אלכס פרגוסון, לדעת רבים המאמן הגדול בכל הזמנים, חוגג היום (שישי), יום הולדת 80. יש מעט מאוד אנשים בכדורגל הישראלי שזכו להכיר מקרוב את פרגי, כמו גדי ברומר, מאמן נבחרת הנערים של ישראל ובעבר הבלם של מכבי תל אביב והנבחרת. ב-1996, הוא נבחן במדי יונייטד הגדולה של אותן שנים, ובתכנית 'חמש באוויר' סיפר על הזכרונות מאותם 10 ימים בהם התאמן במועדון הפאר.
"אלכס פרגוסון היה שליט בודד, מבחינת התוצאות בהחלט. מאז דברים השתנו. אני עברתי שם 10 ימים ואני יכול רק לנתח את הדברים בדיעבד. הם בדקו איך אני אגיב כשישנתי באכסניה זולה, הכל היה כדי לבדוק את האישיות שלי. לא הייתה יותר מדי אינטראקציה עם פרגוסון, אלא עם המאמן בפועל בראיין קיד".
רמת האימונים: "אני חושב שעד היום כואב לי מהאימון הגנה שם. רמת העצימות של התרגילים, להתמודד מול שחקן שיוצא עליך באחד על אחד ואין לך זמן להתאושש. אני חושב שגם הקאתי באימון הזה. אני מסתכל על שחקנים אחרים וזה קל להם, לי זה היה ממש קשה. זה הכל עניין של עבודה ותרבות".
"הוא רצה להחתים אותי. היה משחק שסיכם את מחנה האימון והוא העלה אותי למשרד. המגרש היה בוצי ונכנסתי אליו למשרד מלא בשטיחים וקיבלתי מבטח של קללות. שפת האם שלי היא אנגלית, לא הבנתי למה הוא מקלל אותי ואז ראיתי את השובל בוץ שהשארתי לו על השטיחים".
"חשבתי שזה יעלה לי בקריירה, אבל הוא היה מאוד נחמד. גם בשיחה הוא ידע עלי הכל ומהכל והוא קיבל את כל האינפורמציה. לא סתם מזמנים שחקנים למנצ'סטר ובשבילי זאת הייתה חוויה. למה לא עברתי? קודם כל, לא היה אז את חוק בוסמן. מכבי תל אביב ביקשה המון כסף, ואז חזרתי ובאותו שבוע קרעתי את הרצועה בקרסול. כנראה שהדברים לא היו צריכים לקרות".
השחקנים שהתאמן לצידם: "הייתה היררכיה, קנטונה וכל מי שהתאמן והייתה את קבוצת המילואים. פיטר שמייכל לא יכול היה להיכנס בדלת, הוא היה צריך להיכנס לרוחב, מימדים עצומים. גם קנטונה מפלצת, גארי פליסטר, רוי קין שנראה לידם קטן. ראיין גיגס בגובה שלי, 1.88 מטר. אני נחשב בארץ בלם מהיר, אבל כשיוצא עליך אנדי קול או דוייט יורק, אתה רואה שזה עולם אחר".
"האחים נוויל התחברו אליי, מאוד נחמדים. גם בשבוע הזה אתה מגיע מישראל ומי יודע מאיפה זה, והם רואים את היכולת שלך באימונים ומקבל מעמד בפנים ויותר כבוד אבל אלו דברים שקורים עם הזמן. הדרישה היא שונה, הכל זה עניין של לדרוש ואם חוויתי את אימון ההגנה הזה ודרשו ממני לעשות חזרות בלי יותר מידי מחשבה, שם אין סף, זה כאילו אתה יכול עוד ועוד, זה לא נעצר".