אין ספק שהאליפות ההיסטורית בה זכתה הפועל ירושלים גרמה להתרגשות גדולה בקרב הקהל האדום, שהיה כל כך צמא לתואר. אך ההתרגשות של האדומים מהבירה גברה עוד יותר, כאשר זיהו את הסמל האדום הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון, עדי גורדון, יושב במעלה היציע ולוקח חלק ביום הגדול של המועדון.
גורדון התראיין היום (חמישי) לתוכנית "עושים ספורט" בגלי צה"ל, וצינן את ההתלהבות של האוהדים: "אני מבין שאומרים שאני האדם שהכי מזוהה עם המועדון, אבל החוויה הפנימית והאישית שלי שונה. איבדתי את הצורך בהזדהות עם צבע כלשהו עוד בעודי שחקן, ואני שמח על כך. זה עזר לי להרגיש יותר שלם על המגרש ושחקן טוב יותר".
כשנשאל על ההעדפה שלו במשחק הגמר הפתיע גורדון: "אני גם מכבי, גם הפועל, זו לא המהות, זה לא רלוונטי. מה שחשוב זה המשחק והרצון של השחקן לממש את עצמו במה שהוא טוב ולא מעבר זה. אין לי חלומות כבר הרבה שנים, אני פשוט חי את המציאות. בחלום יש אלמנט ילדותי וזה לגיטימי. גם בתור שחקן לא חלמתי לזכות באליפות, והקשר עם הפועל ירושלים כגוף נותק. להפועל ירושלים שאני הייתי בה אין שום קשר להמשך הדרך לאחר שהייתי בה ולאיך שאני תופס את החיים, את הדרך ואת המשחק".
קפטן העבר דיבר על השינויים שעברו על הקבוצה מאז עזיבתו את המועדון: "לקחו את ירושלים שני אנשים שהנהיגו את הקבוצה למקומות שלא יכולתי להיות שותף בהם. זו לא הפועל ירושלים שאני ראיתי בה כחזון, כקהילת ספורט, כמשחק, כסיבה למפגש, כתרבות ודרך חיים".
"אני שמח שאנשים בירושלים שמחים ורבים שם הם חברים אישיים שלי, אבל גם כשהחברים ממכבי היו שמחים אז שמחתי בשבילם", הודה הסמל. "שמחה היא דבר מבורך. החיבור עם ירושלים הלך לאיבוד, כי הדרך והכוונה שהיתה שם היא לא הדרך שלי".
גורדון דיבר על הסיבה שבגללה הגיע לגומלין סדרת הגמר בארנה: "האליפות לא מדברת אלי, הגעתי לשם בשביל אנשים. במשך שנים הם פונים אלי. גיא הראל חבר קרוב שלי וביקש שאבוא. החלטתי ב- 18.30 לבוא ספונטנית. עם הניהול הקודם בכלל לא הייתי מגיע, קשה לי להתחבר גם לדרך הנוכחית אבל כאן זה עניין אחר. פתאום הרגשתי שזה שלם לי לבוא לארינה בשביל האנשים. אני לא צופה כמעט בכדורסל ואין לי טלוויזיה בבית. לא הכרתי כמעט את האנשים במגרש".
גורדון דאג, כמו תמיד, לשמור על צנעה, גם כשכל הזרקורים היו עליו: "ישבתי רחוק למעלה כדי להגיד שאני רק אורח כאן. לא רציתי למשוך תשומת לב, כי אין לי עניין בזה. לקחתי את כל המשפחה איתי למשחק. יש לי הכרת תודה מלאה על כל רגע במשחק הזה ולהפועל ירושלים. כשהייתי במשחק הרגשתי את החיבוק מכל אחד ואחד. שבאתי ונכנסתי לאולם זה היה מיסטי. אף אחד לא ראה אותנו והקהל שר לי מבלי לראות אותי".
גורדון המשיך: "זה היה מעבר לכל הגיון. אחר כך זיהו אותי אנשים. המשחק פחות עניין אותי, אבל זה חזק לראות 11 אלף אנשים עם צבע אחד. זה מראה נדיר. לילדים היה מוזר ש-11 אלף אנשים קוראים בשם של אבא שלהם. האליפות לא ריגשה אותי, מה שריגש אותי זה שבסוף המשחק עמדתי והתחבקתי עם מאות אנשים בגובה העיניים, עם חיבוק של אהבת אמת. זה נמשך גם אחרי שסגרו את האולם וזה נגע בי עמוקות".
לסיום פנה אהוב הקהל לאוהדים: "אם אוהדי ירושלים יבינו לעומק את מה שאני מדבר עליו, אז המשפט הזה, של 'לא התרגשתי מהאליפות', לא ישבור להם את הלב. המטרה במשחק היא לא לנצח, זה רק חלק מהדבר, זו עבודת פסלים ואלילים ואני לא יכול להתחבר לזה. הניצחון הוא לא הכל, אלא לדעת לשמוח במה שיש לך".