הזמן שלו

"אני מעריץ את אריק קאנטונה ושמעתי את מה שהוא אמר עליי, אבל זלאטן לא יכול להיות נסיך. אני רוצה להיות המלך של מנצ'סטר יונייטד. אני אהיה האלוהים של מנצ'סטר יונייטד"
במובן מסוים, בעצם ההחלטה שלו להגיע ליונייטד, זלאטן כבר ניצח. בניגוד לרובין ואן פרסי, שהגיע מארסנל בערוב הקריירה שלו לאימפריה זוללת התארים של אלכס פרגוסון כדי להוסיף לרפרטואר את האליפות הנכספת, כאן מדובר בסיפור שונה לחלוטין.

אחרי קריירה מפוארת ובלתי נתפסת שכוללת בתוכה 30 תארים ב-4 מדינות שונות (פלוס עוד 2 אליפויות בהן זכה עם יובנטוס אשר נשללו בעקבות פרשת הקלצ'אפולי בסריה A) השבדי בן ה-35 כבר נמצא בגיל שבקלות הוא היה יכול להגיד לעצמו שאת שלו הוא כבר עשה, ולשיר את שירת הברבור שלו באיזו מדינה שטופת שמש ומזומנים כמו טיטאנים רבים ואחרים דוגמת פירלו, דרוגבה, דויד וייה, צ'אבי ועוד. אך כולנו יודעים שכשמדובר בזלאטן אין שום דבר שגרתי.

"שמעתי שמנצ'סטר יונייטד מעוניינת בי, לצערם אני לא משחק בימי חמישי", הצהיר זלאטן ושחרר עוד ציטוט לספר כנשאל לגבי מעברו מעברו לשדים האדומים. גם סוכנו החלקלק מינו ראיולה הכחיש בתוקף כל קשר עם מועדון הפאר האנגלי, אך כל מי שמכיר את הצמד חמד ידע כבר באותו הרגע – איברה בדרך לאולד טראפורד. עושה רושם שגם הענק השבדי, שקטף כמעט כל תואר אפשרי בכל מדינה שבה דרך, יודע שהפעם מדובר באתגר הכי גדול בקריירה שלו.

"ז'וזה מוריניו הוא כוכב גדול. בפעם הראשונה שהוא פגש את בת הזוג שלי הוא אמר לה: "הלנה, יש לך משימה אחת: תאכילי את זלאטן, תתני לו לישון, תשמרי שיהיה תמיד שמח. זלאטן שמח זה זלאטן טוב". הבחור אומר את מה שהוא רוצה. אני אוהב אותו"
מובן מאליו שהחיבור של זלאטן למנצ'סטר יונייטד, שהיה נראה הזוי עד בלתי אפשרי בקבוצה של לפני כמה שנים, לא היה מושג בלי האיש החדש והמיוחד שיעמוד השנה על הקווים באולד טראפורד וינסה להחזיר השדים האדומים להיות שוב אחת הקבוצות הדומיננטיות באנגליה ובאירופה. אין ספק כי מדובר בשתיים מהדמויות המעניינות והצבעוניות שנראו על כר הדשא מאז ומעולם. הפה חסר מעצורים, השחצנות והחוש הומור שגורם לאוהדים להתאהב בהם או לשנוא אותם.

הדעה הרווחת היא ששני טיפוסים כה דומיננטיים יתנגחו אחד בשני בכל רגע נתון, אך כשמדובר בצמד מפורטוגל ושבדיה דווקא ההיפך הוא הנכון. דרכיהם של השניים נפגשו לראשונה באינטר של 2008/9 כשמוריניו הגיע לנראזורי כדי לשקם את הקריירה שלו, שנה אחרי הפיטורים מצ'לסי בקדנציה הראשונה שלו. השבדי, אז אמנם שחקן מחונן עם קבלות ברמה העולמית, גם ביובה של לפני פרשת השחיתות לצידם של דל פיירו וטרזגה ולאחר מכן באינטר של מאנצ'יני עם קרספו ואדריאנו, אך בטח שלא השחקן הראשי בהצגה כפי שעולם הכדורגל מכיר את זלאטן של היום. מהרגע הראשון היו ניצוצות.

הפורטוגלי החליט לשים את כל הביצים בסל על השבדי וקיבל ממנו בתמורה 29 שערים באותה העונה בכל המסגרות (יותר מכל החלוצים בסגל של אינטר ביחד), שהסתיימו בעוד אליפות והדחה בשמינית גמר האלופות ל...מנצ'סטר יונייטד. בכל אופן, למרות שאיברה ומוריניו שיתפו פעולה לעונה אחת בלבד, הקשר המיוחד בינהם היה רחוק מלהסתיים, במיוחד אחרי מה שקרה בעונה לאחר מכן כאשר איברה נמכר בסכום שובר שיאים ובלתי נתפס (עד היום קשה להעריך מה היה שווי העסקי מפני שבמסגרתה עשה סמואל אטו את הדרך ההפוכה לאינטר) לאלופת אירופה ברצלונה.

