"זו המציאות": הסיפור שריגש את אנגליה
חזרה מרגשת לקארדיף הסתיימה בפיטורים מהירים שהובילו לפוסט משפחתי מרגש ששבר את הרשת בבריטניה. סיפורו של מארק הדסון, שמשלב בתוכו קשר רגשי כואב וקשר משפחתי חזק
בעולם התובעני וחסר הפשרות של הכדורגל, ישנו מגזר אחד, שסופג את מירב החבטות. כל ילד יודע שלהצלחות אבות רבים, אבל בכישלון אשם אחד. המאמן. כולנו גם מכירים את המנטרה השחוקה שלהחליף 11 שחקנים אי אפשר, אבל בן אדם אחד כן. ובכלל, "מעמד המאמן" הפך להיות כבר מונח חסר כל ערך אמיתי. ואל תתבלבלו, הנושא הזה הוא בעייתי בכדורגל האירופי, כמו שהוא בעייתי בכדורגל הישראלי. אולי אפילו אין לו פתרון אמיתי.
אבל מאחורי הדמויות האלו, מאחורי הבן אדם שעומד על הקווים ומעביר הוראות, עומד מול מצלמה בהפסד או בניצחון, ויודע שבכל רגע נתון המשרה שלו בסכנה, עומדים אנשים. אנשים עם משפחות, עם ילדים. כחלק מהטירוף והקצב שבו מתנהל הכדורגל, אנחנו נוטים לשכוח את זה. זה הגיוני וזה טבעי, ואולי דווקא בגלל זה, מקרה אחד בכדורגל האנגלי תפס כל כך הרבה תשומת לב, וסרטון אחד, פקח את העיינים לאנשים.
בתור שחקן, מארק הדסון היה אחד השחקנים האהובים על אוהדי קארדיף סיטי. הוא היה כל מה שאפשר לצפות מבלם אנגלי. קשוח, גבוה, חסון, כזה שייתן את הגוף למען הקבוצה. הוא שיחק חמש שנים במועדון, בין 2009-2014, והפך במרוצת השנים גם לקפטן. אחרי שפרש, החל בקריירת אימון בהאדרספילד. ב-2021, הוא קיבל את הטלפון לו כל כך חיכה. משרת עוזר המאמן בקארדיף חיכתה לו, והוא חזר הביתה.
סיפורו של הדסון במועדון נמשך בסך הכל 14 חודשים. רגע אחד של שמחה ואושר, ורגע אחד של עצב, התמודדות עם כישלון. מי שמונה לעוזר המאמן, קודם בהמשך למאמן ראשי של הקבוצה, ופוטר אחרי בסך הכל 118 ימים בתפקיד. רצף של תשעה משחקים ללא ניצחון, זה כל מה שהיה צריך על מנת שהוא יסיים את דרכו. אז מדוע הסיפור של הדסון הפך לכל כך גדול?
פוסט אחד, סרטון אחד קצר באינסטגרם, כזה שנתן לנו פתח לרכבת ההרים שהיא הכדורגל המקצועני, ולרכבת ההרים שעוברים מאמנים, ולא פחות חשוב מכך, המשפחות שלהם. סרטון מקסים שבו נראה האושר הגדול שבו מגיב בנו של מארק כאשר הוא ממונה לעוזר המאמן ("חיכית לזה כל כך הרבה. אתה אגדה"), ועובר מיד לרגע קורע הלב, שבו המאמן לשעבר עומד בפני ילדיו ומספר להם שפוטר. "זה הכדורגל", הוא אומר על מנת לנחם את משפחתו, אבל למעשה מנחם את עצמו.
"לרגע לא חשבנו שהסרטון יתפוצץ בצורה כזאת, סיפר הדסון בראיון ל'אתלטיק' השבוע, כחודשיים אחרי הפוסט הוויראלי, שזכה למעל 3 מיליון צפיות. "אשתי שאלה אותי האם זה הזמן המתאים לפרסם את זה. אמרתי לה, 'למה לא'? זאת האמת, זה מה שקורה, לא רק הדברים הטובים. זאת המציאות של המקצוע שבו אנחנו נמצאים, ושל המשפחות שצריכות לעבור את זה איתנו".
