להתחיל מבראשית: הסגל של ירושלים התייצב
חזרתו של סטודמאייר ועזיבתו של ג'נטילה עזרו לירושלים לגבש את סגל השחקנים שכבר חווה קרבות גדולים העונה. אילת הפגינה נחישות והישג אדיר לרחימי בחיפה. דרוקר מנתח
כצפוי, גם אחרי משחק מספר ארבע אנחנו ממשיכים ליהנות מפלייאוף מרתק, מלא בהפתעות. פלייאוף שבו יש התעלות של שחקנים, היעלמות של שחקנים, היסטוריה (מקום שמיני מדיח את מקום ראשון), וגולת הכותרת - שתי סדרות שהולכות למשחק חמישי על מקום בפיינל פור.
עירוני נהריה - הפועל ירושלים
זו הפעם השנייה שהפועל ירושלים הגיעה עם הגב לקיר, הפעם למשחק חוץ, סיטאוציה שבה אנחנו יודעים שהיא לא מצטיינת. הרוטציה התייצבה, כשחזרתו של אמארה סטודמאייר ושליחתו של אלסנדרו ג'נטילה מחוץ לסגל (ואף מחוץ לארץ) עזרה לגבש את הסגל לאותם אנשים שכבר היו בקרבות משמעותיים השנה.
ירושלים שלטה במשחק אצל עירוני נהריה, בשיאו הגיע היתרון כבר ל-13 הפרש. למרות זאת המתח, הלחץ, העצבים ובעיקר התבססות מוגזמת על יכולת אישית ללא איום ממשי בצבע (11 נקודות בלבד לאמארה סטודמאייר וריצ'ארד האוול) הביאה למשחק צמוד. נהריה לעומת זאת, שידעה שהיא צריכה רק ניצחון אחד בכדי להגיע לפיינל פור, רדפה ורדפה עד שכמעט השיגה את הניצחון המיוחל.
הופעה מעולה של ניב ברקוביץ' ואיגור נסטרנקו, האקס-פקטורים של המשחק הזה עם 13 ו-12 נקודות בהתאמה, הביאו את נהריה לטווח נגיעה, אבל החלטות לא טובות בסוף ורבע רביעי שבו סקוטי הופסון כמעט ולא נגע בכדור עלו לה במשחק. הרבה לחץ השתחרר אצל הפועל ירושלים, ועדיין שלא יהיו אי הבנות, משחק מספר 5 אחרי ניצחון במשחק הרביעי בחוץ הוא המשחק הכי קשה והכי מטעה בסדרה.
ההנחה הרווחת היא "ניצחנו בחוץ, השוונו את הסדרה, והבית יעשה את העבודה בשבילנו". זו טעות קשה, אסור לחשוב ככה בפלייאוף ובטח בסדרות האלה (נכון גם לאילת - ראשל"צ). כל משחק הוא מלחמה, כל משחק מתחיל מחדש וצריך ליפול על הרצפה ולהיות עמיד, בעיקר מנטאלית, מול האתגר של 40 דקות לפיינל פור.
אסור להם לחשוב שזה נגמר (מנהלת הליגה)
האקס פקטור של נהריה. ברקוביץ' (אלן שיבר)
מכבי ראשון לציון - הפועל אילת
גם מכבי ראשון לציון הייתה במרחק 40 דקות מפיינל פור, אבל תצוגת נחישות של הפועל אילת או כמו שעודד קטש הגדיר אותה: "השחקנים היו על הרצפה יותר מאשר על הרגליים", בצירוף הופעת שיא של פריאיי הנרי עם 34 נקודות, הביאה את הסדרה למשחק חמישי באילת.
גם פה, החניכים של עודד קטש יצטרכו להיזהר ממחשבה שהבית יעשה את העבודה, כשבינתיים אילת צריכה למצוא את השחקנים שיחפו על היעדרו המשמעותי של רפי מנקו. השחקנים הישראלים אפיק ניסים, חנן קולמן, נאור שרון ורוברט רות'בארט יצטרכו להתעלות במשחק הזה מול שישה ישראלים איכותיים של ראשל"צ (גם עודד ברנדווין מצטרף למצטיינים).
לטעמי, המשחק החמישי הוא בראש ובראשונה מנטאלי. הקבוצות כבר לא יכולות להפתיע הרבה אחת את השנייה והנחישות, הלכידות והביחד הם הדברים שמנצחים משחקים כאלו.
מכבי חיפה - הפועל חולון
ההפתעה הושלמה ברוממה - הישג גדול לחניכים של עופר רחימי ולו עצמו, שבשנה הראשונה שלו כמאמן הגיע לפיינל פור. מכבי חיפה שלטה בסדרה, הבליטה בכל משחק מישהו אחר (במשחק האחרון: אורלנדו מנדז-ולדז), אבל מעל כולם בלט ג'ון דיברתולומיאו שפשוט הראה איכויות אדירות וקפיצת מדרגה בפלייאוף הזה. הגארד של מכבי חיפה הכפיל (!) את הממוצעים שלו, שזה דבר נדיר בכל קנה מידה (מ-11 נק' ל-22).
הפועל חולון לעומת זאת, מסיימת עונה סדירה יפה בקול ענות חלושה. היא לא הגיעה מוכנה פסיכולוגית לפלייאוף והתקשתה מול האינטנסיביות והאגרסיביות של הירוקים. המבחן הבא של מכבי חיפה כבר ידוע - מכבי תל אביב בחצי גמר הפיינל פור. לירוקים יש 8 ימים להתכונן והפעם למשחק אחד, ולא לסדרה, שיכול להביא אותה לגמר ולמאבק על האליפות.
נקודת ציון: המון פעמים כאשר קורה לך דבר רע, יכול לצאת ממנו טוב - הפציעה של וויל גרייבס נראתה כמכה קשה למכבי חיפה, אבל סידרה את הקבוצה מבחינת העוצמה בצבע (קווין פינקני וראשון פרימן), העבירה את האחריות לידיים של דיברתולומיאו וגרגורי ורגאס ומעז יצא מתוק.
שליטה בסדרה הובילה לפיינל פור (אלן שיבר)
הישג אדיר לעופר רחימי (אלן שיבר)