לסמוך על התהליך: ההתאוששות של י-ם

ניצחון מעודד. הרבה מאמנים אוהבים לדבר על "תהליך" ו"דרך". ברוב המקרים קל להתחבא מאחורי המילים הללו כשדברים לא הולכים. אבל דווקא עבור עודד קטש, שהצטרף להפועל ירושלים כשאין לו באמת כלים לשנות את הבעיות המבניות בקבוצה, הטרמינולוגיה הזאת יכולה להיות נכונה. זה התחיל בהפסד להרצליה, כמה ימים אחרי מינויו של המאמן. זה המשיך ביכולת טובה נגד מכבי ת"א לשלושה רבעים, מה שלא הספיק, בניצחון ביתי על גלבוע ולבסוף בניצחון המרשים בחולון. אז יש תהליך בירושלים, וג'ואל אמביד יכול לדרוש תמלוגים.

מבחינת כדורסל, קטש הכניס שני שינויים מרכזיים, שניהם קשורים לריצ'רד האוול: האחד - ציוותו לצד רונלד רוברטס; השני – הצבתו כשומר של גלן רייס ג'וניור. במבט ראשון, לא ברור איך צמד האוול-רוברטס יכול לעבוד. האוול הוא לא 4 שמרווח את המשחק כי הקליעה שלו מחוץ לאזור הצבע לא יציבה מספיק והוא לא מושך את השחקן שלו החוצה; רוברטס הוא רק סנטר, שחקן שחי משאריות ומפינישים של קרש-סל, או במקרה שלו קרש-דאנק.

על פניו, זה היה נראה כמו מתכון לפקק בצבע. אבל אז רואים משהו מעניין: רוב המהלכים מתחילים כשהאוול נמצא בחצי מרחק מהסל, עם הפנים או בפוסט אפ, ודווקא רוברטס הוא זה שמפנה לו את הדרך. האוול יעיל מאוד בבידודי חצי המרחק האלה, ואם הוא מחטיא, רוברטס מגיע בתנופה ומתנפל על ריבאונד ההתקפה. התסריט הזה חזר נגד חולון יותר מפעם אחת. התוצאה: 19 ריבאונד התקפה לירושלים, סממן שמעיד יותר מהכל גם על התעוררות ברמת הרצון והמחויבות.

בהנחה שירושלים תסיים את הסיבוב השני במקום השלישי, הסיבוב השלישי מזמן לה הגרלת משחקים סבירה שבה היא תארח את חולון ותתארח ביד אליהו. האלופה לא צריכה להסתנוור יותר מדי מהיכולת המאוששת, אבל אם היא תצליח ליצור רצף ניצחונות בסיבוב האחרון ולהגיע לפלייאוף במומנטום טוב ובעיקר עם סגל בריא, אז האופטימיות יכולה להתחיל לבצבץ לה בבירה.

מהצד של חולון, שהגיעה אולי מעט זחוחה למשחק נגד ירושלים, ההפסד הזה הוא לא בהכרח רע. הוא מזכיר לה שהיא לא קבוצה מושלמת, שהיא צריכה לתקן נפילות מנטליות במהלך המשחק, ולחשוב איך למצוא פתרונות יצירתיים לשפנים שהצד השני מוציא.

פרנקו תיקונים בע"מ. נמשיך עם "דברים שמאמנים אוהבים להגיד", ואחד המשפטים האלה הוא "אחת הבעיות שלי היא שאני אף פעם לא יודע איזו קבוצה אני אקבל". במקרה של דני פרנקו הוא בהחלט יודע, כי אם הוא מסתכל על הדרך שהפועל ת"א מפסידה משחקים – זה כמעט תמיד אותו הדבר: או שהיא מובילה בהפרש נוח ואיכשהו מצליחה לשמוט אותו, או שהיא מכניסה את עצמה לבור עמוק מדי, מצליחה לחזור ואז במאני טיים שוב בועטת בדלי.

גם להפועל ת"א יש בעיות מבניות בסגל, רק שבניגוד לקטש, לפרנקו עדיין יש מרחב תמרון כדי לתקן. כך למשל, מאט האוורד – וזו לא חוכמה בדיעבד כי הדברים נאמרו גם בזמן אמת – הוא לא זר ברמה שהפועל ת"א צריכה. פרנקו ידוע כמאמן שאוהב להביא ולהאמין בשחקנים "שלו", והאוורד הוא כזה. מעבר למספרים הבינוניים שהוא מייצר בהתקפה (8.9 נק', 6.4 ריבאונדים), אין לו שום תכונה של שחקן פנים דומיננטי: הוא לא חוסם בכלל (3 חסימות כל העונה), הוא סוחט מעט מדי עבירות והיריבות לא ממש מודאגות ממנו. הוא פשוט שם, לא מזיק יותר מדי, בטח שלא מועיל יותר מדי. זה השחקן שיוביל את האדומים לפיינל פור?

לצידו מופיע טוני גפני בגרסה שרחוקה להזכיר את האקס פקטור שהיה בהפועל ירושלים. אם מסתכלים על המספרים, אפשר להתבלבל: גפני של העונה קולע יותר, חוסם יותר, מוריד יותר ריבאונדים וקולע מכל הטווחים באחוזים יותר טובים מאשר בתקופתו בבירה. אממה, הוא גם משחק הרבה יותר: 28 דקות לעומת כ-20 דקות בממוצע בשנתיים בירושלים. כמה 8 הדקות האלו שוות אתם שואלים? רק כחצי נקודה יותר (9.4 בעונה השנייה בירושלים, 10.1 בת"א), כחצי ריבאונד יותר (5.3 בירושלים, 5.9 בת"א) וכחצי חסימה יותר (0.9 בירושלים, 1.6 בת"א). על זה נאמר: חצי קלאץ'.

