מכביזם נוסח חולון: ההשפעה של חזרת רייס

אין ראוי יותר מסיפור חזרתו של גלן רייס ג'וניור, דקה לפני תחילת משחק מספר 5 בסדרת רבע גמר הפלייאוף מול אילת, כדי לסמן ולסמל עונה קרקסית, מטורפת, לא סבירה בעליל ונהדרת לחלוטין של הפועל חולון. מרגע שהתקבלה שם ההחלטה להחתים את הג'וניור, אי שם באוקטובר שעבר, לא ידעה הקבוצה של דן שמיר רגע אחד של שקט או שיעמום. כמו בקרקס מוצלח, קשה היה לצופה להסיר עיניו ממופעי האקרובטיקה המסוכנים בהם התנסו הלוליינים אל מול עיניו. כמו בקרקס מוצלח, אי אפשר היה שלא למחוא כפיים כאשר תרגילים בלתי סבירים בעליל, מנוגדים לכל הגיון, הסתיימו בהצלחה. או בגביע המדינה.

ומצד שני, קרקס הוא בדרך כלל, כפי שכתב פעם הסופר האמריקאי אמברוז בירס, מקום שבו סוסים, סוסי פוני ופילים מורשים לראות אנשים, נשים וילדים ממלאים את תפקיד השוטים. בקרקס של חולוניה העונה, השאלה הגדולה ביותר היא מי מגלם את תפקיד הליצן.

אני האמנתי לשלמה אייזיק כשזה הודיע מפורשות שרייס לא ישוב לשחק בחולון, לאחר שנזרק מהקבוצה. כך באמת חשב האיש. אני המשכתי להאמין לאייזיק כשפסל על הסף את אופציית הקאמבק, עת הופנו אליו פניות חוזרות בעניין זה. ולא שזה החשוב. אייזיק, ללא ספק, האמין לכל מילה שיצאה מפיו. ולכן הרשה לעצמו, תחת אופציית העמעום המקובלת (והנבונה), להתבטא באופן נחרץ, חד משמעי ומטופש לגמרי. כי כנראה שהאיש באמת ערכי, או לפחות רואה בעצמו אחד כזה. כי כנראה שהאיש חש שניתן ליישם את עולם הערכים שלו גם בקבוצת הכדורסל שלו. וזה בסדר גמור. עד שגילה אותו שלמה אייזיק, שהרבה יותר קל להיות ערכי כשהקבוצה שלך מנצחת.

העניין הוא שהפועל חולון של טרום הבומבה של רייס לתוך הפרצוף של פניני נעלמה מרגע שהבן של חזר הביתה. ופתאום, מצאה עצמה מחזיקת הגביע הגאה והפייבוריטית לזכייה בדאבל היסטורי כשהיא בסך הכל עוד קבוצת ליגה – ותו לא. ופתאום, מצא עצמו שלמה אייזיק מוחל למחליפו של רייס ג'וניור, ג'ורדן המילטון, לאחר שזה ירק בראשו של שחקן יריב וביצע בכך את אחת הפעולות המכוערות והמבישות שנראו על המגרשים שלנו אי פעם. כאשר מתווספת אל המציאות המקצועית בליגה גם ההבנה שרובם ככולם של שחקני, מאמני ואנשי הקבוצה רוצים שגלן רייס ג'וניור יחזור, בתוספת הרהור וערעור מחודש על מה מוסרי וצודק בניהול קבוצת כדורסל לאחר תקרית היריקה, מגיע הרגע שבו צריכים לשקול מחדש.

הפועל חולון שגתה כאשר שחררה את גלן רייס ג'וניור. אנחנו, בזמן אמת, לא יכולנו לדעת את זה. זה היה התפקיד של אנשי חולון. הוטלה עליהם החובה לשקול הדברים לעומק ולקבל החלטה מושכלת ורגועה. הפועל חולון שגתה בפעם השניה כאשר לא הבינה את גודל הטעות ולא החזירה את רייס לאחר מכן. וזאת, כנראה, מהשיקולים הלא נכונים. כלומר, מתוך מחשבה בסגנון של מה יגידו אם. ואין ספק שההחלטה, בסופו של יום, להנחית את התכשיט הישר אל תוך הפיינל פור היא הזויה ולא מקצועית.

