סטיבי וונדר: סטיבן ג'רארד ישבור הגמוניה בסקוטלנד?

סטיבן ג'רארד שונא להפסיד. כמה הוא שונא להפסיד? על כך אולי תעיד העובדה שאחרי 20 משחקים בליגה ובאירופה, הקבוצה שלו ריינג'רס עדיין לא ירדה מנוצחת מהמגרש. אולי זו בדיוק המנטאליות שהקבוצה שזכתה בלא פחות מ-54 אליפויות בסקוטלנד הייתה צריכה להשיב לעצמה כדי לחזור לפסגה.

בראיון שנערך עימו לפני מספר שבועות, סיפר ג'רארד: "כילד, במעגלים הקרובים תמיד ראו בי רעשן ומעצבן עם אובססיה לתחרות. במקום שגדלתי בו, כל הילדים רצו להיות שחקני כדורגל, וכולם היו נורא קשוחים. זה מה שסייע לי להגיע לטופ".

ג'רארד תיאר כיצד מתחילת הדרך סומן כהבטחה גדולה. בגיל 8 הוא כבר סומן בליברפול ושותף בקבוצה עם שחקנים שגדולים ממנו. כמו אותו ילד, גם במשרה הראשונה שלו כמאמן, ג'רארד קפץ ישירות למים העמוקים. כבר בגיל צעיר ציפו ממנו לגדולות, וכמנג'ר, ריינג'רס ציפתה בדיוק לאותו הדבר.

הוא מונה לתפקיד לפני שנתיים וחצי בעיצומו של תהליך בו ריינג'רס חזרה להיות כח משמעותי בסקוטלנד. כזכור, קריסה כלכלית גרמה לו לרדת לליגה הרביעית ב-2012/13 ורק ב-2017/18 הוא חזר לליגה הראשונה, ומאז סיים פעמיים במקום השני ליריבה המושבעת סלטיק ועוד פעם אחת במקום השלישי.

ההתאקלמות של סטיבי ג'י בגלאזגו הייתה מיידית. הסיבה היא שהעיר הגדולה ביותר סקוטלנד דומה מאוד לליברפול ברמת האינטנסיביות והאווירה מסביב לכדורגל. לכן, מבחינה מנטאלית הוא הרגיש בנוח מהיום הראשון.

אבל מסתבר שהמינוי בריינג'רס, שנתיים בלבד אחרי שתלה את הנעליים, הגיע אחרי מסע ייסורים אישי איתו הוא מתמודד עד היום. "היה לי קשה להיפרד מהכדורגל ומליברפול", סיפר ג'רארד, שתיאר את האירוע שאין אוהד ליברפול שלא זוכר - ההחלקה אשר סייעה למנצ'סטר סיטי לזכות באליפות על חשבון המייטי רדס. "הייתי ברגע שפל אמיתי בחיי אחרי אותו אירוע מול צ'לסי ב-2014. אירוע שאני סוחב איתי עד היום".

ג'רארד, שהגדיר את עצמו כבעל אובססיה לתחרות, מתאר את אותה החלקה מפורסמת כחוויה טראומתית שחלחלה עד לעומקי נפשו: "אני לא יודע למה קשה לי לשחרר. זה חוזר לי כל הזמן. אני חושב על זה המון, התמונות חוזרות אליי, הטלוויזיה מזכירה לי את זה. עבדתי קשה כדי לקבל את האירוע הזה, אבל אני חושב שעדיין חלק ממני מחפש שיאים חדשים, כי רגעי השפל עוד יושבים לי בראש".

המנג'ר תיאר את התהליך שעבר מהפרישה ועד ההגעה לאייברוקס: "לקחתי הפסקה כדי לחשוב, הכה בי מהר מאוד הרצון לחזור להתחרות באופן יום יומי להגיע לאותו 'היי' מהמשחק שחסר שלי. לפעמים הזדמנויות באות ואתה לא יכול לשלוט בזה. ההצעה מריינג'רס הגיעה מוקדם מדי לטעמי, אבל מאז שהגעתי הרגשתי שאולי זה באמת בשבילי, כי אני מרגיש טוב כאן".

כעת אחרי שתי עונות וחצי במועדון, ג'רארד הצליח להצעיד את ריינג'רס למקום הראשון בליגה ולא מעט חושבים שהגיעה העת שההגמוניה של היריבה המושבעת, סלטיק, תסתיים, אחרי תשע שנים של אליפויות באין מפריע.

קבוצתו, כאמור, טרם הפסידה העונה בשום מסגרת, כולל 0:2 יוקרתי באולד פירם. הפער של ריינג'רס מיריבתה העירונית עומד על 11 נקודות כרגע. אבל זו לא רק היכולת, זו גם הדרך. בליגה הסקוטית, ריינג'רס כבשה 41 שערים וספגה בסך הכל שלושה. גם באירופה היא מדורגת ראשונה בבית ואף הבטיחה את עלייתה לשלב הבא, כאשר הנקודות היחידות שאיבדה היו בשתי תוצאות התיקו מול בנפיקה.

אבל ג'רארד לא מתכוון לנוח עד שיזכה באליפות, למרות שהוא חושב שהוא רק בתחילת הדרך: "אני לא רואה את עצמי כמנג'ר כרגע, אני מרגיש שאני בונה את עצמי במטרה להפוך למנג'ר גדול. הסיבה שז'וזה מוריניו וברנדון רוג'רס, למשל, כל כך טובים, זה בגלל שהם לא שיחקו יותר מדי ובשנים הללו התכוננו כדי להפוך להיות גדולים. אני שיחקתי ולכן יש לי עוד הרבה זמן כדי ללמוד איך להיות מנג'ר".

וכשג'רארד מדבר על העתיד, לכולם זה ברור. זה רק עניין של זמן עד שהוא יעמוד על הקווים באנפילד. למעשה, חוזהו של סטיבי ג'י, אשר הוארך בעונה שעברה, מסתיים בחודש מאי 2024. חודש אחרי זה, גם חוזהו של יורגן קלופ תם. מקרי? כנראה שלא.

אחרי שראה מרחוק את ליברפול זוכה באליפות ראשונה אחרי 30 שנים, דבר שהוא היה במרחק נגיעה מלהשיג כשחקן, ג'רארד רוצה להוריד את הקוף הזה מהגב, לפחות כמנג'ר; קודם כל לזכות באליפות בסקוטלנד, לאחר מכן בליברפול.