החשיפה התמידית שלנו כאוהדי ספורט לסכומים גרמה לנו להיות אדישים לחוזים וסכומי מעבר של שחקנים. חלוצים או בלמים שעולים 60 מיליון יורו הפכו לדבר שגרתי, אך אמש (שבת) הגיע אלינו סכום שגרם לכולם להרים גבה, ודווקא מליגת הבייסבול האמריקאית. שוהיי אוטני, הפיצ'ר של הלוס אנג'לס איינג'לס, חתם על חוזה של 700 מיליון דולר ל-10 שנים ביריבה העירונית הדודג'רס.
גם כשמסתכלים על החוזה ככזה של 70 מיליון דולר בעונה, מדובר בסכומים גבוהים יותר ממה שמרוויחים לברון ג'יימס (47.6 מיליון דולר בשנה) וארלינד הולאנד (46 מיליון דולר בשנה), כאשר בשונה משניהם אוטני לא כוכב בקנה מידה עולמי ובענף שנחשב לנישתי במיוחד בישראל. אז איך דווקא בבייסבול הגיעו לסכומים האלה? ניסינו לענות.
בשונה מליגות ספורט אמריקאיות אחרות בארצות הברית, בליגת הבייסבול אין תקרת שכר. לפני כשנה וחצי ליגת הבייסבול אף הושבתה בשל סכסוך בין ההנהלה לאיגוד השחקנים, וקבוצות יכולות לשלם, בפשטות, כפי רצונן לשחקנים. אין חוזי מקסימום בדומה ל-NBA. לכן מדובר בחוזים ארוכים יותר ויקרים יותר.
שחקני NBA יכולים לחתום על חוזה עד לחמש שנים, ובכדורגל אנחנו צפויים לראות רגולציה דומה לאחר שצ'לסי החתימה שחקנים כמו מוייסס קאייסדו או מיכאליו מודריק על חוזים ל-7-8 שנים כל אחד, אך זה לא קיים בבייסבול.
במקביל לכך, הרווח של הליגה עולה משנה לשנה. הרווח מחוזי החסות זינק ב-23% בשנה האחרונה לסכום של 1.5 מיליארד דולר לפי "פורבס", הון עתק, מה שרק מגדיל את ההון האפשרי. קבוצות נוטות להמר על כך שברגע שיהיה להן שחקן טוב יותר הן ירוויחו יותר כסף. הדודג'רס עצמם, אגב, חתמו על חוזה של 8.35 מיליארד דולר ל-25 שנה ב-2013.
הדודג'רס נחשבים לאחת הקבוצות העשירות ביותר ב-MLB, ליגה שרק מתעשרת בדומה לליגות הספורט האמריקאיות האחרות. הצורך הדחוף שלהם בפיצ'ר והעדר תקרת השכר, כאמור, הוביל לחוזה חסר תקדים גם במונחי הליגה עצמה. החוזה של אוטני גבוה יותר ב-64% מהקודם, חוזה של 426.5 מיליון דולר של מייק טראוט. החוזה השנתי גבוה יותר ב-62% מהשיא הקודם.
אז גם במונחי ליגת הבייסבול האמריקאית והעלייה התמידית, מדובר בסכום חסר תקדים על ה-MVP של האמריקן ליג, מהשחקנים החופשיים הבולטים בשנים האחרונות. האם הוא יקרוס תחת תג המחיר? האם נראה חוזים של חצי מיליארד דולר בכל קיץ? נחיה ונראה.