אבל, לעניות דעתי ובנסיבות העניין, מדובר (כמעט) בהחלטה הגרועה פחות מבין האפשרויות הקיימות. למרות פורמט הפיינל פור, חולון מתייצבת לשבוע גביע האליפות כשהיא נראית כמועמדת בעלת הסיכויים הנמוכים ביותר לסיים את השבוע כשהיא אוחזת בצלחת. הסדרה מול הפועל אילת המחישה ביתר שאת את חולשותיה ומגבלותיה של הקבוצה, שגם משחקת עם שלושה זרים בלבד מחד ועם לא מעט פציעות תומכות מאידך. ומצד שני, אם גלן רייס ג'וניור לובש אף הוא את החולצות הצהובות – סגולות, אנחנו בסיפור שונה לגמרי.

למה רק כמעט? כי לא בטוח שרייס יזכה לשחק בפיינל פור.

וכן, אני יודע, כאן הזמן לצקצק ולתהות איך יכול שחקן להגיע לאחר שבועות רבים, ללא אימונים, ולהגיע ישר למשחק על עונה שלמה. וכן, אני יודע, כאן המקום לצקצק שנית ולתהות איזה מסר זה משדר לשאר שחקני הקבוצה. לכך אפשר לענות בשלוש נקודות קצרות: 1. יש שחקנים שיכולים להתייצב משום מקום, בלי אימונים, ולספק משחק אחד בלתי נשכח. רייס ג'וניור הוא מועמד לא רע לכך, בהתחשב בכך שהוא מעולם לא היה מהמתאמנים הגדולים. 2. הקבוצה רוצה לנצח. זה המסר הנכון עבור השחקנים. 3. יש יותר מדרך אחת לנצח. או להפסיד. אפשר לבצע את כל המהלכים הנכונים ולהתרסק. ואפשר גם ההיפך.

הפועל חולון הגיעה למסקנה (מאוחרת מדי) שהמטרה הכי גדולה שלה היא לנצח משחקים. שהערך המקודש ביותר מבחינתה, אם היא מחשיבה עצמה קבוצה ערכית, הוא לנצח. שלא מחתימים שחקנים כמודלים לחיקוי, אלא כדי לנצח. המצחיק הוא שאבדן הבתולים הערכי הזה, אשר יתקבל בבוז (מוצדק) על ידי מרבית קהילת הספורט ובתמיכה (מוצדקת) של הבייס – קרי אוהדי חולון, קורה כפי שקורה לרוב בחיים האמיתיים. בשלומיאליות גמורה ומוחלטת.

חולוניה ידעה אמנם כיצד לתמרן את מערכות השיפוט הרלוונטיות הן במקרה רייס והן במקרה של המילטון (וזה, יוער, תחום שבו הצטיינה הפועל חולון מאז ומתמיד), עם עסקאות טיעון מפוקפקות למדי, אבל בסופו של דבר מצאה עצמה כשחצי תאוותה בידה. גלן רייס ג'וניור אמנם חוזר לשורותיה, אבל ספק גדול אם יזכה לשחק במדיה, כי ספק רב אם תוכל לנצח את הפועל ירושלים בחצי הגמר  - בלעדיו.

הפועל חולון הלכה כאן, אולי בלי להתכוון, על המהלך הכי מכביסטי שיש בספר. היא חרגה מעקרונותיה, שיקרה לא אחת, תמרנה וקימבנה ללא הרף. לצערה, היא בחרה לאמץ דווקא את הגרסה העדכנית של האימפריה הצהובה מתל אביב. כלומר, הגרסה השלומיאלית.

ספק רב אם זכה אי פעם כותב טורים לכתוב, באותה העונה, גם טור פרידה וגם טור וולקאם לאותו השחקן. בשלב המתקדם הזה של העונה, כבר היינו כולנו בטוחים שזה לא יקרה. העיתונאי האמריקאי מנקן כתב פעם שהאדם המשעמם הוא שתמיד בטוח, והבטוח הוא שתמיד משעמם. משחקי הפלייאוף הנהדרים שחווינו עד אתמול + זהות המשתתפות (והקהלים) בפיינל פור הכי מרתק שהיה אי פעם + התקווה שזהו הפיינל פור האחרון + השיבה (אולי) של גלן רייס ג'וניור לחיינו מבטיחים שהשבוע הבא יהיה הכל חוץ ממשעמם.