הברק לא היכה פעמיים. הפועל גלבוע/גליל קיוותה לחולל סנסציה שנה שנייה ברציפות, אבל הרצון של מכבי תל אביב לנקמה היה חזק הרבה יותר. הצהובים עלו נחושים מאוד לפרקט בהיכל נוקיה, עטו על כל כדור אבוד מהפתיחה, השאירו את האדומים חסרי אונים ובסיום ניצחו 64:91 בקלילות אופיינית לעונה הזאת בדרך לאליפות מספר 49 בתולדות המועדון הגדול ביותר בכל ענפי הספורט בישראל. אחרי הפסקה של שנה, שמעון מזרחי יכול שוב לגזור רשתות ולשחרר אנחת רווחה. האדומים? הם יישארו עם הזיכרונות המתוקים מאשתקד ועם המחמאות על הניצחון הגדול בחצי הגמר.
אומרים שבמשחק אחד הכל יכול לקרות, אבל האמת היא שבגמר הערב (חמישי) לא היה ספק לרגע לגבי זהות המנצחת. כבר אחרי דקה וחצי הוליכה מכבי תל אביב בפער דו ספרתי (0:10) ושם היה ברור: כלום לא ייקח השנה את הצלחת מדייויד בלאט ושחקניו. גלבוע/גליל עשתה קצת קולות של קאמבק ברבע השני, בעיקר בגלל סלים משוגעים של קורטני פלס מחוץ לקשת, אבל עד מהרה הקולות הללו נדמו. במחצית השניה הצהובים עשו ככל העולה על רוחם והפער לא הפסיק לצמוח. ליאור ליובין חיפש תשובות, אבל השחקנים של בלאט לא הורידו את הרגל מהגז ושיחררו הצהרה ברורה: פיינל פור או לא, השנה כלום לא יעצור אותנו.
עם כל הכבוד להצלחה האדירה ביורוליג ולהגעה לגמר גביע אירופה, כאשר דייויד בלאט מונה למאמן מכבי בקיץ המטרה הראשונה היתה להחזיר את ההגמוניה בזירה המקומית. אחרי הערב אפשר לומר כי המשימה הושלמה בהצלחה. הצהובים הפסידו פעם אחת בלבד כל העונה (לבני השרון), סיפקו כדורסל מצוין ואטרקטיבי, ניצחו בהפרשים אסטרונומיים כמעט בכל שבוע והיום שמו חותמת רשמית עם זכיה באליפות בפעם ה-49 והשלמת דאבל מרשים.
לא מעט ספקות היו לגבי מכבי ערב פתיחת העונה. הרבה אנשים הרימו גבה כאשר בלאט החליט לצרף רכז לא מנוסה (ג'רמי פארגו) וסנטר שנחשב יותר לגימיק מאשר לשחקן כדורסל (סופו שחורציאניטיס). עד מהרה התברר כי המאמן ידע מה שעשה. הגארד שהגיע מגליל סיפק הגנה גדולה ושואו-טיים מתמשך, הביג-מן שלט באזור הצבע מול כל יריבה. יחד עם ההגנה המדהימה של דורון פרקינס, הידית של גיא פניני ודייויד בלו והמנהיגות של צ'אק אידסון, מכבי התעללה בכל מה שזז והשתיקה את כל המפקפקים. אם לא ז'ליקו אובראדוביץ' ופנאתינייקוס, העונה הזו היתה יכולה לעמוד באותה שורה עם הקבוצה האגדית של שאראס, פארקר ו-וויצ'יץ'.
קלעו למכבי תל אביב: בלו 19, אידסון 13, אליהו 12, פניני 11, פארגו וסופו 9 כ"א, מצ'באן 7, הנדריקס 6, בורשטיין 3, שארפ 2.
קלעו לגלבוע/גליל: פלס 25, קילינגסוורת' 11, יזרעאלי 10, מקל 9, קוז'יקרו 5, קרטר 4.
מהלך המשחק
דייויד בלאט הציב בחמישייה הפותחת את ג'רמי פארגו, צ'אק אידסון, גיא פניני, דייויד בלו וסופוקליס שחורציאניטיס. מן העבר השני, ליאור ליובין פתח עם גל מקל, קורטני פלס, דגן יבזורי, מרקו קילינגסוורת' ו-וורן קרטר.
בשתי ההתקפות הראשונות הלכו הצהובים פנימה לסופו, שפעמיים גמר את זה עם סל קל בדרך ל-0:4 מהיר. גליל לא מצאה את עצמה בהתקפה ומן העבר השני בלו תפר שתי שלשות רצופות והציב את לוח התוצאות על 0:10. ליובין הזעיק פסק-זמן. האדומים חזרו לעניינים בזכות ריצת 0:6, אבל שלשה גדולה של פארגו הוציאה להם מעט את האוויר. בלו קבר עוד שלשה וההפרש צמח שוב לדו ספרתי - 8:19. בהתקפה הבאה בלו קבר שלשה רביעית ברבע, שהסתיים ב-13:24 למכבי.
הרבע השני נפתח באותה מגמה. פניני תפר שלשה, אליהו הוסיף דאנק אדיר והפער צמח ל-16 נקודות (13:29). התקפה נהדרת של מכבי עם חילופי מסירות הסתיימה בכדור של פארגו פנימה לסופו. הסנטר הסתובב, שם את הכדור בפנים והוסיף את הבונוס מהקו. מן העבר השני, קורטני פלס התעורר. הזר של ליובין קבר שלוש שלשות ברצף והוריד את הפער ל-10 נקודות - 42:32. המומנטום של גליל נמשך עם סל ועבירה של מקל, אבל רגע לפני הבאזר פניני קבר שלשה גדולה ומכבי ירדה להפסקה בפער דו ספרתי - 35:47.
מכבי פתחה רע את החצי השני, גליל קלעה רק 4 נקודות בזמן הזה והקטינה ל-47:39. שלשה של פארגו החזירה את הצהובים לפער דו ספרתי. שלשות של פניני ובורשטיין קבעו 43:56. בלו קבר שלשה נוספת והפער צמח ל-17 נקודות. הרבע השלישי המשיך להיות בשליטה מוחלטת של הצהובים ובסיומו לוח התוצאות עמד על 49:67. על הרבע האחרון היה יותר מדי מה להגיד. כל 10 הדקות האחרונות היו בגדר גארבג' טיים. הפער גדל וגדל וגדל, ובסיום 64:91 למכבי ת"א, שהחזירה אליה את האליפות.