בלאט לא ספר את הישראלים שלו, עכשיו הוא משלם על כך

פרוייקט דרומי

אילת, קבוצה ששווה גמר, בפרוייקט שיקום. עלתה השנה לליגה מהאפר של מ.כ. הבקעה עם קהל אוהדים ותיק, מאמן שנתנו לו את התנאים להצליח וזרים מעולים. כשנכנסים לישורת האחרונה של העונה, אילת מצליחה לשמור על יציבות יחסית בעוד חיפה חורקת עם הפסדים ונצחונות בשיניים, ונותנת פייט ראוי לקבוצה של בראד גרינברג במאבק על המקום השני. הניצחון אתמול על מכבי מדגים את זה.

הרי פרויקטים דומים נעשו בעבר. ב-2007-2008 הפועל חולון חזרה לליגה תחת ניצוחו של מיקי דורסמן. עונה לאחר מכן הבעלים והמאמן ג'ף רוזן הכניס למכבי "היט" חיפה כסף ודם חדש, הגיע איתה עד לגמר ואפילו קידם בניית אולם חדש. אפילו מכבי אשדוד שהגיעה לליגת העל ב-2010 נחשבה למרעננת הרשמית רגע אחרי שהוחלף יושב הראש. השאלה אם הם יוכלו להמשיך את ההצלחה של הקבוצה גם בעונה הבאה, שעד עכשיו קבוצות אחרות לא הצליחו לשמר את ההישגים?

צביקה שרף: המבחן של מועדון גדול הוא היציבות. זה בא לידי ביטוי בכסף ובתקציבים. באילת צריך להגדיל את המגרש, להופיע בגביע אירופה, ולשמור על כמה שיותר שחקנים מהסגל כדי להמשיך את הפרוייקט.

אלי סהר: יש פה חיבור טוב של מספר גורמים. ראשית הגורם העירוני שהיה קיים בשנות התשעים בדמותו של אלגריסי וברגע שנעלם התפרקה הקבוצה. עכשיו לקבוצה יש פילנתרופ בדמותו של דורון הרציקוביץ' ודבר יותר חשוב: ברוב המשחקים של הקבוצה האולם מלא. אילת הוא מקום קלאסי בו הכדורסל צריך ויכול להצליח כי גם אפשר לגייס לקבוצה ספונסרים. חבל רק שהאולם לא גדול יותר כי אז האופק של הקבוצה הוא לא צמרת הכדורסל הישראלי אלא השתתפות ביורוליג על בסיס קבוע כמו מלאגה, האילת של ספרד.

אלופה עייפה

דיוויד בלאט אמר אתמול אחרי ההפסד להפועל אילת, כי המשחקים בבית העליון הם משחקי אימון לקראת הפלייאוף וסדרות רבע הגמר, אבל גם במשחקי אימון עובדים על נקודות התורפה של הקבוצה, מנסים לשפר תרגילים וליצור שטף התקפי, מכניסים שחקנים לרוטציה כדי להעמיק את הספסל ועובדים על החזרת הביטחון לשחקנים.

אחרי ההדחה משלב ההצלבה מול ריאל מדריד, במכבי תל אביב הכל הולך הפוך. הקבוצה נראית עייפה, שחקנים נראים אנמיים וחסרי ביטחון, כמו ליאור אליהו שהיה השחקן הישראלי המוביל בנקודות בשנים האחרונות ולא עובר את רף 6 הנקודות בשבוע האחרון, ומורן רוט שנשכח אי שם על הספסל. ההתקפה מבולבלת ואחוז הקליעות מהשדה יורד לאזור ה-50, כשבצד ההגנתי השחקנים עושים הרבה עבירות, וגם כשהם מגיעים לקו הם משיגים אחוזי עונשין מזעזעים - 7 מ-17 ביום חמישי מול חיפה, ו-10 מ-18 אתמול מול אילת.

אם עד לפני שבועיים אמרנו כאן שמכבי חיפה שווה גמר ויכולה לגנוב משחק מול מכבי אם זו תגיע עייפה, הרי שאתמול אילת הוכיחה שגם היא יכולה. ברק נתניה, שנמצאת בתקופה טובה ועולה למקום הרביעי בטבלה כבר ניצחה העונה את מכבי, והפועל תל אביב יכולה להגיע לסדרת רבע הגמר עם רצון לשחזר את ההצלחה של הדרבי. בשבוע הקרוב, רגע לפני הסדרות, תשחק מכבי ת"א מול הפועל ירושלים ומול נתניה, ולמרות שהיא כבר הבטיחה את המקום הראשון השאלה מה צריך דיוויד בלאט לעשות כדי לשנות את הלך הרוח בקבוצה?

