"עדיף שאעזוב אם לא אוכל להוביל את אילת לטופ 4"

אחרי 4 שנים בהן הוביל את הפועל אילת לצמרת הכדורסל הישראלי, דורון הרציקוביץ' עוזב. הבעלים החליט לקחת הפסקה מעיסוקיו במועדון ולהתרכז בעסקיו הפרטיים. לצידה של אשתו, יעל, הוא סיכם את התקופה בה הפך את הדרומיים לחברה קבועה בשלבי ההכרעה של מפעלי הענף והתייחס גם לסכסוך המשפטי העצוב עם אחיו, לוני, על ירושת אמם המנוחה.

אחרי 4 שנים אתם עוזבים. למה?
"אני חושב שעשינו עונות מאוד מוצלחות ומאוד עצוב לי. זה לא קטע של כדורסל. זה קטע אישי שלי, של העסקים שלי. אני צריך להשקיע בעסק שלי מבחינת זמן וכסף. לצערי אין לי את הזמן הנדרש לבוא ולהמשיך לנהל את הקבוצה כמו שעשינו. ללכת על תקציבי מינימום או עונה פיננסית, ולעבור עונה עם קבוצה שלא בטופ 4, אלא ב-4 שלמטה זה לא מתאים לי. לכן ביחד עם יעל אשתי החלטנו שנעשה שנת שבתון בכדורסל שיהיה מאוד מאוד חסר לנו, ואח"כ נראה".

יעל, יש איזה מסר לאוהדים? הייתה התעוררות בעיר כשלקחת את המועדון, והיו הישגים. פתאום עכשיו זה נקטע, מה אומרים להם?
"יש לנו אוהדים אמיתיים וגם אם הקבוצה לא תהיה באותם תקציבים, אוהד אמיתי נשאר נאמן. העיר הזו מדהימה וזו הזדמנות לרתום יותר אוהדים לקבוצה. אני מאוד מאמינה שהירושה שהשארנו לעיר תמשיך".

קיבלתם תגובות זועמות?
"נהפוך הוא. התגובות אוהדות. מוקירים. אני חושב שאפשר להבין את זה. קבוצת כדורסל זה לא עסק רווחי או מניב. זה תחביב מוזר. כששואלים אותי 'כמה הפסדת?' אני מתקן ושואל 'כמה תרמתי?'. הגענו מ-2 סיבות: אהבת הספורט והתרומה לקהילה. אין לנו שום אינטרס, שום בקשות מיוחדות, אין לנו שום עסק באילת. אני חושב שזה מה שנתן את הדרבון ואת היכולת להגיע לאן שהגענו ואני גאה בזה. בנינו קבוצה חדשה וראינו מה יכול לקרות לקבוצות כאלו. לא נפלנו באף עונה מהטופ 4, והגענו לחצי גמר גביע, גמר גביע, גמר הליגה, סדרה היסטורית מול מכבי ת"א. צריך גם קצת מזל. הגענו בסוף חסרים ופצועים, עם 3 זרים, ומי יודע. אני חושב שעשינו את המירב ואני לא מוכן לעשות פחות מזה וזו הסיבה שהחלטנו את מה שהחלטנו".

מה היה גורם לכם להישאר? אם העירייה הייתה מכפילה את התקציב או שאין קשר?
"ניהול זמן זו אחת המטרות הכי חשובות של מנהל. וניהול הזמן שלי היום מצריך אותי לשינוי. העירייה עשתה את המיטב, אני רק יכול להודות לה ולאנשים שתמכו בנו. השארנו צוות מיומן בקבוצה שיודע להמשיך ולנהל, וכמו שראש העיר אמר שלפרויקט הזה אסור להפסיק ואני מקווה שהם יצליחו. זה לא דבר פשוט. קבוצת כדורסל כמו שצריך זה הרבה עבודה, זה יום ולילה וריצות. כאן 420 ק"מ למטה זו מדינה חדשה וזו התמודדות לא קלה".

יעל, מה הזיכרון הכי חזק שלך מהקבוצה ולמה תתגעגעי?
"היו לנו ניצחונות מדהימים עם אדרנלין גבוה, הסדרה מול מכבי בשנה שעברה היה השיא וגם השנה. בהתחלה קצת דשדשנו אבל ספורטאי צריך להגיע לשיא בסוף ולשם הגענו למרות שאנשים היו סקפטיים בהתחלה והיו הערות על בניית הקבוצה ועל החלפות שעשינו. אני מאוד גאה בניהול של דורון ומוטי, ואני ככה יותר מאחורי הקלעים. אני אתגעגע. זו עיר מדהימה, אנשים חמים. השחקנים הרגישו שם משפחה, גם בעיר עצמה כל שחקן היה סלב בעיר, יש גוש אוהדים מאוד מיוחד, אנשים מבלים באותם מקומות תמיד. גם כשהפסדנו וגם כשהיו טענות מהאוהדים תמיד הכל היה ברוח טובה והעיר מוקירה תודה".

היית הולך לקבוצה אחרת?
"עכשיו לא. העולם נמצא במצב לא פשוט, יש דפלציה, המצב לא קל. קשה לחשוב מה יהיה עוד שנה שנתיים. אני תמיד חי עם אותו משפט שאמר מייקל ג'ורדן: 'זוכרים אותך מהמשחק האחרון שלך'".

קשה לעשות קבוצה בארץ ולכן קשה למשוך אנשים כמוך שיכניסו את היד לכיס?
"זה עניין של אופי. כמו שפעם אמרתי, אחד מחזיק יאכטה במיליון דולר לשנה ואחד מחזיק קבוצת כדורסל או כדורגל באותו תקציב. אם הייתי שואל את אשתי, היא הייתה מעדיפה יאכטה כי היא סקיפר, אבל גם היום הזה יגיע".

כמה עלה לך בשנה העסק הזה?
"לא אכנס למספרים. הרבה כסף, כמה מיליונים כל עונה, וזה לא קל. אנחנו עובדים מאוד קשה בשביל הכסף".