מתקפת הטרור הקטלנית של חמאס ביום שבת הקודמת כבר גבתה את חייהם של למעלה מ-1,300 ישראלים, רבים מתוכם בני הקיבוצים והיישובים שבעוטף עזה. אחד הקיבוצים שהצליח להדוף את המתקפה בזכות קרב הירואי של כיתת הכוננות אל מול עשרות המחבלים הוא קיבוץ עלומים, שם לחם אייל יונג, אוהד טוטנהאם מושבע.
ב'גרדיאן' האנגלי ערכו ראיון עם יונג ממיטתו בבית החולים סורוקה. "משפחות, ילדים, גברים, נשים, לא היה אכפת להם מי עומד מולם", סיפר יונג, "הם לא תקפו חיילים, הם תקפו אנשים בבתיהם. הם באו ופגעו במי שראו, זה לא משנה אם זה חייל, חובש, תינוק, ילד או ילדה. הם באו לשחוט אותנו, למזלנו יכולנו להגן על עצמנו".
אחד הנושאים הבוערים בימים האחרונים בעולם הספורט הוא נושא הגינויים והבעות התמיכה. באנגליה החליטו שלא להאיר את קשתות וומבלי בכחול ולבן, ועל כך אמר יונג: "אני אשתמש במילה חרפה שהם לא הדליקו את הקשת, בכחול ולבן, כמו שעשו לאוקראינה. אני לא אומר שהם לא היו צריכים לעשות את זה בשביל אוקראינה אבל אם הם עומדים לצד צרפת או בלגיה אחרי פיגועי טרור אז הם צריכים לעמוד גם בשבילנו. זה לא שהלכנו להפציץ אותם והם תקפו אותנו בחזרה. הגנו על הבתים והמשפחות שלנו".
יונג התייחס לדקת הדומייה במשחק בין אנגליה לאוסטרליה: "זה לא אותו הדבר, כי אנשים יכולים לקחת את זה איך שהם רוצים, לצד כזה או אחר. אם תדליק את הקשת בשני צבעים, בכחול ולבן, זה יהיה אחרת. לא רק כי אני אוהב את הצבעים האלו כאוהד טוטנהאם, הם צריכים להדליק את זה כדי לתת הצהרה שאין מקום לגזענות. לא לעמוד לצד האנשים שיצאו להגן על בתיהם ולהגן בחייהם מפני מחבלים שבאו לטבוח, זו גזענות".
יונג המשיך וסיפר על מה שהתרחש בקיבוץ באותו הבוקר: "אנחנו בערך 500 איש בקיבוץ. אפשר לחלק את הקיבוץ לשני חלקים עיקריים, אזור העבודה ואזור המשפחות. בהתחלה המחבלים באו וירו בנפאלים, העובדים הזרים. הם הרגו שניים ופצעו משהו כמו חמישה. הם זרקו רימונים וירו. טיפלנו בנפאלים הפצועים ולקחנו אותם לחדר בטוח. לאחר מכן שמענו ירייה מהכניסה הראשית. ראינו כמה חיילים שעברו על הכביש הראשי, הם ראו שתי מכוניות מוציאות מחבלים ליד הכניסה הראשית לקיבוץ והם ירו בהם. הם הצילו את השטח ההוא בקיבוץ כי משם הם היו ממשיכים למשפחות".
"שכן שלי שלחם איתי אמר שהוא יכול לראות מחבלים רבים רצים לקיבוץ. הלכנו לעזור לו ממש מחוץ לבית שלי. כשראיתי מה הוא אמר לנו הייתי בהלם, ראיתי כ-16 מחבלים רצים לתוך הקיבוץ. אני ועוד חבר הלכנו למקום אחר שיכולנו להגן עליו טוב יותר. אני מניח שזה הזמן שבו המחבלים טבחו בכל העובדים התאילנדים והנפאלים".
יונג וחברו חטפו כדור בעצמם: "ירו בי בלחי, יריתי בחזרה והרגתי את מי שירה בי. מאוחר יותר גילינו שמדובר באחד המפקדים. אולי זו אחת הסיבות שהם הפסיקו. ירו בי בגב, בריאה, בכתף. לא יכולתי לנשום, ירקתי דם. בכל פעם שניסיתי לדבר ראיתי דם יוצא מהגרון שלי. ניסיתי להגיד מה קרה לי ברדיו, כל מה שהחברים שלי יכלו לשמוע היה מלמול. אבל הם הבינו, בר שלי שנורה ברגלו אמר להם איפה אני. הם באו לחלץ אותי".