תיאטרון רוסי: הפתרון שישים סוף לסערת הזרים

בשבוע שעבר התחלנו לפרוש כבר את מתווה חמישיות לשיפור מצב הכדורסל הישראלי, או ליתר דיוק מצבה של ליגת העל. התחלנו דווקא מטקסט שמדבר על חשיבותו של מועד העברות (שמסתיים מוקדם). בשבועות הקרובים ניתן כאן התייחסות לרכיבים אחרים וחשובים בתכנית, לרבות מבנה הליגה/ שיטת הפיינל פור, מעמד המאמן, תמרוצים כספיים כמנוף לקידום יעדים וכן הלאה.

הפעם נעסוק בסוגיית הזרים. מנהלת הליגה החליטה השבוע לפעול לביטול החוק הרוסי. ההחלטה המבורכת הזאת התקבלה אמנם באיחור בן כמה שנים טובות, אבל טוב מאוחר וגו'. ועכשיו, גולשים וגולשות נכבדים, הכל ערוך ומוכן לקרב תרנגולים מטופש וצפוי מראש אל מול ארגון השחקנים, שיתכן בהחלט שיכלול איומים, השבתות ושאר ירקות.

מיד ננתח את הנושא מכמה היבטים, אבל נתחיל דווקא בסוף. ההצעה שלנו, אשר לקוחה מתוך מתווה חמישיות, מדברת על ביטול החוק הרוסי וכן ביטולו של חוק הצעירים. כל קבוצה תוכל לרשום ארבעה זרים בטופס המשחק ולשלבם במקביל על המגרש. וזהו.

כפי שתוכלו להתרשם מיד, יש בהצעה הזאת משום שיווי המשקל הדרוש כדי לרצות את צרכי ארגון השחקנים מצד ואת מרבית קבוצות ליגת העל מהצד השני. במקביל, ולא פחות חשוב, הרי שיש בהצעה הזאת כדי להשוות גם את מצבה של מכבי תל אביב (והפועל ירושלים) לרבות ממתחרותיה ביורוליג/ יורוקאפ.

נתחיל מהקל ביותר. החוק הרוסי הוא אסון וחייבים לבטל אותו. מעבר לסידור עבודה בחסות ועד העובדים של השחקנים המקומיים, אשר הוביל להאמרת שכר חסרת פרופורציה, אין בו ולו תרומה אחת לליגת העל, לשחקן הישראלי או לכדורסל הישראלי. מאחר שהשיקוץ הזה נמצא בקרבנו מזה שנים רבות, כבר לא ניתן לטעון שבבסיס הנתונים איננו מספק ושצריך להמתין עוד.

חד משמעית וללא כל עוררין, אפשר להכריז שמספר שחקני הכדורסל הראויים בתקופת החוק הרוסי הולך וקטן; שמספר שחקנים הכדורסל המובילים בתקופת החוק הרוסי כמעט ואיננו קיים עוד; שנבחרת ישראל, בתקופת החוק הרוסי, הולכת מדחי לדחלה. מעבר לכאב הראש הבלתי סביר שמטיל החוק הרוסי על המאמן העברי המפוחד ממילא, הרי שאין ומעולם לא היה כל הגיון מקצועי ביצירת שני שיריונים קבועים בחמישייה לשני ישראלים אשר שומרים על שני ישראליים משוריינים אחרים.

טובים או רעים, ראויים או שלא, משקיעים יותר או פחות, ימצאו להם שניים משלנו (פחות או יותר) על המגרש ויהי מה. אפשר להמשיך ולנתח עד כלות את ריבוי הכשלים והבעיות שייצר ומייצר כאן חוק השיריונים הזה, אבל דומני שכל המעורבים מבינים שזמנו עבר. אין זה פלא, אגב, שהחוק האווילי הזה מוצא מקומו כיום בליגות זניחות בלבד. למשל הליגה השניה בגרמניה. למשל הליגה הפולנית.

רגע, ולא שכחנו גם את חוק הצעירים, זה שמחייב רישום כלשהו של מספר שחקנים שהם סוג של צעירים, נניח, בטופס המשחק. החוק הזה, שמעולם אבל מעולם לא בא על מנת להיטיב עם "צעירי" השחקנים (כי אם להגביל באופן עקיף את היכולות של מכבי תל אביב והפועל ירושלים), אכן הגשים את מטרתו – ולא תרם להם מאומה. ההיפך הוא הנכון. גם הוא צריך להישלח, אחר כבוד, לפח האשפה של ההיסטוריה.

