מחזור נעילה: היום בו באנגליה תקעו בשופר

רמי בן עמי היה סנסציה כמעט מיידית באנגליה. שלושה שבועות בלבד אחרי שהחלוץ בן ה-24 של הפועל תל אביב נחת באיפסוויץ' טאון - לא היה כמעט אף אוהד כדורגל בממלכה המאוחדת שלא הכיר את שמו. זה עתה הוסר הלוט מעל הפרמייר ליג, שכבר אז לא רק שהיתה הפופולארית בתבל, אלא שעדיין לא היו לה מתחרות בחשיפה ובעניין. רמי בן עמי הפך כמעט בן לילה למה שהאנגלים מכנים HOUSEHOLD NAME - גם הרחק מעבר לגבולות בריטניה.

האמת היא שבן עמי הגיע לאיפסוויץ' די במקרה. סר בובי רובסון, המנג'ר ששם את איפסוויץ' טאון על המפה, נהג לבקר בישראל לעיתים תכופות, ולהתארח אצל ידידו משכבר הימים, המאמן יוסל'ה מירמוביץ'. שניהם אימנו מועדונים בכירים ואף המריאו בהדרגה ובאלגנטיות למשרת אימון הנבחרת של ארצם. אבל הכדורגל לא היה המכנה המשותף היחיד שחיבר ביניהם. הג'נטלמן האנגלי והמענטש הישראלי חלקו גם אותה נפש רכה ולב ענק. הטיולים המשותפים שלהם בארץ ובאנגליה הפכו לשם דבר, ופיסות פולקלור נקשרו להם. במיוחד זו שסיפרה כיצד יוסף המבולבל הוביל את בובי הסקרן לסיור בצפון, וכאשר התחלף האור ברמזור לירוק שאל אותו מדוע הינו מתמהמה בזינוק, רק כדי לקבל מרובסון המופתע את התשובה "יוסל'ה, אתה הוא זה שנוהג".

יכול להיות שבדיוק בטיול הזה, בין סאסא לראש הנקרה, עלה לראשונה שמו של רמי בן עמי. מירמוביץ' מעולם לא נשאב אל עולם הסוכנים והעמלות. זה לא עניין אותו. גם רובסון לא בא לארץ הקודש על מנת לחזור למדינתו עם אוצרות כדורגל. אבל במהלך שיחה נעימה ובלתי מחייבת על הכשרונות החדשים, הזכיר יוסל'ה בחטף את בן עמי, הוסיף כבדרך אגב איזו מחמאה נאה, ולהפתעתו הרבה עורר את סקרנותו של האורח האנגלי עד כדי כך שרובסון גרר את מרימוביץ' בשבת לבלומפילד כדי לחזות בביצועי החלוץ המדובר.

רובסון נדלק, אבל לא מיהר לשומקום. שבוע לאחר מכן, עם שובו לבריטניה, הוא התקשר למנג'ר איפסוויץ', ג'ון לייאל, המליץ לו על בן עמי, והפציר בו לקפוץ לישראל לצפות בו במו עיניו. "המלצה שלך היא כמו חותמת איכות", אמר לייאל לרובסון ושיגר את מנכ"ל המועדון לת"א להחתים את החלוץ הישראלי. על רמי בן עמי - ועל התקשורת בישראל - נפל הטוויסט הזה בעלילה כרעם ביום בהיר. איש לא ידע, איש לא חזה. עונת הכדורגל היתה אז בדיוק בכניסה לישורת האחרונה והמרתקת שלה - אבל במשך שבועות רבים התעסקה העיתונות רק ב"פוקר של רמי".

בן עמי נחת בפורטמן רואד בסוף יוני, לתחילת האימונים של איפסוויץ'. הוא התקבל באהדה והחזיר ביכולת נפלאה. ההתאקלמות שלו היתה מטאורית. הוא קיבל את החולצה מספר 9 - אותה לבשו בעבר אגדות מועדון כמו אלן ברזיל, אריק גייטס ודייוויד ג'ונסון - ובמשחק פתיחת העונה, בבית נגד קובנטרי סיטי, הוא עלה בהרכב הראשון ובישל את שער הניצחון. במחזור השני כבר נרשם לו שער בכורה במדי אנשי הטרקטור - בתיקו 2:2 מרשים אצל ארסנל בהייבורי. עכשיו גם המדיה האנגלית כרכרה סביב הזר הישראלי ולא נתנה לו מנוח. לבן עמי לא היה איכפת. הוא חילק חתימות לכל זב חוטם, התראיין ארוכות לכל מקומון מאיסט אנגליה עד שרופשייר, צבט עצמו כלא מאמין השכם והערב, ולא ידע את נפשו.

