לאחר שכבש בהופעת הבכורה שלו במדי ווסטהאם, הערב (שבת) מנור סולומון עלה למשחק הבית הראשון שלו במדי הפטישים מלונדון. עם עלייתו לדשא לקראת המפגש מול צ'רלטון, חווה הישראלי מקרוב מסורת עתיקה ויוצאת דופן.
מדובר בהפרחת בועות הסבון, על פניהן עוברים שחקני הקבוצות בכל משחק בית של ווסטהאם, עם היציאה מחדרי ההלבשה. מי שלא מגדיר את עצמו אוהד כדורגל אנגלי הדוק אולי שאל את עצמו - מה הסיבה לטקס המיוחד הזה?
הכל עומד מאחורי השיר המזוהה עם הפטישים - "I’m Forever Blowing Bubbles". השיר נכתב והולחן במקור בסביבות שנת 1919 בארה"ב על ידי ג'אן קנברובין וג'ון ויליאם קלט. הוא היה להיט משני צידי האוקיינוס האטלנטי והיה פופולרי מאוד באולמות המוזיקה בשנות ה-20. לפי רישומי המועדון, אוהדי ווסטהאם החלו לשיר את השיר במשחקים כבר לפני כמאה שנה. אבל איך הוא בכלל נהיה מקושר לווסטהאם?
כדורגל בתי ספר היה פופולרי מאוד במזרח לונדון, ובפרט מסביב לביתה של ווסטהאם, האפטון פארק. איש המפתח בסיפור הוא קורנליוס ביל, מנהל בית הספר 'פארק סקול', שהיה ממוקם ממש ליד האצטדיון המיתולוגי של ווסטהאם. כחובב כדורגל מושבע, ביל היה חבר קרוב של מאמן ווסטהאם, צ'ארלי פיינטר. המנהל כתב גרסה משלו ל-'Bubbles', ואוהדי 'פארק סקול' היו שרים את השיר ומשלבים בו בכל פעם את שמו של השחקן שהצטיין במשחק. עם הזמן I’m Forever Blowing Bubbles הפך לשיר פופולרי במיוחד, ואף להמנון המפורסם של הפטישים.
השיר הפך את הבועות לחלק בלתי נפרד מחוויית יום המשחק בצפייה בווסטהאם. המקרה המיוחד ביותר התרחש ב-16 במאי 1999, כשיותר מ-24,000 אוהדים הפריחו בועות במשך דקה כדי לקבוע שיא עולם חדש.