האירועים בישראל ובעזה מאז יום שבת האחרון, אז ביצע החמאס את אירוע הטרור המזעזע בתולדות האנושות, שעלה בחייהם של לפחות 1,300 יהודים ומאות חטופים נוספים, תופסים את הכותרות הראשיות בכל העולם, כאשר גם עולם הספורט מעורב מאוד בנעשה.
עיקר העיסוק ביממה האחרונה היה סביב התגובה של ההתאחדות האנגלית והפרמיירליג, ובעיקר בהחלטה הפחדנית והנפשעת לא לגנות חד משמעית את מעשי החמאס, אלא להוציא הודעת גינוי רפה נגד שני הצדדים. בנוסף, הוחלט בהתאחדות האנגלית לא להאיר את הקשת של וומבלי בצבעי דגל ישראל במהלך המשחק נגד אוסטרליה שייערך הערב (שישי).
יש לציין כי ההתנהלות של ההתאחדות רחוקה מזאת של הממשלה הבריטית ושל בית המלוכה, שהביעו תמיכה מוחלטת בישראל ועומדים לצידה. בתקשורת האנגלית זועמים הבוקר על ההתאחדות, כאשר ב-'סאן' מרוחה על השער תמונתה של אמילי, ילדה בת 8 שנרצחה על ידי החמאס, עם הכותרת: "שעתנו החשוכה".
בעיתון נכתב: "בשמה של אמילי הקטנה, בת ה-8 וכל החפים מפשע שנטבחו על ידי החמאס, למה לעזאזל ההתאחדות הפחדנית לא יכולה להאיר את וומבלי לזכרם? הם ביישו אותנו ברמה הבינלאומית".
גם ב'דיילי מייל' יישרו קו, ובכתבת שער גדולה, תקף אוליבר הולט בטור חריף: "מדוע ההתאחדות האנגלית לא יכולה להראות קצת אומץ? הסירוב להדליק את קשת וומבלי למען ישראל מביש. ה-FA הדליקו בעבר את קשת וומבלי כדי להראות תמיכה וסולידריות, הסירוב לעשות את אותו הדבר עבור ישראל מרגיש שגוי לחלוטין".
עוד הוסיף: "אף אחד לא מצפה מההתאחדות האנגלית לפתור את השאלה הפלסטינית או להתעלם מהזוועות שמהם הם סובלים, ואף אחד לא מצפה מהם להיות מתווכים בסכסוך שנמשך מאות שונים, אבל הם עיוורים לעובדה שכל מה שהם היו צריכים לעשות זאת מחווה פשוטה של אנושיות עבור אזרחי ישראל, שעברו טבח".
האמת שהיא שבימים האחרונים הוצגו צבעי ישראל במגדל אייפל בצרפת, שער ברנדנבורג בגרמניה, בניין האמפייר סטייט בארצות הברית ובית האופרה של סידני באוסטרליה, אבל בוומבלי זה לא היה אפשרי. מה זה אומר על הכדורגל שלנו? האם זה באמת מעבר לכוחותינו להפגין תמיכה במדינה שחוותה טראומה לאומית"?
"מה ההבדל בין הצגת תמיכה בצרפת, בלגיה, אוקראינה וטורקיה לבין הצגת תמיכה בישראל? ההיסטוריה מספרת לנו שחברות מסתכלות לכיוון השני כאשר האוכלוסייה היהודית מותקפת. תמיד יש תירוץ לפוגרום אם רוצים לחפש אותו, ועכשיו הדור שלנו עסוק בלמצוא את התירוץ שלו".