ואז נפל לו האסימון והוא נכנס לדיכאון. הצצה מקרית בלוח המשחקים - כדורגלנים לא ממש נוברים במה שנמצא מעבר לפינה הקרובה, הם באמת מעיפים מבט רק משבת לשבת - גילתה לו שבמחזור השביעי תארח איפסוויץ' את מנצ'סטר יונייטד, מה שעבורו יהיה הגשמת החלום הגדול בחייו: אני מול השדים האדומים. אני מול המועדון שהפוסטרים שלו תלויים בחדר ביתי בראשל"צ. אני נגד הקבוצה הגדולה והאהודה בתבל. כל העולם במה - ואני במרכזה. אבל מה רע ואכזר הוא הגורל שהפיל השנה את יום כיפור דווקא על שבת, והגריל את מנצ'סטר יונייטד דווקא ביום כיפור.

אחרי שהתאושש קמעה מהתיסכול, פנה בן עמי למשרדו של המנג'ר לייאל כדי לעדכנו בבשורת האיוב. לייאל היה מודע לקדושת היום הזה ליהדות, אבל שאל את חניכו אם הוא שומר מסורת. בן עמי הסביר לו את המשמעות העמוקה של יום כיפור, זו החוצה בישראל גבולות בין קודש לחול, בין דת ומדינה, ובכל זאת סיים את דבריו במשפט "תראה, אני לא מקפיד ולא צם בכיפור. אין לך מושג כמה אני רוצה לשחק נגד יונייטד. אבל אני לא יכול. לו היתה דרך לעקוף את זה, הייתי צועד בה ללא היסוס. אבל אין. אם אשחק ביום כיפור זו תהיה פגיעה אנושה בתדמיתי ובמעמדי הציבורי בארצי. גם משפחתי החילונית לא תסלח לי. אינני יכול ליטול את הסיכון הזה".

***
בסוף אוגוסט, רגע לפני המחזור השלישי של העונה, שעות ספורות לפני תום חלון ההעברות, החתימה איפסוויץ' טאון את הקשר ההתקפי הזר בונצ'ו גונצ'ב מבולגריה. זו היתה הרכישה שחתמה את תכניות הסגל של לייאל. גונצ'ב נחשב אז כישרון מבוזבז. הוא זרח בבולגריה בגילאי הנוער, פרח בעונתו הראשונה בפנאתינאיקוס, חרך את הדשא בבכורה שלו בספורטינג ליסבון - ואז דעך ופחות או יותר נעלם. הסקאוטים דיווחו ללייאל שחדר ההלבשה הלעומתי בפורטוגל היה לגונצ'ב לרועץ, ושניתן ככל הנראה להחזיר לו את הביטחון והסגנון באנגליה.

הם צדקו. כמו במקרה רמי בן עמי, גם החתמת בונצ'ו גונצ'ב התגלתה כבינגו. אחרי שבועיים של אימונים אינטנסיביים עלה גונצ'ב מן הספסל בדקה ה-63 במשחק החוץ בגודיסון פארק, וכבר מן המסירה הראשונה שלו, צד משחקו האלגנטי את העין. איפסוויץ' אמנם נוצחה על ידי אברטון 1:0, אבל ארבעה ימים לאחר הבכורה כמחליף בעיר ליברפול, גונצ'ב קיבל את חולצת ההרכב הראשון בבית בדרבי מזרח אנגליה מול נוריץ' סיטי, ובישל לבן עמי שער נהדר בניצחון 1:3 מלהיט.

***
הרעיון הבזיק במוחו של המנג'ר לייאל בלילה שאחרי התיקו 0:0 של קבוצתו בסיטי גראונד של נוטינגהאם פורסט במחזור השישי. זה היה מסוג המשחקים שאין דבר וחצי דבר לכתוב עליהם הביתה, והם ייבלעו וייעלמו בין רגבי האדמה ודפי ההיסטוריה כלעומת שבאו. אבל איפסוויץ' נחלה בו אכזבה גדולה יותר מאובדן הנקודות המשמים. בשלהי המחצית הראשונה התרומם גונצ'ב לכדור, התנגש עם בלם פורסט, והובהל לבית החולים עם אף שבור וסדק בעצם הלחי. הרופאים דיברו על העדרות בת שבועיים, ואז לפחות חודש של אימון ומשחק עם מסיכת הגנה על הפנים. שבוע לפני הביקור של מנצ'סטר יוניייטד בפורטמן רואד, הבין המנג'ר של איפסוויץ' טאון שהוא יצטרך להסתדר ללא רמי בן עמי ובונצ'ו גונצ'ב - שני הזרים הטריים שעיצבו עד כה את פתיחת העונה הטובה שלו - גם יחד. או שאולי לא.