על טיי מקי באמת שחבל להכביר במילים. מי שהיה פעם הפיטבול של הליגה כבר מזמן היה מוצא את עצמו על המטוס, אילו רק הפועל ת"א היתה מצליחה למצוא לו את המחליף המתאים. אני לא אומר שדני פרנקו צריך להחליף עכשיו חצי קבוצה, אבל לצד החלפתו הדחופה של מקי, טוב יעשו בהפועל ת"א אם ינסו למצוא אלטרנטיבה גם להאוורד המאכזב. לפרנקו יש גם הרבה עבודה לעשות בצד המנטלי, כי הקטע הזה של להפסיד משחקים באותה צורה מעיד על סף שבירה נמוך מדי, שאותו גם רכז על לא בטוח שיתקן.

מי יציל את נהריה? "זו שאלה יפה. מאוד יכול להיות שאנשים פה לא מבינים מה זה אומר להיות קבוצת תחתית. אם לא נתעורר בזמן, הרבה אנשים יצטערו". כך, בפשטות, ענה שי סגלוביץ', עוזרו של אריק אלפסי בעירוני נהריה לשאלה אם הקבוצה מבינה את המצב הקשה שהיא נקלעה אליו. מקום אחרון, 2 ניצחונות מ-14 המשחקים האחרונים, עצבים על הספסל ושחקנים שאמורים להיות דומיננטיים מנפקים עונת שפל.

ההחתמה הטרייה של אנתוני בארבר באה כדי לתת מענה לוואקום בעמדת הרכז, למרות משחק מצוין של יפתח זיו נגד מכבי ת"א. אבל בארבר הוא שחקן צעיר, בן 23 בלבד, שרק מתחיל את הקריירה המקצוענית שלו. אז אם שחקנים מנוסים כמו יהונתן שולדבראנד, קורי וובסטר ואלכס יאנג לא השכילו להבין את מצבם, האם אחד כמו בארבר ישנה את המשוואה?

בינתיים, מכבי חיפה נמלטה בעור שיניה מהמקום האחרון  ומתסריט הבלהות שחוזר על עצמו: שוב היא הובילה בהפרש דו ספרתי מבטיח, שוב שמטה אותו ברבע האחרון, רק שהפעם היא הצליחה לגרד את הניצחון. בשקט בשקט, בלי ששמנו לב, כל ההתחלה הטובה של גלבוע ירדה לטימיון עם סיבוב שני קטסטרופלי (מאזן 2-10) והיא כרגע מרחק שני משחקים בלבד מהמקום האחרון.

גם נס ציונה מרחק שני משחקים מאותו מקום, אבל איזה הבדל ביכולת ובמומנטום. ארבעה ניצחונות בחמישה המשחקים האחרונים, ואם בהתחלה ייחסנו את ההתעוררות להגעתו של קאליף ווייאט, אז באו שני הניצחונות האחרונים על נהריה והפועל ת"א והוכיחו שנס ציונה היא יותר מהגארד המוכשר, שהפגין במשחקים האלו יכולת לא טובה עם 5 ו-8 נק' בלבד בהתאמה.

#לדווח_במדויק. המיתוג המחודש של מכבי ת"א במשחקי הבית היה מוצלח למדי עד כה. זה התחיל עם #להתאהב_מחדש, המשיך עם #המסיבה_הכיטובה_בעיר, ולפני פנאתיניאקוס זה הפך ל- #ביד_חזקה. לקראת המשחק נגד נהריה, בחטיבת השיווק הבינו שהאשטאג כבר לא יעזור כאן, אז הלכו על אלטרנטיבה מביכה לא פחות: "כרטיסים אחרונים ב-40 שקלים". לא המחיר הוא המביך כמובן. כרטיסים אחרונים? להיכל הגיעו 3,166 צופים. לא נרשמה התנפלות על 7,217 הכרטיסים האחרונים.

בכלל, כבר שנים הדיווח של מכבי על כמות הקהל במשחקי הליגה, איך נאמר, חשוד. זה תמיד מספר עגול: 4,500, 3,500, 5,000, 6,000. בואו, לא יכול להיות שכל משחק מגיעה כמות עגולה יפה כזאת של צופים. למה לא לדווח את האמת, או לפחות להודות שמעגלים כלפי מטה או מעלה לשם הנוחות? ואיך זה שפתאום כן קיבלנו מספר מדויק?

אגב, מכבי ת"א לא לבד בסיפור הזה, וכמעט כל הקבוצות בליגה "מייפות" את המספרים שלהן. בעולם שבו נתוני הקהל מגובים בנתונים אלקטרוניים, זה לא צריך לקרות. בשבועות האחרונים אף התקבלה החלטה באחת מקבוצות הליגה לדווח על כמות המנויים באופן קבוע, ולעזאזל אם כמות הצופים שבאה בפועל אפילו לא מתקרבת למספר המנויים. תתכבד מנהלת הליגה ותדרוש מהקבוצות לדווח נתוני אמת.

ואם לא מספיקה כמות הצופים המועטה, מה נאמר על האווירה בהיכל? היה עצוב להיות שלשום בהיכל, אבל אי אפשר באמת לבוא בטענות למועדון או לקהל. הקבוצה על סף הדחה מהיורוליג וזה טבעי שנפילת המתח תורגש גם ביציעים. אווירת נכאים נרשמה גם בלא מעט משחקים בארנה בירושלים אחרי הדחות מאירופה. נבן ספאחיה התייחס לאפשרות ירידת המתח על המגרש והודה שהוא לא חושש מזה, אבל לוקח בחשבון שהיא יכולה לבוא. השאלה היא איך מכבי, כמערכת, גם על הפרקט וגם ביציעים, תצא מהמרה השחורה, ומתי.