צביקה: מכבי עוברים את משבר ההדחה מהיורוליג, והם סובלים בצורה מפתיעה ממחסור בשחקנים בעמדה 5. כרגע זו תקופת מעבר חלשה ומלאת פגמים, ולמרות שדיוויד לא רוצה להפסיד, מאחר והם הבטיחו את המקום הראשון הם יכולים לנוח עד הפלייאוף. הצוות המקצועי צריך לעשות מאמץ עם כל הבעיות שיש, לאחד את הקבוצה ולהיכנס לכושר טוב לקראת סדרת רבע הגמר. המטרה שלהם היא לפתור את זה עד השבוע הבא אחרת היריבה יכולה להפתיע.

אלי: מאז ומתמיד כאשר מכבי מסיימת את העונה האירופית שלה יש ירידת מתח שמלווה בירידה חדה ביכולת בעיקר כאשר הקבוצה לא זוכה בגביע האירופי או מתרסקת כמו בסידרה מול ריאל מדריד. עד השנה הצליח בלאט להחזיק את הקבוצה מעל המים גם כאשר סיימה להחתים דרכונים בנתב"ג. ב-2002 ו-2003, 2011 ו-2012 לא הפסידה מכבי משחק אחד(!) בהדרכתו של בלאט אחרי תום העונה האירופית והמאזן שלה עד אתמול היה 0:31. השנה לבלאט יש בעיה: הוא לא ספר את רוב השחקנים הישראלים שלו בעיקר בקאמבק הגדול שלו, כאשר לא מעט פעמים רצה במגרש חמישיית זרים. עכשיו הזרים שחוקים מצד אחד מנטאלית ופיסית ומצד שני מכבי מחוייבת לשחק בחוק הרוסי - שני ישראלים על המגרש כאשר רואים עליהם לא מעט חלודה. זו ההזדמנות של הקבוצות לנצל את זה, בינתיים נראה שרק אילת הרימה את הכפפה.

ניפגש במאי

הקיץ מגיע ואיתו הליגה נכנסת לישורת האחרונה לקראת סדרות רבע הגמר. הפועל ת"א וגלבוע/גליל עם רגל וחצי בפלייאוף, עם שיפור אחוזי שלשות. הקבוצה של אדלשטיין מגיעה סוף סוף ל-30% מהשלוש כשהאלופה הבלקנית כבר עם 39.5% (שניה רק למכבי) ועוקפת אפילו את חיפה, נתניה ואילת שבצמרת.

הניצחון על אשדוד אתמול מבטיח להרצליה את מקומה בליגה בעונה הבאה, כשאשדוד וחולון אמנם לא רחוקות מאוד מהפלייאוף , אבל צפויות לסיים את העונה מוקדם משאר הקבוצות ולנצל את חודש מאי ללכת לים. אמנם בחולון דן שמיר מוציא מים מהסלע עם הסגל המוגבל שיש לו בזכות זרים מצויינים אבל יש תחושת החמצה מבחינת שלושת הקבוצות ששוות יותר ממאבקי הישרדות בליגה. מה צריכים להיות היעדים שלהן בשנה הבאה?

אלי: הרצליה היא סוג של החמצה כבר שנתיים כי במקום לשים דגש על צעירים כמו בן רייס, גיא לביא ואפילו בן אלטיט היא מביאה זרים אדישים שרק חושבים על הסקור שלהם. זו גם הנוסחה היחידה שיכולה להביא קהל שם. אשדוד צריכה לשמר את מרבית הסגל. זה ייתן אופציה לפתוח את העונה טוב יותר, מה שלא קרה בעונה הנוכחית.

צביקה: הפועל חולון זו קבוצה עם מסורת בכדורסל הישראלי שיש לה בעיות כספיות ובעיות בעלות שיצטרכו להיפתר בהקדם כדי שתתארגן בזמן לקראת העונה הבא ולבנות את הקבוצה. בני הרצליה הוא מועדון שהיה בצמרת עד לפני 3-4 שנים ובשנים האחרונות לא מצליח לשחזר את הצלחת עבר. ההנהלה צריכה לעשות בדק בית לעומק ולבחון איך זה קרה. אשדוד שהייתה הפתעת העונה בשנה שעברה, עברה העונה זעזועים בהנהלה ובצוות הניהול מקצועי. מעל הכל אשדוד זו עיר ספורט ישראלית גם עם קבוצת הנשים, וההנהלה צריכה לשבת עם המאמן כדי להמשיך ולהצליח.