"הבן שלי יצא לאירוע תמים ולא חזר בחתיכה אחת"
לאחר שהעלה פוסט נוקב שעורר הדים ברשת על האירוע המזעזע ברעננה ("ניסו לרצוח את הבן שלי, אני דורש צדק"), מורדי אלון, אביו של אחד הפצועים, מסביר את ההתבטאות החריפה בראיון לערוץ הספורט: "דמם של אוהדי הספורט מותר, נדרשת חקירה רצינית"
על גמר גביע המדינה בכדורעף לנשים השבוע העיב צל כבד של אירוע קשה, בו נדקרו ארבעה אנשים ולמעלה מ-10 נעצרו. הרקע לאירוע היה מארב של אוהדי מכבי ת"א לאוהדי מכבי חיפה, במסגרתו הגיעו אך ורק על מנת לתקוף את אותם אוהדים, ללא קשר למשחק.
עבור מורדי אלון, סופר, עיתונאי ומו"ל לשעבר, האירוע היה קשה במיוחד, היות ובנו היה אחד מהפצועים מאותו לילה קשה. אלון פרסם פוסט חריף בפייסבוק בו גינה את המפגעים. לאחר מכן סיפר אלון בראיון לערוץ הספורט על הכוונה מאחורי דבריו הנוקבים: "הפוסט הזה נכתב במטרה להעלות את העניין לסדר היום. כמובן שהקריאה להביא את הפוגע היא מטאפורה של אב זועם ופגוע מול הסיטואציה ואוזלת היד של מערכת הביטחון. הבן שלי יצא לאירוע ספורט הכי תמים שניתן להעלות על הדעת ולא חזר בחתיכה אחת. זה היה שווה 18 מילים בעיתון, קראו לזה 'קטטה', לא הייתי מוכן לקבל מכבסת מילים. דמיינו סיטואציה שאנשים יוצאים מאולם קולנוע ומותקפים על ידי אנשים עם סכינים.
"במדינה מתוקנת, כל אירוע כזה היה נגמר בחקירה רצינית ולא כפי שמשטרת ישראל נהגה. דמם של אוהדי הספורט בישראל מותר, נהוג לייחס להם תכונות של חוליגניזם, טיפשות ועממיות. כל אוהד כדורגל הוא חוליגן, ולכן זה לא בראש סדר העדיפויות של המשטרה ובסדר היום הציבורי".
אלון המשיך: "גם אם ייתפס מישהו, הוא ישוחרר ויאסרו עליו להגיע למשחקי כדורעף למשך 30 יום, זה לא רציני. גידלתי ילדים לתפארת הכי רחוק מאלימות וזה הגיע עד לדלת ביתי. מדובר בניסיון לרצח ולא מוכן לקרוא לזה בשום שם אחר".
במועדון הכדורגל של מכבי חיפה הוציאו תגובה רשמית לאירוע: "עד כה אנו למדים על האירוע מהתקשורת בלבד, אנו נמצאים בקשר עם המשטרה אך טרם קיבלנו מידע על זהות הנפגעים מאחר ואין אנו גורם אחראי באירוע. מהתקשורת למדים אנו שמדובר באוהדי מכבי חיפה שפוקדים את משחקי הקבוצה בכדורגל. מהתמונה המצטיירת אנו מבינים כי מדובר באירוע אלימות חמור ביותר , נמשיך לעקוב ולדרוש כי האחראים יעמדו לדין. אנו מועדון הכדורגל מכבי חיפה מגנים בתוקף כל אירוע אלימות ונעשה הכל לעקור רעה חולה זו מהשורש".
