''לא סוף העולם, אבל כן התחלה של משהו חדש. זה מעגל החיים"

כשאני יושב בחדר המשחקים בביתי, משחק בפיפ"א 13 החדש שלי בשעה שש בבוקר (שעון לוס אנג'לס), אני נאנח ומוקיר את הרגע כיוון שיכולתי לטוס הביתה להיות עם המשפחה והחברים בחגים. מאחר וארוסתי הרשתה לי לפתוח את מתנות חג המולד שלי מוקדם (דרך אגב, זו בכל מקרה הייתה התכנית שלי...) אני יודע שיש לי הרבה על מה להודות. להודות למאמן שלי שרון דרוקר ולאנשים בהפועל ירושלים שאפשרו לי להיות בבית בחגים עם האנשים היקרים לי. להודות לארוסתי על המתנות לחג, כולל טלסקופ שאוכל להסתכל דרך הפאטיו בחדר השינה שלנו על השמיים והכוכבים. החלל הוא דבר אחד שמרתק אותי במיוחד. אני חובב מדע בדיוני ואהיה הראשון שיירשם אם הם יארגו מסע גלקטי. ואני מודה על כך שאני כותב לכם את הבלוג הזה מהבית שלי בלוס אנג'לס, קליפורניה.

לפני שאמשיך לדבר על הבית והחגים, אני רוצה לומר כמה דברים על המשחק האחרון שלנו מול נהריה. הנסיעה לשם הייתה די ארוכה, אבל כשהגענו זה היה ממש נחמד. המלון שהתאכסנו בו היה ממש מול הים והיה לנו נוף נהדר היישר אל המים. זה היה מראה שליו כל כך. אני מקווה יום אחד, באיזה יום חופשי, לחזור לשם לחקור את האזור יותר כתייר. המשחק עצמו היה יותר קשה ממשחק הגביע הקודם שלנו, והמאצ' אפ שלנו מולם היה שונה גם כן.

לי זה הרגיש כאילו אנחנו משחקים נגד חמישה גארדים על הפרקט, וזה הקשה עלינו להשיג עצירות כי הם שיחקו הרבה אחד על אחד. הם פתחו עלינו פער קטן עד ש"הקרנף" ומאיר "ראש העיר" ("מאיור" באנגלית) טפירו נכנסו לקצב והעירו את הקבוצה. בסופו של דבר ניצחנו בהפרש של כמעט 20 נקודות ואנחנו כבר ברבע הגמר של הגביע הישראלי. ג'ייקוב פולן ואלישי כדיר שיחקו מצוין גם הם וכולנו נהנינו מכימיה טובה על המגרש.

אחרי המשחק המשכתי לבילוי לילי בתל אביב כי הייתה לי טיסה מוקדמת הביתה. הלכתי למועדון בנמל. הייתה שם אווירה נחמדה והם השמיעו כל מני סוגים של מוסיקה ובעיקר היפ הופ. משם המשכתי ישר לשדה התעופה, שם הכל הלך חלק, מהצ'ק אין המהיר ועד לטיסה הרגועה. הייתי צריך לטוס לפני חג המולד כדי לחזור כבר ביום שישי ולהתכונן למשחק נגד גליל ביום שני. בזמן שאתם קוראים את זה אני כבר בישראל שוב.

אם כבר מזכירים את יום שישי, ה-21 לחודש, זה כידוע היום האחרון בלוח השנה של בני  המאיה. לאורך ההיסטוריה התברר שבני המאיה כבר צדקו בכמה מהתחזיות שלהם, והתחזית לסוף העולם ב-21/12/2012 היא הגדולה ביותר שלהם. השאלה היתה מה באמת יקרה? אני אף פעם לא לוקח את הנבואות האלה בצורה מילולית. אני חושב שזה מסמל יותר סופה של תקופה והתחלה חדשה של מעגל חיים, מאשר סופה של הציביליזציה. ואני חושב שמבחינת כדורסל, התחלה חדשה מגיעה גם אלינו.

משחק הכדורסל השתנה והתפתח כל כך הרבה מאז הומצא ואני מקווה להמשיך ולראות חבר'ה צעירים שרוצים לשחק אותו כי הם אוהבים את המשחק, ולא מסתבכים בפוליטיקות וכסף. זה חשוב מאוד שנשמור על התשוקה שלנו למשחק. אני רואה שחקנים צעירים שממשיכים להגיע ל-NBA או לליגות השונות מעבר לים כשהם מלאי רעב, ואני מקווה שהתחלה חדשה תגרום למשחק הזה להפוך לעוד יותר פופולרי בעולם, תאפשר לכמה שיותר אנשים את ההזדמנות לעשות את מה שהם אוהבים, כמוני.

חזרה בלוס אנג'לס, הייתי אצל הספר כדי סוף סוף לסדר את השיער שלי. זה אותו ספר שאני הולך אליו מאז שני בן עשר. כשהייתי שם, אחד העובדים במספרה שלו אמר "אחי, אני חושב שבני המאיה צדקו. הם אמרו שיהיה קר בסוף העולם". אז הספר שלי אמר, "המממ... כן, אולי קר כי אנחנו בדצמבר?", וכולם התחילו לצחוק. אני כל כך שמח שהספקתי לחזור הביתה לכמה ימים, לראות מקומות ופנים מוכרים, לאכול אוכל ביתי מבושל. זה נותן לי כוח להמשך העונה. זו הייתה חופשה קצרה אבל אני אסיר תודה על הזמן הזה בבית, הייתי צריך את זה. וזהו, עכשיו חוזרים הביתה ומתכוננים למשחק הבאה. נראה אתכם ביציעים!