"אני בשל להנהיג את מכבי, אבל מכבי לא בשלה אליי"

אם לפני שבועיים הייתם שואלים את יובל זוסמן מה הולך לקרות ב-48 שעות שאחרי החזרה לארץ מאליפות אירופה בגרמניה, סביר להניח שהוא היה אומר שהנבחרת עשתה הישג מכובד, של רבע או חצי גמר, ושעכשיו הוא יתפנה לחופש, למנוחה ולהתכונן לקראת העונה הבאה. אבל אז באה המציאות, ובמציאות נבחרת ישראל עד גיל 20 היא אלופת אירופה, ויובל זוסמן הוא ה-MVP של האליפות הזאת.

המחשבות על "הישג מכובד" התחלפו בקבלת פנים מלכותית בנתב"ג, פגישות עם הנשיא, עם ראש הממשלה ועם שרת הספורט ובחלום שלאט לאט "זוס" מתחיל להתעורר ממנו. בין קבלת פנים לאירוע ממלכתי נוסף שבו הוא מציג לראווה את כדור הזהב שקיבל (כן, מדובר בכדור אמיתי ולא ממתכת), תפסנו את יובל לשיחה על ההישג הבלתי נתפס, על העבודה הקשה שנדרשה בדרך אליו, וכן, גם על העתיד במכבי ת"א.

"יש הרבה יותר פרגון ממה שדמיינתי שיהיה", מודה זוסמן, "אני מאמין שלפחות בחודש הקרוב לא נעכל את זה לגמרי אבל זה מתחיל לשקוע, ההבנה שעשינו משהו גדול. עשינו היסטוריה, היה לי כיף אדיר עם כולם ואני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק באליפות הזאת".

קח אותי לרגע שבו הכריזו עליך כ-MVP של האליפות. ככה זה מרגיש להגשים חלום?
"ממש, זו התחושה. כל מה שעברנו עד אותו רגע, כל העבודה הקשה, כל האימונים, כל הפציעות, המלחמות, ההקרבה - הכל התנקז לרגע הזה ולרגע אחד הרגשתי שהכל היה שווה את זה. היה כיף אדיר, שמחה גדולה. אין ספק שמבחינה ספורטיבית זה הרגע הכי גדול שהיה לי בחיים, בפער".

"לשחק עם חברים שלך שגדלת איתם, שאתה מכיר אותם שנים על גבי שנים ולזכות איתם, זאת תחושה שקשה לתאר. אתה פתאום לא מבין איך זה נופל עליך שאתה הכי טוב באירופה. לא מבין איך קבוצות שהן מעצמות הענף כמו יוון, ספרד, צרפת וקרואטיה - אתה מנצח אותם ב-15-20 הפרש. זה היה נראה הזוי אבל זאת היתה הדרך, זאת היתה השיטה והפתענו את כולם וגם את עצמנו".

"הפכנו את החיסרון שלנו כנבחרת ליתרון"
יובל בן ה-20 הוא דמות מסקרנת עם לא מעט ניגודיות. בנוי בצורה מושלמת אבל שקט וביישן. קילר על המגרש אבל כזה שלוקח את תואר ה-MVP והולך לצד הקיצוני של הפריים. את הדיבור השקט שלו, שמורכב ממשפטים קצרים ומתומצתים, אפשר לפרש בקלות ובטעות כחוסר ביטחון, אבל כשמקלפים קליפה אחר קליפה מבינים שמדובר בצניעות וענווה אמיתית.

זו הסיבה שגם אחרי התואר האישי היוקרתי, הוא עדיין לא מדבר על עצמו כמנהיג הבלעדי של הנבחרת. "לא הייתי המנהיג היחידי, היו גם את גיל (בני), את מייקל (בריסקר) ואת מיכאל (מושקוביץ'). כולנו גדלנו ביחד ואנחנו מכירים זה את זה כל כך טוב, אז אתה יודע שכל הערה שתיתן למישהו, הוא יקבל אותה כהערה בונה וחיובית, וכל אחד ניסה לסחוף אחריו מבחינה חברתית ומבחינת לכידות. אני שמח שכאשר לי היה משהו להגיד השחקנים אכן הקשיבו וזה עזר".

