רבע גמר הפלייאוף כבר מאחורינו לאחר שהפועל אילת והפועל ירושלים ניצחו והשלימו 2:3 בסדרה, אך לא בלי מאבק עיקש מצד ראשל"צ ונתניה. רבע שלישי ענק של הפועל י-ם (8:23) הכריע את הקרב מול נתניה. י-ם הייתה עדיפה על נתניה בכל פרמטר. 68% מהעונשין, 8 שלשות ו-5 שחקנים בדאבל פיגרס. מנגד, נתניה סיימה עם 60% מהעונשין, 4 שלשות מ-16 נסיונות, ורק שני שחקנים שקלעו בדו ספרתי.
ברבע הרביעי היה לירושלים יתרון מבטיח, אבל החילופים שערך דרוקר עוררו אמוציות וכעסים אצל השחקנים שבמקום לשמור על הניצחון התעסקו באגו וכמעט נתנו לשחקנים העייפים של פרנקו לחזור. היציאה של דרון וושינגטון בחמש עבירות וכמה פעולות טובות של ג'וש דאנקן, השחקן המצטיין והיציב של הערב, סגרו עניין והבטיחו עליה לחצי הגמר. פלא שבמכבי מתעניינים בו רגע לפני סדרת חצי הגמר?
האם לירושלים המתנדנדת, שהגמר האחרון שלה היה ב-2007, יש סיכוי לעבור את מכבי?
צביקה שרף: הרבה ברכות וכבוד לירושלים, שהתאחדו ויצאו ממצב קשה. מצפה לנו סדרת קלאסיקו מול מכבי שמזכירה נשכחות, ומבטיחה הרבה. בשבוע הראשון נראה איך כל קבוצה מתפקדת במגרש הביתי, ונראה איך מתקדמים משחק משחק. לירושלים יש יתרון בקו הקדמי עם דאנקן שנמצא בכושר מצוין וגם עם סמארדו סמואלס שנראה טוב, מלבד בעיות האגו. למכבי יש את כמובן שון ג'יימס לצד היתרון בעמדות הגארדים. תהיה סדרה צמודה ושקולה.
אלי סהר: לירושלים יש כלים מקצועיים טובים כדי לעבור את מכבי, אבל יש פה כמה נקודות שהופכים את זה לבלתי אפשרי. הראשונה, ירושלים מגיעה לסדרה כשהיא עייפה מאוד ואילו למכבי היו 11 ימי התכוננות. הנקודה השניה היא כמובן שקשה עד בלתי אפשרי לנצח את מכבי ת"א בהיכל נוקיה יותר מפעם אחת בעונה .האחרונה שעשתה זאת היתה בני השרון של אפי בירנבוים ב-2008 וגם זה היה בליגה. דייויד בלאט לא הפסיד מעולם משחק פלייאוף כמאמן מכבי. הניצחון של ירושלים לפני כחודש בנוקיה יגרום רק למכבי להגיע יותר מוכנה לסדרה ולהתמקד בנקודות החזקות של י-ם בדגש על ג'וש דאנקן. הנקודה האחרונה היא סף השבירה הנמוך של האדומים. אם מכבי תביס את ירושלים במלחה, אז הסיפור יהיה גמור.
צפון-דרום
ובעוד נתניה הפסידה באולמה הביתי, אילת ניצחה את ראשל"צ במשחק קבוצתי מצוין של יאנגר, אובאנון, טילמן, וכמובן סקוטי הופסון, שהציג יכולת טובה יותר בהשוואה ליכולתו בשני המשחקים הקודמים. במחצית השניה שחקניו של בוסאני כבר נפלו מהרגליים ולא הצליחו להישאר צמודים לאילת, בעיקר אחרי יציאתו של ניצן חנוכי בעבירה חמישית. האמת היא שהשחקנים של בוסאני שיחקו כבר על אדי האנרגיות שלהם ולא היו יכולים להתמודד בעומק של אילת. מלכתחילה, ראשל"צ גררה את קטש למשחק חמישי בזכות יכולת גדולה של יוטר, רייט והישראלים.
האם דווקא לאילת יש יתרון מול מכבי חיפה?
צביקה שרף: חיפה לא סתם ניצחה בסוויפ את גלבוע/גליל, אלא היא הציגה שני משחקים מצוינים. היא אמנם נחה מאז ואולי צברה קצת חלודה, אך באילת לא הספיקו לנוח ויהיו חייבים לנצח ברוממה כדי להשיג את יתרון הביתיות. המשברון שהיה לאילת בכלל התחיל בהפסד לחיפה ברוממה, שעלה לקטש במקום השני בליגה וביתרון הביתיות. לחיפה יש יתרון גובה והיא תצטרך לשחק על איליי הולמן, שחקן הפנים היחיד של אילת.
אלי סהר: היתרון של מכבי חיפה בסדרה הוא כמעט מוחלט. לדעתי, העומק של חיפה והפיזיות בצבע יכריעו את הסדרה לטובתה. מנגד, קטש מגיע הפעם כאנדרדוג ואולי זה יפעל לטובתו.
טעם של עוד
איך בונים המשכיות בראשל"צ ונתניה כדי להגיע רחוק יותר בעונה הבאה?
צביקה שרף: ראשון ונתניה עשו עונה טובה, אבל לא הצליחו בלי עומק, ספסל ותקציב. צריך להשתפר בעונה הבאה ולחשוב על שינוי בתקציב ובניית הספסל. אבל בעיקר, סדרות הפלייאוף מזכירות טעם של עוד, של סדרות מעניינות ומעונה הבאה גם הגמר צריך להיות סדרה ולא משחק בודד.
אלי סהר: המחלה, אולי הכי גדולה, של הכדורסל הישראלי היא המשכיות. אין כאן המשכיות מחודש לחודש וגם בגלל זה היה צריך להוריד את כמות הזרים ובעיקר את חילופי הזרים. קשה לראות את ראשון מצליחה לשמור על יוטר אבל רייט מוכרח להישאר יחד עם בן דוד, חנוכי והצעירים. בכלל ראשון יכולה להיות סוג של מהפכה, ולשחק בעונה הבאה עם מקסימום של שלושה זרים. הקהל התחבר ויתחבר לזה.