בראשון בלילה הגיע לייאל בחשאי לביתו של בן עמי ושטח לפניו את התכנית. "אם אתה באמת משתוקק כל כך לשחק נגד השדים האדומים - הנה המוצא שחיפשת. מחר בבוקר, בהודעה הרשמית של המועדון, אנחנו נדווח על תוצאות הבדיקה של הפציעה של גונצ'ב, ונבשר לתקשורת שהוא יחלים ויהיה כשיר לשבת - אבל רק בסיוע מסיכת פנים מאסיבית תומכת. הרופאים שלנו כבר עובדים על מסיכה שתכסה כמעט את כל שטח הפנים, ותשאיר מקום נוח לסנטר ולעיניים בלבד. אבל גונצ'ב יופיע עם המסיכה הזו רק בעוד שבועיים. בשבת הקרובה היא תכסה את פניך. בטופס המשחק יירשם כמובן שמו של גונצ'ב. אבל אתה הוא זה שתעלה ב-11 הראשונים. איש לא יזהה אותך. בכל ההודעות הרשמיות נמשיך להסביר את העדרותך בגין מחויבותך המסורה ליום כיפור. רק אני, גונצ'ב והשחקנים נהיה שותפים לסוד הגדול. כמובן שננצור אותו עימנו לעד".

***
זה היה הניצחון הגדול ביותר של איפסוויץ' על מנצ'סטר יונייטד בכל הזמנים. מאז האליפות ב-1962 לא היו ביציעי פורטמן רואד מראות כאלה של גיל ואקסטזה. אנשי הטרקטור חרשו את המגרש, ורמי בן עמי, כלומר "בונצ'ו גונצ'ב", היה אחראי לחלק הארי של ההילולה המקומית ולעיניים המשופשפות במנצ'סטר ולמעשה בכל הממלכה. איש לא הבחין בתרמית. בונצ'ו בן עמי בישל את ה-0:1 בדקה ה-18, התחיל את המהלך ל-0:3 אחרי ההפסקה, וחתם הופעה מסחררת מארץ הפנתיאונים בדקה ה-89 בבעיטת יעף מ-24 מטרים לפינה הרחוקה של פיטר שמייכל, 0:4 לאיפסוויץ'.

הוא נבחר לאיש המשחק, ולחדר הראיונות והצילומים כבר שלח לייאל את גונצ'ב האמיתי, שהמתין קודם לכן בחדר סגור וצפה בשידור חי במעלליו שלו עצמו בטלוויזיה. התקשורת יצאה מכליה. בבולגריה התקשר ראש הממשלה לגונצ'ב להודות לו על הכבוד שהעניק לאומה, והעיתונאים הבולגרים בני המזל שהיו במשחק, הפכו לגיבורים משניים של העם. גם בישראל זכה בעיקר ההפסד של יונייטד לסיקור רחב, והגדיל לעשות מדור הספורט של מעריב שמרח את הכותרת "גונצ'ב את ההצגה", והביע צערו על כך שדווקא במשחק המונומנטלי הזה "נפקד מקומו של הנציג הכחול לבן שלנו".

***
אבל רמי בן עמי לא ידע אם לצחוק או לבכות. לצהול או לזחול. להשתולל או להתאבל. הרי מצד אחד הוא הגשים חלום, ועשה זאת באופן שאפילו בחלומות הוורודים ביותר לא היה מתיר לדימיונו חירות שכזו. אבל מאידך גיסא, משק כנפי ההיסטוריה חלף מעליו. תהילת עולם נגזלה ממנו וניתנה לאחר. היום העצום בקריירה שלו נידון לגניזה, כנראה לכלייה. רק חבורה קטנה ומצומצמת מאוד של אנשים - שמהם ממילא ייפרד בעוד שנה-שנתיים - שותפה לסוד המתוק ביותר בחייו ואף מחוייבת לשמירתו לנצח נצחים, ואין לו לאן להוביל את כל האמוציות הגועשות, האושר המפמפם והגאווה היוקדת.

אולי בגלל זה הוא צלצל אלי בשבוע שעבר, בערב ראש השנה. "תקשיב", הוא אמר. "עברו כמעט 25 שנים. אין יום שאני לא חוזר למשחק ההוא. אין לילה שאני לא מתמודד עם הסוד וההסתרה. שיתפתי את אשתי והיא טוענת שיכול להיות שמה שעובר עלי הוא בכלל עונש משמיים על ההחלטה לשחק ביום כיפור. אני לא יודע מה לעשות. לצאת עם זה לתקשורת? לצום ולבקש מחילה מבורא עולם? מהציבור? יש סיכוי שאז יתפנה קצת מקום לקורטוב אשראי עבורי? אני מפנטז ללא הרף על הרגע בו תואר איש המשחק והשער שלי יירשמו סוף סוף על שמי. אולי יש לך איזו הצעה מקורית?".

אם אתה מוכן להתוודות ולהזדהות - אשמח לפרסם זאת, אמרתי.

"אני לא יודע", השיב רמי, "אני מתלבט מאוד. מהסס. לא בטוח. לא חושב שאני בשל להתמודד עם פירסום חושפני מלא. אולי אפשר לבחור דרך אחרת. אולי לא נסיר בבת אחת את כל המסיכה. אולי בשלבים. אולי נתחיל בזה שתכתוב סיפור לכיפור?".