הפוסט מובא כאן במלואו וללא שינוי: "18 מילים. זה מה שהקדיש העיתון של המדינה לניסיון הרצח שהתרחש ביום ד' בלילה. בזמן שצפיתם בטלוויזיה במשחק של ברצלונה, נסעו חבורה של אוהדי מכבי חיפה – ביניהם בני בכורי – לתמוך בקבוצת הנשים של מכבי חיפה בכדורעף בגמר גביע המדינה. בתום המשחק, כשיצא בני מהאולם ובידיו שלט עידוד, הותקפו הוא ואוהדים נוספים בידי אוהדי מכבי תל אביב. אלה, הנבלות, ארבו לאוהדי חיפה במשך שעות וכל מטרתם הייתה אחת: לרצוח. אוהדי תל אביב הגיעו חמושים בסכינים ודקרו מכל הבא ליד. בני, שצעד ראשון, נדקר בגולגלתו. חתך עמוק באורך שמונה ס"מ. זה לא נגמר בזה. אוהד אחר של מכבי תל-אביב תקע בו סכין בגב. הוא הובהל מיד לבית החולים 'מאיר' בכפר-סבא".
אלון הנסער היטיב לבטא את משמעות האירוע המזעזע: "ניסיון לרצח. אין לזה שם אחר. לא 'קטטה' ולא 'תגרה'. ניסיון לרצח. חד וחלק. תחשבו על סיטואציה בה יוצאים אנשים מסרט קולנוע ומותקפים בידי גורמים עוינים בסכינים. גם זה היה מסתיים ב-18 מילה? גם את זה היו מכנים 'קטטה'? מי שמכיר אותי יודע שחינכתי את ילדיי לאהבת ספורט אמיתית. הייתי המו"ל הראשון והיחידי שחרט על דגלו להוציא לאור ספרים בנושא כדורגל במטרה לקרב בין תרבות וספורט. לימדתי את ילדיי לאהוד מבלי לקלל, לתמוך מבלי לשרוק בוז, ללכת אחרי הקבוצה ללא תנאים. ועכשיו, נותרתי בלי מילים ובלי אמונה. הבן שלי, כולה נער בן 18, יוצא מהבית לראות ספורט וכמעט מת". והמועדון שבשמו בני יצא לעודד – מועדון מכבי חיפה – מיהר להעלות פוסט. לא חלילה גינוי וזעזוע על אירועי התקיפה האלימה, כי אם הודעת ברכה לבנות הכדורעף על זכייתן בגביע. כאילו לא היו שישה אוהדים שנדקרו בכל חלקי גופם בשם המועדון והסמל והובהלו באמבולנס אל בית החולים".
אלון דרש צדק למשפחתו: "אני לא יודע אם עמדתם פעם במצב הזה. לראות את ילדכם, בשר מבשרכם, מושפל, עצוב, מצולק, כאוב ושבור. הזעם והחימה בוערת בי בצורה שקשה לתאר. אני ממליץ להורים שביניכם לחשוב פעמיים בכל פעם כשילדכם יצא מדלת ביתכם לצפות במשחק כדורגל, כדורסל או – לא ייאמן –
כדורעף נשים. לא בטוח שהוא יחזור בחתיכה אחת. לא אחת קראתי על האלימות מחוץ למגרשים ולא האמנתי שזה יגיע אל ילדיי. אני חוזר על המילים:
מישהו. ניסה. לרצוח. את. הבן.
שלי. לא קטטה. ניסיון לרצח. אז בכל מדינה מתוקנת הייתי ממתין בסבלנות שהמשטרה תעשה את עבודתה, אבל היות ושמי לא שרון פרי וככל הנראה השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לא יורה במקרה זה דחיפות להורות למפכ"ל המשטרה לאתר בהקדם את הסכינאים המרצחים, אז אני פונה כאן לעזרת הציבור בבקשה לא שגרתית: הביאו לי את הדוקר, חי או מת; הביאו לי איבר מגופו או הניחו את ראשו על מפתן דלתי. אני מבטיח לא לשאול שאלות מיותרות של איך וכיצד. פשוט קרקפו אותו כפי שצילק את בני בכורי. רק אז אוכל להרגיע את השדים שדוהרים בתוכי ודורשים דבר אחד: צדק. (ואם לא צדק, אז לפחות שזאת תהיה נקמה)".