ועכשיו זמן לדבר על מספר הזרים. מכבי תל אביב, תוך שהיא מציגה ומשיקה את תכנית מכבי הכפולה, קבלה והתלוננה על החקיקה המגמתית כנגדה במסגרת חוקי הליגה המקומית. ובמידה רבה של צדק. מכבי טענה והמחישה שהשילוב בין החוק הרוסי לבין הגבלת מספר הזרים בטופס מפלה אותה לעומת יריבותיה ליורוליג.

כהערת אגב וכהרגלה בקודש, הצליחה מכבי תל אביב להעלות רעיון שמרע את מצבה במקום לשפרו. במקום לקדם באגרסיביות את ביטול החוק הרוסי, שהוא הוא המזיק המרכזי מבחינתה, היא החליטה להביך עצמה בפומבי עם ענייני מכבי א' ומכבי ב' – והעניקה בכך טיעון פופוליסטי נוסף לארגון השחקנים. אם מכבי עצמה מסתפקת בשלושה זרים בלבד לליגה, טען ויטען ניר אלון, אז אפשר להוריד בהתאמה ולסמן בכך את הרף העליון המותר.

אז ככה, כפי שכתבנו בתחילת הטור: הגבלת מספר הזרים בטופס המשחק לארבעה + ביטול החוק הרוסי משווה את מצבה של מכבי תל אביב, פחות ואולי אף יותר, למצבן של רבות מיריבותיה למפעל השני בטיבו בעולם. והסיבה המרכזית לכך היא שבישראל אין הגבלה על מספר המתאזרחים. ומאחר שלמדינת ישראל יש חוקי הגירה שונים בתכלית מאלו הנהוגים ביבשת הישנה, בטח ובטח שלאחר התיקון לחוק השבות, סביר להניח שגם לא ניתן להגביל את אותם המתאזרחים. וגם לא צריך.

אם תתקבל הצעתנו, כחלק ממתווה חמישיות, תוכל מכבי תל אביב לשתף ארבעה זרים ולצרף כמה מתאזרחים בהם תחפוץ. יש לה היום את טיוס, כהן ודיברתולומאו. רוצה לצרף נוספים? בכיף. אפשר להחתים בחזרה את אלכסנדר, רוצ'סטי ולנדסברג. אפשר לצרף את האוול. אפשר לבדוק את מצבו החוזי של דזי בארמור האב, קורקי נלסון, סקוט קנט, אלכס ניקוליץ' או דיוויד ברנסלי. כמה שבא לכם. מכבי לא תוכל עוד להתלונן שהיא צריכה להעמיד חמישיות שונות בליגה באירופה. מכבי גם לא תוכל להתלונן שהיא משתפת יותר שחקנים מקומיים מאשר יריבותיה.

ונסביר: המגמה כיום בליגות באירופה הוא לחסל את סוגיית המתאזרחים. במספר משמעותי מהליגות המרכזיות ניתן לרשום בטופס המשחק שישה זרים ושישה שחקנים מקומיים. במסגרת ההגדרה של שחקן מקומי, בשינויים קלים, ניתן לרשום מתאזרח ששהה ושיחק בליגה המקומית מספר שנים במסגרת גילאי הנוער (עד גיל 19-20).

המשמעות המעשית מכך היא שתופעת ההתאזרחות בגיל מאוחר רלוונטית מעתה בעיקר לרמת הנבחרות. בחלק משמעותי מהקבוצות ובליגות הרלוונטיות כמעט ולא ניתן יותר להתאזרח. אז אמנם אצלנו לא ניתן לרשום זרים בליגות הצעירות, וזוהי בהחלט תופעה שדורשת דיון וטיפול, אבל מתאזרחים? חופשי חופשי.

למכבי תל אביב יש כיום בסגל שלושה מתאזרחים. בעונה שלפני היו לה שניים. בעונה שלפני-לפני היו לה שניים-שלושה, תלוי איך סופרים את ג'ורדן פארמר. בעונה שלפני-לפני-לפני היו לה ארבעה. כלומר, איך שלא מסובבים את זה, ואם נחבר את מספרי המתאזרחים בשנים האחרונות לחוקי הזרים בשנים האחרונות, מכבי תל אביב נהגה לרשום בטופס המשחק בליגת העל בין שלושה לבין חמישה "שחקנים מקומיים", על פי ההגדרות המקובלות כיום באירופה. ובכך, השיגה יתרון ברור על פני חלקים משמעותיים מיריבותיה ליורוליג.