הקבוצה של פפ גווארדיולה הייתה גדולה על כל הקבוצות הבכירות באירופה בכמה רמות, ונדמה היה שהעסק רק ימריא לגבהים בלתי נתפסים עבור שני הצדדים, אך בפועל ההיפך הוא מה שקרה: הפתיחה אומנם הייתה מבטיחה, אך בהמשך הדרך האמון בין השניים החל להיסדק, עד שהגיע למשבר בלתי ניתן לאיחוי. השבדי הענק, שהתרגל בעונה הקודמת להיות הסופרסטאר הבלעדי אצל מוריניו, החל למצוא את עצמו יותר ויותר בתור שחקן שולי. הוא לא התאים לסגנון ושיטת המשחק של הקבוצה הקטלונית ולו כנראה זה לא ממש התאים, במיוחד כשבאותה עונה ראה את האקסית שלו בניצוחו של מוריניו מדיחה את הקבוצה שלו בקאמפ נואו בחצי גמר האלופות בדרך לאליפות אירופה.

הכל התפרץ לאחר משחק הליגה מול ויאריאל, בו הוא שותף בתור מחליף לחמש דקות בלבד. "אין לך ביצים, אתה מת מפחד מז'וזה מוריניו", השתלח בו החלוץ בעודו פורץ לחדרו ושולח בבעיטות את כל החפצים שעומדים בפניו. למרות שזכה יחד עם ברצלונה באליפות ספרד באותה השנה, אחרי אותו מקרה היו ברורים שני דברים: זלאטן סיים את דרכו בברצלונה, וזלאטן לעולם לא יוכל להיות כינור שני למישהו. או שהכל עליו, או כלום.

"פעם אחת הפסדנו ולדעתי זה היה באשמת השוער, באתי אליו אחרי המשחק ואמרתי לו את זה, בלי להתבייש. במשחק הבא מיותר לציין שכבר אני עמדתי בשער. פחות עניין אותי איפה אני על המגרש, כל מה שהיה חשוב זה לנצח"
לאחר העונה המאכזבת מבחינה אישית, שוב עשה זלאטן את דרכו לארץ המגף, הפעם למילאן אותה סחב לאליפות אחרי 7 שנים עקרות. השבדי התאהב ברוסונרי, וכמובן שהמועדון גם בו, אך לאחר שנתיים מוצלחות נפרדו שני הצדדים בעקבות קשיים כלכליים של מועדון הפאר האיטלקי והחלוץ הפליג לעיר האורות לשחק באימפריה הצרפתית המתחדשת של פ.ס.ז' בחסות השייחים הקטארים. אחרי ארבע אליפויות, סביר להניח שרוב עולם הכדורגל חשב שזה הספיק לו, בטח בנורמה שהורגלנו לכוכבי על בגיל שכזה לרמות הגבוהות באירופה, אבל כנראה שאצל זלאטן אין כזה דבר נורמלי. בצעד זלאטני די טיפוסי, פירסם החלוץ הודעה בחשבון האינסטגרם שלו בו הוא הודיע לעולם הכדורגל וליונייטד עצמה: "התחנה הבאה שלי היא מנצ'סטר יונייטד".

"כשאני משחק בשבילו, אני מרגיש כמו מחסל שנשלח למשימה. אני אעשה הכל עבורו"
חייבים להודות שהמעבר של היריב הנצחי אל מאחורי הקווים של היריבה המרה מעבר לכביש תרם רבות לאיחוד המחודש בין השניים, אבל צריך לזכור: קל זה לא יהיה. יונייטד עדיין נמצאת בתהליכי בנייה ומנסה עדיין לעכל מה הסטטוס שלה אחרי ימי אלכס פרגוסון. עושה רושם שהשנה מקבלי ההחלטות אצל שיאנית האליפויות בכל הזמנים באנגליה התחילו להפנים שהזמנים הישנים עברו, ובלי לשפוך הרבה כסף שיביא למועדון שחקנים ברמה העולמית המצב לא ישתנה בקרוב.

מוריניו מגיע רעב אחרי הרבה זמן בבית ולאחר הכישלון הנחרץ בצ'לסי בעונה החולפת וירצה להוכיח שעדיין יש לו את זה: שהוא יכול לקחת, להנהיג ולהוביל קבוצה, שעדיין נחשבת למועדון על ברמה העולמית מבחינת המיתוג, ההתעניינות והאהדה ולהחזיר אותה אחרי 3 שנים אפורות ומייגעות לימים בה הלב של כל אוהד של השדים האדומים פעם ברגע שהוא ראה את הקבוצה שלו משחקת. לגבי זלאטן? האתגר גדול אפילו שבעתיים. אחרי שנים בליגה הצרפתית הלא התחרותית ממש, בה התרגל להיות בעל הבית הבלעדי, מגיע השבדי לליגה התחרותית והקשה בעולם ולאתגר הגדול בקריירה שלו.

למרות שזלאטן תמיד הצליח רק כאשר הוא קיבל את המושכות לידיו באופן בלעדי, הפעם קשה להאמין שהוא יוכל לקחת הכול על עצמו. הוא יצטרך לעשות את ההתאמות ולהעזר במנהיגות של רוני, בקלאס של השחקן היקר בעולם, פול פוגבה ובעיקר להיות המנטור של כל השלד הצעיר והמוכשר אותו השאיר אחריו ואן חאל המושמץ. בעשור האחרון, בוויכוח הבלתי נגמר על זהות השחקן הטוב בעולם, קטף השבדי את מדליית הארד, וכנראה שדי בצדק. למרות כל התארים הרבים בהם זכה, אין תואר שנחקק בראש של אוהדי הכדורגל כבלתי נשכח או על-הישגי. אבל עושה רושם שאם הוא יצליח לסיים את הקדנציה שלו בשדים האדומים עם תואר משמעותי, הסופרסטאר השבדי יוכלו להגיד בעצמו, יחד עם כל העולם: "קוראים לי זלאטן ואני הגדול מכולם".