כולם דיברו על הנחיתות הפיזית של הנבחרת לעומת נבחרות שהבסתם ב-20 הפרש. איך חיפיתם על הנחיתות הזאת?
"בכל משחק ובכל חימום אריאל אמר לנו שאנחנו לא הקבוצה הכי כשרונית בטורניר, וידענו את זה, אבל שאם הם יותר מאסיביים אז אנחנו ננצח אותם במהירות. ואם הם יותר חזקים את אנחנו ננשוך אותם ברגליים. המפתח היה להפוך את החיסרון ליתרון, וזה עבד בצורה מושלמת. לכל הנבחרות היה יתרון גובה, כוח ואתלטיות, אבל לנו היה את הלב הכי גדול. נלחמנו כי ידענו שאם אתה רוצה משהו - אתה משיג אותו ולא משנה כמה קשה היא הדרך".

בשנה הבאה האליפות תתקיים בישראל אבל אתה לא תהיה חלק מהנבחרת. מה היית נותן כדי להקפיא את השנה הזאת כדי להישאר מתחת לגיל 20 ולשחק עם כולם שוב?
"הולך להיות להם כיף אדיר. מייקל אמר לי שהוא מוכן להחזיר את כל מה שקיבלנו בשביל שנעשה את זה שוב בארץ מול כולם. לא יהיה משהו יותר טוב מזה עם כל הקהל והישראלים שיבואו לעודד את הנבחרת, ואני אחד מהם. אני מאושר עבור החבר'ה שצעירים בשנה אחת על כך שהם יוכלו לחוות את זה".

"אני רכז, לא פורוורד"
בשבוע האחרון זוסמן "השתלט" על החשבונות של מכבי ת"א ברשתות החברתיות. "אחרי אבדיה, הגיע תורו של זוסמן להפציץ עם 25 נקודות", נכתב בפוסט אחד; תמונה אחרת באינסטגרם הציגה את זוסמן, את דני אבדיה ואת עידו פליישר כ"Made by Maccabi TLV Academy"; ציוץ אחר דירבן את העוקבים להצביע לזוסמן ולאבדיה עבור תואר ה-MVP; מייד אחרי ההעפלה לגמר עלתה תמונה של השניים עם המאמן נבן ספאחיה; בפוסטים אחרים נכתב על זוסמן "גאווה צהובה", "Product of Maccabi" ובאתר הרשמי אפשר למצוא באנר גדול שקורא לקהל לחדש את המנויים, בכיכובם של, ניחשתם נכון, זוסמן ואבדיה.

הבליץ הזה תפס את זוסמן מלא הערכה מצד אחד, אך נחוש להיצמד להחלטה שקיבל, והיא לצאת לעונת השאלה. "אני מודה למכבי על הדחיפה הזאת. אני מניח שזו היתה הדרך שלהם להראות לי שהם רוצים אותי ובונים עליי לשנה הבאה. היו לי גם שיחות איתם והם אמרו הרבה דברים יפים".

אז בוא נדבר על השיחות האלה. אמרת למכבי שאתה רוצה לצאת לעונת השאלה. למה?
"מכבי זה מועדון עם המון לחץ שלא קיים באף מקום בארץ ואני חושב שגם באירופה. זה מועדון שהדבר הראשון עבורו זה הניצחון. אני מבין את זה במאה אחוז, זה מה שהקהל רוצה, זה מה שההנהלה רוצה, זה מה שהשחקנים רוצים. אני מודע לכך שאני בסך הכל בן 20 אבל הרצון שלי הוא ללכת לקבוצה שבה אני אוכל להביע את עצמי בצורה מוחלטת, התקפית והגנתית. מועדון שיאפשר לי לטעות וללמוד מזה, דבר שפחות יכול לקרות במכבי".

"אני חושב שאני נמצא בנקודה שאני בשל להנהיג את מכבי, אבל מכבי לא בשלה אליי. דווקא בגלל שאני כל כך אוהב את מכבי, אני מרגיש שאני חייב לעזוב. יש לי הערכה ענקית למכבי, לכל בן אדם ובן אדם שם. אני משוכנע שאם אני אצא לשנת השאלה כל הצדדים ירוויחו מזה באותה מידה. אחד הדברים שהכי חשובים לי שיקרו בשנה הזאת היא שאנשים יבינו סוף סוף שאני גארד, רכז או סקנד גארד, ולא פורוורד. אני יכול לשחק גם 3 אבל במהות שלי אני רכז, ואני רוצה ללכת לקבוצה שתיתן לי להראות את זה".