ואל תגידו לי שהמתאזרחים של מכבי תל אביב טובים פחות מזרים. קודם כל ובניגוד לחלק מהליגות באירופה, הרי שבליגת העל שלנו אין שום הבחנה בין זרים אמריקאיים לבין אירופאיים, וניתן להחתים זר מאיזו ליגה שרוצים. ורמת המתאזרחים? במכבי תל אביב שיחקו בעונות האחרונות כמתאזרחים שחקני יורוליג לכל דבר ועניין, ללא קשר לזיקתם לארץ הקודש, דוגמת אלכס טיוס, טיילור רוצ'סטי, ג'ו אלכסנדר ודיוויד בלו. וג'ורדן פארמר. ואל תגידו לי שסילבן לנדסברג הוא לא שחקן יורוליג לגיטימי.

רגע רגע, זה הזמן שלכם לומר. מה כאן בדיוק הבשורה? הרי מכבי תל אביב יכולה לרשום העונה חמישה זרים – ועדיין מתלוננת. ועכשיו, על פי ההצעה המשוחדת שלכם, עוכרי ישראל, תוכל לרשום עוד פחות. אז אמנם סביר להניח שמי שנוהג להתלונן ימשיך לעשות כך גם בעתיד, אבל הבעיה המרכזית והאמיתית של מכבי היא החוק הרוסי. אם תתפסו את ספאחיה לשיחת אחד על אחד, סביר להניח שכך יסביר גם לכם.

החוק הרוסי הוא זה שגורם לכך שיהיו שתי חמישיות ושתי קבוצות במועדון אחד. הגבלת הזרים? לא יכול להיות שמועדון שמתלונן שוב ושוב על עייפות ושחיקה מצד אחד, גם אחרי שעונת היורוליג מסתיימת, ייתנגד מצד שני למצב שבו שלושה זרים ינוחו במשחקי הליגה. וכזכור לכם – האלטרנטיבה שמכבי מציעה לקראת העונה הבאה גרועה הרבה יותר. על פי ההצעה של מכבי, ישחקו שחקניה הזרים רק פעם בשבוע. אם תכניתנו תתקבל, הם יוכלו לשחק בלמעלה ממחצית משחקי הליגה.

מטבע הדברים, כל מה שנכתב כאן בענייני מכבי תל אביב רלוונטי גם להפועל ירושלים.

ועם כל הכבוד למכבי תל אביב ולהפועל ירושלים, יש עוד שחקנים במגרש המשחקים הזה. נתחיל בשחקן הישראלי. איך שלא מסובבים את זה, הפחתת מספר הזרים בטופס מחמישה לארבעה מיטיבה עמו ופותחת עבורו עוד מקומות עבודה. ואם צריכים עוד מקומות עבודה, הרי שניתן לקדם הגדלת הליגה ל-14 קבוצות.

ואיך שלא נסובב את העניין, הרי שאמורות להישאר מספיק דקות משחק לשחקן הישראלי גם בעידן פוסט החוק הרוסי, בהנחה שלא ניתקל כאן במאמנים שמשחקים עם רוטציות של 6-7 שחקנים בלבד. ובמקום להתחרות זה בזה, יצטרכו הישראלים להילחם על דקות המשחק מול זרים, לשמור ולהישמר על ידי זרים במהלך המשחק – ואולי אולי גם אשכרה להשתפר בדרך ובכך לקדם ולשפר את מצבה של נבחרת ישראל בעתיד.

נמשיך בקבוצות ה"קטנות", שמרביתן ממילא בחרו באופציית ארבעת הזרים בטופס. ביטול החוק הרוסי יוזיל עבורן עלויות. נקודה. ולא יפגע ברמתן, אלא ההיפך, ברגע שמי שראוי לשחק הוא זה שאכן יזכה להתרוצץ על הפרקט. קבוצה שתפגע בזרים בהם תבחר תוכל להיות תחרותית לחלוטין על כל תואר אפשרי, תהא השיטה אשר תהא. בעיות מסובכות דורשות לעיתים קרובות פתרונות פשוטים.

שלא יהיו אי הבנות, גם ארגון השחקנים וגם מכבי תל אביב (והפועל ירושלים) יתבכיינו ולא יקבלו את מתווה ביטול החוק הרוסי + 4 זרים + אי הגבלת מתאזרחים, אם וככל שתוצע להם. וזה, כך לומד כל מי שנכנס להליך גישור, דווקא סימן לכך שעלינו כאן על הפתרון המתאים.