בחירתו של לואי: הטעות שביצע ואן חאל ביונייטד

בווידאו: ואן חאל מדבר אחרי ההפסד לסטוק סיטי

לואי ואן חאל הוא מאמן מת מהלך. מתישהו בזמן הקרוב הוא יתפטר או יפוטר ממנצ'סטר יונייטד. זה יכתים מאוד את הרקורד שלו, אבל לא יהפוך אותו למאמן פחות טוב. והרי ואן חאל הוא מאמן טוב, לא? בן אדם קשה, סוציומט ידוע, עריץ לא קטן, אבל מי ששרד במשך שנים רבות  את כל התכונות האנטיפתיות הללו בזכות היותו איש כדורגל לעילא ולעילא. איש מקצוע מעולה. מאמן מצוין. צריך רק להתבונן על רשימת ההישגים שלו – גביע אלופות, גביע אופ"א ושלוש אליפויות באייאקס, שתי אליפויות וגביע בברצלונה, אליפות וגביע בבאיירן מינכן, תואר ליגה עם אלקמאר ומקום שלישי עם הולנד במונדיאל אשתקד – כדי להסכים שמדובר במאמן ראוי עם קבלות.

• "לא חייבים לפטר אותי, אולי אעשה זאת בעצמי"

ואת כל התארים, פרסים וגביעים הללו השיג לרוב ואן חאל עם כדורגל שוטף, סקסי, שמח וסוחף. אז מה קרה לו באולד טראפורד, שם באמת הרקורד שלו הוא הגרוע בתולדותיו (50 אחוזי נצחונות בלבד ב-72 משחקים מאז מינויו)? הפרשנים, המומחים והאוהדים כבר חישבו את קיצו של ההולנדי כאילו היה נוסחה מתמטית: הוא איבד את הצבע. הפילוסופיה שלו מיושנת. הכדורגל שלו משעמם. המנטרה שלו אפורה. הדיקטטורה השתלטה לו על החשיבה. היצירתיות של חניכיו נשמרת בתוך סד של הוראות הפעלה והגבלה. הוא לא מסוגל עוד למשוך בחוטים הצבעוניים וללחוץ על הכפתורים הססגוניים המבצבצים מגוף שחקניו. הוא הפך אותם לרובוטים אפורים ומשותקים. לא ככה?

האמת שלא. ממש לא. ואן חאל לא התיישן והתנדף. הוא נותר מאמן מנוסה. הוא אכן אחראי במידה רבה לעובש העולה מן השדים האדומים העונה. אבל לא בגלל טאקטיקה מנטרלת. ואידיאולוגיה מעצבנת. אפילו לא מערכות היחסים עם הכדורגלנים (מסתבר שהוא שיפר מאוד את הקומוניקציה עימם מאז הפגישה בשש עיניים עם וויין רוני ומייקל קאריק לפני כשלושה חודשים). זה בגלל הבחירה הפגומה בהון האנושי.

מאמן טוב הוא בראש ובראשונה מנהל כוח אדם. קודם בוחר אותו, ואחר כך מעצב אותו כמיטב יכולתו. ואן חאל הוציא 260 מיליון פאונד על רכש טרי, וכולנו סברנו שעם הסגל החדש הוא חייב לרוץ למכולת. אז זהו, שלא. כשהוא הגיע הביתה סל הקניות נראה מפוצץ בכישרון, ניסיון, כריזמה, אנרגיה ושאפתנות. אבל כשהמצרכים הושלכו למערכה, לקח אמנם קצת זמן, אבל התברר שחסר להם תבלינים. פה אין פלפל, שם מעט מדי מלח, כאן הציר כבר פג תוקף והלחם התייבש. הרהרתם לרגע באפשרות שמרסיאל, ממפיס, שוויינשטייגר, שניידרלין, בלינד, דרמיאן ולינגארד לא עונים על הדרישות של מנצ'סטר יונייטד? לא מספיק טובים? לא מספיק מתחברים? בטח לא עם רוני, קאריק, ולנסיה ויאנג שתאריך התפוגה שלהם נראה קרוב מתמיד?

בהחלט יכול גם להיות שהאורז לא בושל כהלכה, ולכן נדבק (או לא נדבק), אבל דברים כאלה קורים בכל אקספרימנט חדש. במנצ'סטר יונייטד 2015/16 התברר שלואי ואן חאל טעה בבחירה, והצוות הזה כבר לא יכול להביא את הסחורה. ההוכחה תהיה כמובן אצל מחליפו. היורש של ההולנדי בתיאטרון החלומות (הגנוזים כרגע) יגלה שהמהפכה לה הוא יזדקק תהיה קודם כל בשדרת השחקנים. בגיוס כוח אדם הולם יותר. זה לא אומר שמי שיבוא תחת ואן חאל לא יוכל לשדרג קמעה את היכולות של הסגל הקיים, אבל רק עד גבול מסוים וזערורי.

יורגן קלופ כבר גילה בליברפול שהבעיה לא היתה מטען הטאקטיקה והידע והעברת החומר של ברנדן רוג'רס, אלא החומר האנושי שעמד לרשות המנג'ר הקודם באנפילד. כדי להפוך את האדומים ליחידה טוענת לכתרים ותארים, קלופ יזדקק לעין חדה וכיס עמוק בשוק ההעברות.  כך גם בצ'לסי. לכוח האדם הנשחק והתוספות הנירפות שהגיעו בקיץ לסטמפורד ברידג' נוספה גם האדמה החרוכה שהותיר ז'וזה מוריניו במישור האישי-אנושי, באינטראקציה עם שחקנים ואנשי צוות. ריפוי הצלקות הללו יכול לסייע בשיקום. אבל על מנת להחזיר את צ'לסי לאוויר פסגות, יידרשו גם ריענונים מהותיים ברשימת המצאי האנושי שלה.

והדוגמה האחרונה והחביבה ביותר לכך שלא הטאקטיקה והמדיניות הרגו את ואן חאל, היא כמובן לסטר סיטי וקלאודיו ראניירי. האיטלקי יותר הרפתקני מההולנדי? הלוזר האולטימטיבי יודע משהו שהווינר הנצחי שכח? העקשנים משיבים לשאלה הזו ב"הוא נותן לשחקניו יותר חופש פעולה". בולשיט. ואן חאל ניסה ביונייטד מיליארד דרכים של היצרות אך גם חירות. ראניירי עולה עליו עשרות מונים העונה משום שאיכשהו, משום מקום, הצליחו לו בלי ידיעה מוחלטת מוקדמת כמה הימורים על שחקנים מהשורה השנייה, והתלבשו לו בבת אחת כמה רכישות שהפכו פאזל סביר לאדיר. כמובן שלהליכות הג'נטלמניות, למגע האנושי ולחדוות החיים והניהול של ראניירי יש חלק בדחיפת המארג הלסטרי אלי צמרת. אבל תנו לוואן חאל לבחור מבין וארדי, מאחרז, אולברייטון, קאנטה, הות, אוז'ואה, אוקאזאקי, דרינקווטר, שלאפ ושאר שועלים, ותראו שגם טראפורד קשישא מוריד את הקביים.