צריך להבין, עבור הדסון ומשפחתו, קארדיף לא הייתה עוד קבוצה. הוא היה הקפטן, זאת העיקר שבה נולדו בניו, ליאו ואולי. החברים שלהם גרים בעיר, בני משפחה. "עבורנו, המשמעות הייתה שאנחנו חוזרים הביתה. חוזרים להיות עם האנשים שאנחנו מכירים ואוהבים", סיפר הדסון.
זאת לא הפעם הראשונה שבה קרדיף, הקבוצה והעיר, סימלו עבור הדסון ומשפחתו רגעי שמחה ועצב שהשתלבו ביחד. כאשר חתם בקבוצה ב-2009, נסעו הוא ואשתו מלונדון לוולס על מנת לפגוש את המנג'ר ויושב ראש של הקבוצה. בבוקר שלמחרת, הם קיבלו את ההודעה שאחותה של אשתו שמה קץ לחייה בלילה. "זה אירוע שמלווה אותנו ואנחנו לא מסתירים אותו. זה היה הבוקר שבו הייתי אמור להשלים את המעבר, ואנחנו חיים עם האירוע הזה כבר 13 שנה", סיפר הדסון.
אותו אירוע טרגי, הוא גם זה שגרם למרק ואשתו, מארי-לואיס, לחשוף את עצמם בצורה כזאת ברשת, דווקא אחרי אירוע שבו רבים מהאנשים היו רוצים "לקבור את עצמם מתחת לאדמה". זה חלק מהדרך שבה הם מגדלים את משפחתם ומתנהלים בעולם, דרך שהושפעה רבות מאותו אירוע טרגי. הם תומכים בארגונים שעוזרים לאנשים להתמודד עם בעיות נפשיות, ומאמינים בשקיפות ברשת. להראות את המציאות כפי שהיא.
חווה רגעים של שמחה ועצב במועדון (Getty)
הדסון סיפר על הרגע שבו ידע שיפוטר. "וויגאן השוותה נגדנו בדקה ה-96. הרגשתי שאני מותש מנטלית ופיזית. אמרו לי לא לעזוב את האצטדיון לפני פגישה עם ההנהלה. ידעתי מה זה אומר בדיוק. ידעתי שהבשורה תצא החוצה מהר, וכל מי שעניין אותי היה לספר את זה לילדים שלי, שלא ישמעו ממקום אחר. הבן הקטן לקח את זה בצורה יותר קשה. הוא שאל שאלות על כסף ומה נעשה עכשיו". הדסון, חשוב להדגיש, לא ידע שאותם רגעים מצולמים על ידי אשתו.
ומה הלאה? הדסון משאיר ראש פתוח לגבי האפשרויות הבאות שלו, כפי שסיפר ל'אתלטיק': "המשפחה שלי תצא איתי לכל הרפתקאה. אם זה מחוץ למדינה, אם זה באיזור אחד של אנגליה או איזור אחר לחלוטין. התשובה היא אף פעם 'לא'. היא תמיד ' לאן'? זה חלק מהמהות שלנו כמשפחה ".
"אני כל כך אוהב את המשחק הזה והמקצוע הזה", מספר הדסון. כשאתה מנצח או מפסיד, אתה מסתובב ואותה רואה את המשפחה שלך מנופפת לעברך, צועקת בשם שלך ומראה לך אהבה. זאת מערבולת של רגשות".
מארק הדסון הוא לא שם גדול בעולם הכדורגל, בטח לא מחוץ לקרדיף הצנועה. האם הוא יהיה אי פעם? קשה לדעת, אולי הוא יהפוך לעוד מאמן שטובע בעולם חסר הפשרות של הכדורגל, מנסה לשרוד את היום הבא ולבנות לעצמו את השם, מתוך תקווה יום אחד לעשות את הפריצה הגדולה. אבל הדסון, בכנות ובחמלה שהוא ומשפחתו הראו לנו בסרטון קצר, נתנו לנו חשוב חשוב והצצה לאנשים שלעיתים הפכו עבורנו שקופים.
"המשפחה תצא איתי לכל הרפתקה" (Getty)