סימנים של עוצמה: על הזכייה של מכבי
עקב הפציעות, המחליפים של מכבי ת"א צברו ביטחון בגביע ווינר ונראה שלנבן ספאחיה יש עומק. הצהובים נראים מוכנים, ברמת הליגה, וברוח השנים האחרונות, זה אומר לא מעט. וגם: ההשתלבות יוצאת הדופן של דיברתולומאו ויובל זוסמן האקס פקטור. האוזמן מנתח
סיום טורניר תחילת העונה, שכמעט ונגמר עבור אנשי מכבי תל אביב כבר במשחקה הראשון – ועוד בדרבי, מותיר אותם עם תחושה משונה ובלתי מוכרת. תחושה של עוצמה. וייתכן מאוד שדווקא הסגל החבול והפצוע עמו התייצבה לשלושת משחקי טרום העונה האחרונים עזר לעצב ולייצר ניחוח נוסטלגי שכזה.
אם נתייחס לשלוש העונות האחרונות של הצהובים כאל מקשה אחת, נמצא שמכנה משותף אחד לאי ההצלחות – במיוחד בזירה המקומית – נגע לחוסר היכולת להתמודד אל מול פציעות של שחקנים מרכזיים. למשל, הסגל החסר שהציבה מכבי בסדרה ההיסטורית מול הפועל אילת בסדרת רבע הגמר בעונת 2014/15. למשל הפציעות החוזרות, החל מגזרת הפבראני, המשך בענייני דווין סמית', יוגב אוחיון, בריאן רנדל, קווינסי מילר וכן הלאה בעונותיים האחרונות. אנשי מכבי, בינם לבין עצמם ובינם לבין העולם החיצון, ביכו פעם אחר פעם את מר גורלם ותהו מה היה קורה אלמלא.
ואפילו בגמר גביע ווינר הקודם, יממה לפני שפדרמן סניור החליט לשאול את מאמן הקבוצה דאז שאלה במסגרת מסיבת העיתונאים, ומספר ימים לפני שהתעלמות מתכתיבי דקות המשחק עליו החליט הצוות הרפואי בנוגע לאנדרו גאודלוק הפצוע סייעה לצהובים להיחלץ בשלום ממשחק החוץ בנהריה, חשה מכבי תל אביב שאילו רק שיחק מול ירושלים סילבן לנדסברג הפצוע, ניתן היה להוסיף עוד גביע לארון.
היעדרותם של שלושת מובילי הכדור הזרים, מהם שניים (ג'קסון וקול) שאמורים להיות השחקנים המרכזיים שיש לסמי פינליסטית מתל אביב להציע העונה, הותירה את הקבוצה של ספאחיה נטולת שחקנים בעמדה מספר 1 ורוויה בסיבות מוצדקות להדחה מהמפעל. והיא שרדה אותו בהצלחה. גם בהיעדרם של שלושה שחקנים משמעותיים בקו האחורי, הפגינה מכבי עוצמה ועומק יחסיים. לפחות ברמה הזאת. וגם כשהיא בסגל חסר למדי, הצליחה מכבי לקבל (בשניים מתוך שלושת המשחקים בטורניר) יותר נקודות ספסל מאשר מאלו אשר פתחו בחמישיה.
מצד אחד, ברור כשמש שההכנה של מכבי תל אביב למשחקים הרשמיים שמתחילים בשבוע הבא בכלל, ולמשחק החוץ בבמברג בפרט, בעייתית. מעבר לכושר אישי בעייתי של אלו שנעדרו, קיים כעת גם הקושי לחבר מחדש רוטציה ולהלחים תיאום בין מקבלי החלטות משמעותיים לבין אלו שאמורים להיות מתואמים מולם. מצד שני, ברמת הבטחון הנוכחית של שחקני המשנה, הכל מרגיש כמו סנופי דיסקו אחד גדול. הסיפור הגדול של הפריסיזן הצהוב הוא כמובן ג'ון דיברתולומיאו. ספק אם היו כאלו שציפו להשתלבות כל כך מהירה של מי שמידת התאמתו לרמה הזאת לחלוטין איננה מובנת מאליה. של מי שנמוך מדי לעמדה מספר 2, ואולי גם לעמדה מספר 1.
דיברתולומיאו משתלב בשלב זה בצורה יוצאת דופן בהחלטה ההגנתית של ספאחיה להפעיל לחץ בלתי פוסק על מובילי הכדור היריבים. כשהוא חולק בדקות הלחץ ביחד עם זוסמן, משעור, קיין, ג'קסון וכנראה שגם קול, מציג דיברתולומיאו רגליים וטירוף הגנתיים שזכורים רק מהשנים הראשונות של דרק שארפ במכבי.
ולפחות ברמת הסקוררים שיש לשלולית להציע, דיברתולומיאו נראה עד כה כוואחד סטופר. קחו לדוגמא את קורי וובסטר, הגארד הניו זילנדי של נהריה שהכאיב ליריבותיה בשני המשחקים הראשונים של הטורניר. דיברתולומיאו התיישב עליו, הוריד לו את ממוצע הנקודות והאחוזים מהשדה, גרם לו לאיבודים חוזרים (חמישה) ואימלל את חייו.
