אור וחושך: שני הצדדים של מנצ'סטר יונייטד

המשחק בין מנצ'סטר יונייטד למנצ'סטר סיטי אתמול (ראשון) הסתיים ב-6:3, אך התוצאה לא בהכרח משקפת את מה שהיה על הדשא. אפשר לחלק את המשחק לכמה משחקים קטנים יותר. הוא היה מספיק מעניין במקטעים בפני עצמו, והם אולי מעידים על הבעיה והפתרון של מנצ'סטר יונייטד.

בין הדקה הראשונה לדקה ה-33 מנצ'סטר סיטי הייתה טובה יותר באופן משמעותי, אבל ניצחה 0:1. בין הדקה ה-34 לדקה ה-44 מנצ'סטר סיטי הייתה טובה יותר וניצחה 0:3.  בין הדקה ה-64 לדקה ה-73 אלה היו שוב דקות של מנצ'סטר סיטי, ובהן היא ניצחה 0:2. משם ועד הסיום המשחק היה לטובת יונייטד, ובסופו של דבר נגמר ב-3:6. מנצ'סטר יונייטד ספגה 3 שערים ב-10 דקות, ועוד שני שערים ב-9 דקות לאחר מכן.

בשאר הזמן יונייטד לא הייתה כל כך רעה. היא הצליחה להבקיע שלושה שערים למנצ'סטר סיטי, למרות ששניים מתוכם הגיעו בשלב שבו סיטי פחות או יותר היתה רגועה. אוהדי יונייטד לא צריכים להכנס לפאניקה מהמשחק, אחרי שניצחה 4 משחקים ברצף לפני סיטי. לכן דווקא המשחק הזה נותן הזדמנות לראות את שני הצדדים של מנצ'סטר יונייטד.

הצד הרע: רוחות מהעבר, בור בהווה
מנצ'סטר יונייטד, לפחות עד העונה האחרונה, היתה קבוצה מתה מהלכת. במועדון שפכו הון עתק, שיחקו כדורגל רע מאוד ופשוט לא הצליחו להתחרות בגדולות. השחקנים נראו כמו שמות יותר מאשר שחקנים בפועל, והתדמית הרעה נדבקה למועדון. זה הורגש במשחק בו הארי מגווייר וכריסטיאנו רונאלדו לא שותפו.

העונה נראה שזה השתנה ברצף בו הם ניצחו את ליברפול ואת ארסנל (עדיין מוליכת הליגה האנגלית), אבל חלק גדול מהשחקנים הם אותם שחקנים שהיו בשנים הבינוניות של סולשיאר ורנגניק. השחקנים שהובילו את יונייטד לליגה האירופית.

טן האח לא יכול להחליף את כל הסגל, כמובן, אבל הכישלונות והביקורת במשך שנים על יונייטד הובילו לסף שבירה נמוך. הרגישו את זה מול מנצ'סטר סיטי, כשהולאנד הבקיע צמד והמשחק הפך תוך דקות מ-0:1 ל-0:4.

זאת אולי הייתה רק שאלה של זמן, בהתחשב בבור במרכז השדה ובפער המנטלי בין סיטי שמנצחת כבר שנים לבין יונייטד. במשחק מול ברנטפורד בתחילת העונה ראינו משהו דומה, כשספגו שני שערים ב-5 דקות שהפכו 2:0 ל-4:0.

לכן חלק מהפתרון עשוי להיות מי שלא פתח מול סיטי. יונייטד עלתה עם קשר אחורי טבעי אחד, סקוט מקטומיניי, מול שלישיית קישור שהורכבה מאילקאי גונדואן, ברנרדו סילבה וקווין דה בריינה. פרד (בעונה לא רעה) וקאסמירו, שהגיע תמורת הון עתק בדיוק בשביל המשחקים האלה, נשארו על הספסל.

השדים האדומים לא מספיק טובים בשביל לנצח קבוצות כמו מנצ'סטר סיטי עם כדורגל התקפי, למרות התוצאות מול ארסנל וליברפול. סיטי קבוצה ממימד אחר, כזאת שהופכת כל מרווח לחצי שער.

יכול להיות שהיה מקום לקאסמירו בהרכב, למרות תפקודו המוצלח של אריקסן ומעורבותו בבניית ההתקפות. כשהחום עולה, מנצ'סטר יונייטד פשוט נמסה. לא בפעם הראשונה, וכנראה גם לא בפעם האחרונה.

יכול להיות שזה חלק מ"שכר הלימוד" של אריק טן האח כמאמן בשנה הראשונה בליגה האנגלית. כאן, אגב, נכנס הצד האופטימי במקרה של יונייטד.

הצד החיובי: זרמים של יופי
בפיגור 4:0 במחצית זה נראה כאילו אנחנו בדרך להשפלה. אוהדי מנצ'סטר יונייטד יצאו מהאצטדיון, מנצ'סטר סיטי הרעבה חיפשה שערים והייתה הרגשה שאנחנו בדרך לשמינייה או תשיעייה.

בסופו של דבר נגמר 6:3. לא ההפסד הכי נעים, נכון, אבל לא השפלה היסטורית. העומס על סיטי השפיע והקבוצה היתה יכולה להבקיע יותר, במשחק בו בעטה 10 פעמים למסגרת, אך מגיע קרדיט גם לשחקני יונייטד.

אנתוני הבקיע שער מרהיב, בעוד אנתוני מרסיאל שעלה מהספסל נראה טוב מתמיד וכבש צמד מאוחר. ההתעקשות על אי העלאתו של רונאלדו, בעיניי, היא סימן חיובי נוסף מבחינת טן האח. הוא לא התחייב להעלות שם גדול כי הוא שם גדול או מתוך מחויבות לקהל, אלא בחר ללכת עם הדרך שלו, נגד הטייטלים והאגדות של מנצ'סטר יונייטד.

רונאלדו שחקן גדול שיכול לתרום גם היום, אבל לא בשיטת המשחק הנוכחית של השדים האדומים. טן האח הבין את זה והלך על בחירה לא פופולרית, גם אם ניסה להצניע אותה מאחורי "כבוד לקריירה". מי שלא מתאים לא משחק, גם אם זה כריסטיאנו רונאלדו.

קבוצות מתפרקות מול מנצ'סטר סיטי. הם ניצחו 0:5 את ארסנל בשנה שעברה, למשל, בעונה בה ארסנל התחילה רע וסיימה במקום הרביעי. יונייטד לא חריגה, והעונה הזאת היא ראשונה בתהליך.

למרות זאת, אי אפשר להתעלם מסימני האזהרה שבלטו בהפסד כמו סף השבירה או השאננות בהצבתו של מקטומיניי לבד מול התקפת סיטי. טן האח עצמו הודה שהוא התאכזב מהרוח של שחקניו, וזה אולי הדבר החשוב ביותר.

למנצ'סטר יונייטד יש כישרון ויש מאמן. הדבר החשוב ביותר הוא אופי, והוא הוצב בסימן שאלה בדקות בהן הכל התפרק מול מנצ'סטר סיטי והדהד את המשחק מול ברנטפורד. המשחק בסיבוב הבא, אחרי המונדיאל, יהיה מבחן מעניין במיוחד ליציבות של קבוצה שמצד אחד הרשימה מאוד ומצד שני חטפה שישייה והיתה יכולה לספוג יותר.