רגע לפני פתיחת עונת 2017/18, בוודאי לא הייתם מצפים ששחקן ישראלי בכיר יישב בבית. בטח כשהוא לא פצוע. בטח ובטח, כשהחוק הרוסי עדיין חי וקיים. אלא שזה המצב של אבירם זליקוביץ', שעדיין מחכה. הסיטואציה הזו היא צירוף של כמה דברים", אומר זליקוביץ' בראיון לערוץ הספורט.
"זה השילוב של עונה פחות טובה, פציעה ומעבר שפגע במעמד שלי בליגה. אם אני יושב בבית כנראה שמשהו בי לא בסדר. משהו התפקשש, אני לא חושב שזה קשור לכדורסל, כי אם שופטים נטו יכולת, ברור שיש לי מקום בליגת העל".
למה זה קשור?
"אולי לדברים מחוץ למגרש, אולי לדברים שאמרו עליי. מבחינת הלובי, אני לא מקושר. שחקן ברמה שלי, אם היה יושב בבית והיו לו מקורבים, אולי משהו היה קורה, אבל זה עובר ליד אנשים".
זליקוביץ' בן ה-27 כבר היה חלק מנבחרת ישראל ונבחר בעבר לתגלית העונה. גם הוא לא מבין איך יכול להיות שעד עכשיו, אף קבוצה בליגת העל לא פנתה אליו. "אנחנו במדינת כדורסל, שבה לא יודעים להתייחס לספורטאים", הוא אומר בכאב. "זה עצוב לכדורסל הישראלי כולו שאני לא משחק, מרגיש כאילו גוזרים לך את הכנפיים".
אז מה התכניות שלך הלאה? אולי תרד ללאומית?
"השלמתי עם עצמי שהעונה תתחיל ואני אשב בבית, למרות שבהתחלה הדחקתי את זה וניסיתי להתכחש לזה. יש קבוצות שמתחילות לא טוב, עצוב לי שאני צריך לחכות למצב כזה".
מה לא הסתדר בהפועל ירושלים?
"באתי לקבוצה גדולה, שרצה, לא פשוט להתחבר לקבוצה שרצה בשלהי העונה וכולם מכירים את כולם. גם אחרי שהגעתי, הביאו שחקנים והרגשתי שאני במבוי סתום כי לא קיבלתי הזדמנות. לא שפטו אותי לפי היכולת שלי. שחקנים אחרים שיחקו, גם לפי שמות וכסף".
"הסיטואציה כרגע פחות לטובתי", זליקוביץ' מסכם. "אני מאמין בדרך ובגורל, ואם כרגע אני בלי אז ככה זה צריך להיות. גם לי יש חלק בדבר הזה, אני לא נקי מאשמה, אבל אם שופטים נטו יכולת, אז זה לא צריך להיות המצב. זה עצוב שאני יושב בבית".