אתה יכול להצביע על נקודה מסוימת או אירוע במהלך העונה שבו הבנת שאתה חייב לעזוב בעונה הבאה?
"ההחלטה שלי לצאת להשאלה באה אחרי המון מחשבה, זה לא דבר שהחלטתי עליו ביום אחד. היה משחק אחד שהיה שונה מכולם, משחק שבו הייתי יכול לשחק הרבה יותר וזה לא קרה, אז זה היה רגע קשה כי לא הבנתי למה, למרות שכיבדתי את החלטת המאמן. בתמונה הגדולה תמיד הרגשתי שבמכבי רוצים בהצלחתי, אבל הדחף לניצחונות לפעמים מקהה את הרצונות האלה, וקורה שפתאום הפסד אחד מטלטל את על המערכת ואז הרצונות האלה נדחקים הצידה".

אבל במכבי יש פונקציה שאין במקומות אחרים, שזה מאמן פיתוח אישי לשחקנים (וליקו פרוביץ'). זה כלי שאולי לא יהיה לך במקום אחר.
"וליקו הוא המאמן האישי הכי טוב באירופה, אני בטוח בזה. הוא תרם לי המון, אבל הגעתי לנקודת זמן שבה מבחינת פיתוח אישי אני בשל, והדבר הבא זה ליישם את הכל במשחקים, וזה לא קרה השנה במכבי ובסיטואציה שנבנית שם לעונה הבאה אני לא בטוח שזה יקרה. אני מאוד מקווה שגם בעונה הבאה אני אמשיך לעבוד איתו בלי קשר לקבוצה שבה אשחק בה, כי הוא איש מקצוע ברמה הכי גבוהה שיש ואם מכבי והקבוצה שאעבור אליה יאפשרו את זה, אז כולם ירוויחו. אני גם עדיין עוד יכול להתפתח ברמה האישית ויש לי על מה לעבוד".

בהמשך השיחה, כשאני מבקש מיובל דוגמא לרגע קשה במיוחד שעבר עליו העונה, הוא מעדיף לדבר דווקא על מי שעזר לו לצאת מהמרה השחורה. "הסוכן שלי נדב מור, וההורים שלי, הם המשענת הכי גדולה שלי. היו לי עם נדב המון שיחות שבהם הסברתי לו כמה קשה לי, והוא הרים אותי כל פעם מחדש. זה חשוב מאוד עבור שחקן שתהיה לו את המעטפת הזאת, ואני מעריך את זה מאוד".

"הרעב שלנו שובר שוויון מול כל אמריקאי"
זוסמן, יחד עם אבדיה, יהיו ככל הנראה שני השחקנים היחידים מנבחרת העתודה שישחקו בעונה הבאה בליגת העל. ניכר שהעובדה הזאת מציקה ל"זוס", שמשוכנע שיש מקום בליגת העל ליותר שחקנים מהסגל שעשה היסטוריה: "לחבר'ה הישראלים יש אופי אחר, אנחנו רוצים יותר מכל אחד אחר.

הבעיה היא שלא תמיד יש סבלנות לצעירים בליגת העל. המאמנים שם כנראה לא חושבים שהשחקנים מהעתודה יכולים לשחק ברמות האלה, אבל אני חושב שהרעב שלנו הוא שובר השיוויון הכי גדול שיכול להיות מול כל אמריקאי שיבוא מולנו".

איך אתה מרגיש באופן אישי עם הסטיגמה שלפיה החוק הרוסי מעודד חוסר השקעה ועצלנות של השחקן הישראלי?
"אני לא חושב שמי שטוען את הדברים האלה מודע למה שהוא אומר. אני יכול לדבר על עצמי, אני נותן את כל מה שיש לי בכל פעם שאני דורך על הפרקט".

אם אני אשב איתך באותה נקודת זמן בשנה הבאה, באיזה מצב תהיה, מה תשיג?
"אני מקווה שאהיה מחויך, אחרי עונה גדולה שבו הוכחתי על המגרש איזה מין שחקן אני, ולא בדיבורים".