למשל כאן: שימו לב לדיברתולומיאו ששומר על וובסטר בצד הרחוק מהכדור. הגארד הצהוב שובר את החסימה המדורגת של נהריה לוובסטר, מכוון אותו הצידה עם קבלת הכדור ומתנפל עליו (ביחד עם תומאס) עד לחטיפה. -
ואחרי שדיברנו על הגנה, אין ספק שהדומיננטיות ההתקפית של דיברתולומיאו עד כה מרשימה ובלתי צפויה. אנחנו מצפים משחקני ליגה מצטיינים להגיע למכבי, להתכווץ מהפחד ולאבד צלם שחקן. בטח בעמדת הרכז. והנה מסתובב לו המתאזרח החדש, יתכן שבחסותן של הפציעות, כאילו מכבי תל אביב היא בסך הכל עוד קבוצה ליגה וכאילו אין ממה להתרגש.
רגע, בעצם, עזוב. לא משנה. אז אחרי 6 מ-7 ל-2 נקודות מול הפועל תל אביב ו-7 מ-13 מהשדה מול מכבי ראשון, סיים דיברתולומיאו את משחק ההכנה האחרון עם עוד הצגה התקפית אסרטיבית שכללה 3 מ-4 לשלוש נקודות. ובהמשך לאיוש עמדה מספר 1, לא מדובר כאן רק על שלשות שמענישות עזרה שגויה של היריבה, אלא על מהלכים מהם מייצר המתאזרח החדש לעצמו.
למשל כאן, כשדיברתולומיאו משתמש בפיק אנד רול ראשון עם כהן, שני עם טיוס ודופק שלשה מרשימה בסופו של הרבע השלישי. -
נקודה מעניינת נוספת נוגעת לעמדה מספר 3 במכבי. בניית הסגל בקיץ ובפרט לאחר החתמתו של נוריס קול, הותירה סימן שאלה גדול לגבי איושו של תפקיד זה, לצידם של שני מוליכי הכדור. נכון לעכשיו, מסתמן שספאחיה מרגיש בנוח לעשות שימוש בארבעה שחקנים שונים בתפקיד הווינג הנוסף. מרגע שיחזרו הפצועים, אמור מייקל רול להיות אחד מארבעה אלו, ביחד עם זוסמן, משעור ותומאס.
ולפחות ברמת הליגה, יכולים במכבי לקבל דברים שונים לחלוטין מכל אחד מאלו. יובל זוסמן, בשלב הזה של העונה, מרגיש כמו ליהוק מושלם לנישת ה 3 & D, כלומר גארד גבוה, הגנתי וקשוח שתפקידו בהתקפה מתמצה בעמידה במקומות הנכונים והטלה מדויקת מחוץ לקשת. כמה מדויקת? בדרבי שברבע הגמר קלע 3 מ-4 מחוץ לקשת. בגמר מול נהריה קלע שחזר את ההופעה ההיא. כולל, ובמיוחד כשהוא מסיים עם טריצות התקפות מעבר. למשל כאן: -
משעור, ללא ספק, הוא כרגע האיש שמחפש עצמו התקפית. עם 0 מ-5 לשלוש מול הפועל, ראשון ונהריה, אבל גם עם חוסר אוריינטציה בולט לעין. דשון תומאס, מנגד, מעולם ולעולם לא יחפש עצמו התקפית. במכבי החדשה, כשהוא מאייש את נישת הסופר-סאב, הצליחו (לפחות מול יריבות ברמה הזאת), להפעיל אותו באופן יעיל גם כשהוא בעמדה 4 וגם כשהוא בעמדה מספר 3. תומאס הוא שחקן שאליו צריך להגיע הכדור כפאנץ' ההתקפי למצבי אחד על אחד, פנים או גב לסל. ומעניין לראות איך ספאחיה מצליח להתאים את התרגילים הרלוונטיים אל הנוכחות של הפורוורד על המגרש, תהא עמדתו אשר תהא.
נדגים באמצעות שני מהלכים בהם מריץ מייקל רול, ובכן, תרגילי פיק אנד רול כשתומאס מבודד בצד ההפוך מהחסימה. כאן, לאחר פיק אנד רול עם טיוס (בהרכב שבו משחק תומאס בעמדה מספר 3), נאלצת ההגנה להחליט אם להיצמד לתומאס ולהשאיר את טיוס לדאנק חופשי או לעזור מעט ולהיענש במצב אחד על אחד שבו לתומאס יש את היתרון הפיזי: -
כאן משחק תומאס בעמדת הגבוה השני, אבל עדיין באותו הצד ובאותה עמדה – וכך עוזר לטיוס המתגלגל לקבל כדור קל לקרש סל: -
על שלל כישוריו ההתקפיים, יהיו למכבי עוד ימים פחות נעימים כאשר תומאס יידה את הזריקות, בימים טובים יותר או פחות שלו, תהא היריבה אשר תהא, כאשר מידת הסינכרון שלו דווקא אל מול הרצונות של הגארדים הדומיננטיים והנעדרים כעת נותרת עדיין בסימן שאלה. ועדיין, בשש אחרי ההכנה, עושה רושם שמכבי יכולה לצאת מעודדת מהיכולות המגוונות שלה מאנשי עמדות 1-3. התקפית והגנתית. לפחות ברמת הליגה המקומית. אם העונות הקודמות הצביעו בפנינו על סימנים של חולשה, כבר בשלבים המוקדמים, יתכן שהפעם ניתן ללמוד על עוצמה מחודשת.