המכביזם מזיק וירושלים בלחץ. סיכום מחזור

1. הכל כלול
יש הרבה גרסאות להעביר את המסר הזה, אבל הדרך של מג'יק ג'ונסון הכי מתאימה לכאן. "אל תשאל מה הקבוצה יכולה לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען הקבוצה", דרש רכז הלייקרס האגדי, שמגובה 206 סנטימטרים התנסה בכל עמדה על המגרש ותרם בכל אספקט אפשרי. בליגה שלנו אין מג'יק, כנראה שלא יהיה עוד אחד אפילו ב-NBA, אבל יש שחקנים שיודעים לתרום לקבוצתם. והרבה. שלוש דוגמאות בולטות סיפקו ג'וליאן רייט מראשל"צ (16 נק', 12 ריב' ו-6 חסימות), פט קלאת'ס מחיפה (11 נק', 13 ריב', 4 אס' ו-2 חסימות) ומעל כולם ג'ומיין ג'ונס מהרצליה, שהיה במרחק נגיעה מטריפל דאבל מרשים (11 נק', 18 ריב' ו-8 אס'). אין הפלא שלפחות שניים מתוכם הוזכרו כמועמדים למכבי תל אביב לעונה הבאה.

2. שבוי בקונספציה
אם במכבי תל אביב עסקינן, יש משהו מאוד נכון בגישה של האלופה הנצחית. ערך הניצחון מעל לכל, גם כשזה לא באמת חשוב. יש בזה גם משהו מאוד לא בריא. לקבוצה, לארגון, למאמן, לשחקנים. אחרי אחד מהמשחקים האחרונים אמר דייויד בלאט שהפער בזירה המקומית מספק ולא יהיה נורא להוריד טיפה את הרגל מהדוושה. אתם יודעים, כדי להרחיב את הרוטציה ולשמור כוחות ליורוליג. אמר וצדק, אבל לא ממש יישם. אליהו והיקמן לא שיחקו בגלל פציעות, לא כתוצאה מהחלטה מקצועית. והעובדה שלוגאן, סמית' ואוחיון שיחקו 38 דקות ומעלה במשחק חסר חשיבות מבחינתם ראויה לשבח בזכות הספורטיביות, אבל הרסנית לכל יתר השיקולים. אולי זו רוח המפקד ששורה על המסגרת, אולי חשש מזעם ההנהלה, אולי בלאט התחרותי לא באמת מסוגל לסכן את הניצחון. לא צריך לוותר, אבל לפעמים עדיף להתרכז במערכה כולה ולא רק בקרבות שבדרך.

3. דורכת לעצמה על השרוכים
ירושלים רק מעדה מעט, לא ממש נפלה, ועדיין משהו בסיום המשחק האחרון לא לגמרי ברור. האדומים הובילו ב-13 הפרש בתחילת הרבע השלישי, ב-8 פחות מארבע דקות לסיום וב-7 מרחק 1:45 דקה מהבאזר האחרון. ובכל זאת הם הצליחו לאבד במלחה את כל זה ולהגיע להכרעה על חודה של זריקה. נכון, חולון בראשות ווטרס ודייסון נתנה פיניש אדיר והתגברה על כל המגבלות המוכרות. זה לא אומר שהחבורה של דרוקר, או כל קבוצת כדורסל מאומנת ובעלת שאיפות, יכולה להתפרק כך בקלאץ'. אם ככה נראית סגנית המוליכה במאני-טיים, מה זה אומר עליה? מה זה אומר על כל השאר?

4. לחוץ בבית
אולם "בית מכבי" מתפקד השנה כמגרש ביתי לשתי קבוצות, מכבי ראשל"צ והפועל ת"א. וראו זה פלא, אלה 2 הקבוצות עם מספר ההפסדים הביתיים הרבים ביותר בליגה (6 ו-7 בהתאמה). אולי זו תחושת הלחץ מול הקהל הביתי שהולך ופוחת, אבל מכבי ראשל"צ סופגת בממוצע 78.3 נק' בבית וקולעת רק 73 נק' מול ספיגה של 71.6 נק' בלבד בחוץ וקליעה של 78 נק'. ביום ראשון הגיעה הקבוצה של רוני בוסאני לאשדוד, שהייתה במומנטום טוב, והפגינה משחק קבוצתי (25 אסיסטים), שמרה על ההובלה ברבעים והציגה אינטנסיביות של השחקנים וחלוקת נקודות טובה בתוך הקבוצה. אחוזי הקליעה היו יוצאים מן הכלל: 65% ל-2 נקודות ו-8 שלשות מתוך 16 נסיונות.  עוד 5 משחקים נשארו לעונה הסדירה, שמתוכם 3 משחקים ביתיים לכתומים. דווקא אלה יכולים לפגוע בסיכוייה להתקרב לצמרת.

5. אדום אדום
אחרי האכזבות שנחלה הפועל ת"א מתחילת העונה עם הזרים שעברו בקבוצה ועזבו בגלל פציעות ואי התאמה, חתם השבוע בראיין רנדל, אקס ירושלים וגליל ששב לעונה חמישית בליגה שלנו. הפורוורד אמנם מתאושש מפציעה, אבל הפגין בעונות קודמות יכולות מוכחות. הוא הגיע אמנם רק לפני מספר ימים לארץ, אך כבר נראה שהוא משתלב היטב בהפועל ת"א עם 14 נקודות ב-28 דקות במשחקו הראשון. לצערו של ארז אדלשטיין, אין פתרונות קסם והסגל עדיין חסר. גם רנדל, שחש בבית במלחה, לא הספיק בשביל לנצח את גלבוע/גליל. תוסיפו לכך שלשה בודדת של הפועל בכל המשחק, 28 נקודות בלבד בכל המחצית השניה  ושתי עבירות טכניות שקיבל הספסל מאסתרון, ותקבלו הפסד רדיוס דווקא במשחק שצריך לשמש לשיפור עמדות מול קבוצה שהייתה אחרונה בליגה.

חמישיית המחזור
אפיק ניסים (הפועל אילת)
דייויד לוגאן (מכבי תל אביב)
ראקים סנדרס (גלבוע/גליל)
ג'וליאן רייט (מכבי ראשון לציון)
ג'ומיין ג'ונס (בני הרצליה)

השחקן השישי: ג'וש דאנקן (הפועל ירושלים)