דמיון מודרך

הפור נפל: מכבי תל אביב תפגוש את ריאל מדריד בפיינל פור בברצלונה, אולם כלל לא בטוח כי דייויד בלאט רוצה לקבל את הבלאנקוס במתכונתם הנוכחית. לאחר שמכבי הפכה לסינדרלה של היבשת, ריאל נמצאת שם מיד אחריה ברשימת המפתיעות אחרי עונה מלאה בתהפוכות. בכורח הנסיבות שליוו את רכבת ההרים שלה, הפכה מדריד מקבוצה שנבנתה כפרויקט גלאקטיקוס אירופאי לכל דבר ליחידה מגובשת אחת. היא פחות יציבה מהצהובים, צעירה ובוסרית, אבל סביר להניח כי המוטיבציה שלה בשמיים. במיוחד אחרי שרק לפני חודשיים הייתה על סף פירוק חברתי. מה גם שעבור ריאל מדריד המועדון לנצח בפיינל פור בברצלונה זו המתנה הגדולה ביותר שאפשר לבקש. ובאורח פלא, שתי קבוצות הכדורסל של מכבי וריאל עשויות לסיים עונה מוצלחת בהרבה מהמקבילה בכדורגל.

לבלאט יש ניסיון רב יותר וידע עצום במעמד הגדול לעומת יריבו על הקווים, עמנואלה מולין. אולם דווקא הלבנים באים למשחק כקבוצה התואמת את רוח מכבי העונה; מאז עזיבתו של אטורה מסינה שינה מולין את הרוטציה, והוא נותן יד חופשית לשחקנים צעירים, נלהבים ואלמוניים יחסית בהשוואה לכוכבים המקיפים אותם. החשיבות של קרלוס סוארס וניקולה מירוטיץ' הרקיעה שחקים וקליי טאקר הפך מגאנר ברשיון לאס הגנתי שסייע ליול להחזיק את עומאר קוק, כוכב ולנסיה, על 0 נק' ורק 4 זריקות במשחק ה-5 והמכריע.

ריאל, יריבה נוחה יש שיגידו, מתבססת בחודש האחרון על הגנה, התלהבות וקליעות הקלאץ' של סרחיו יול, ועל המהירות שמכניס סרחיו רודריגס, שישוב מפציעה לקראת סוף החודש. זו תבנית די זהה לזו המכביסטית. המבוגרים האחראים של מולין, פליפה רייס שיחסיו עם מסינה עלו על שרטון ומאז עזיבתו חזר להנהיג, ופאבלו פריג'יוני היעיל, אותו כינה מולין "העוגן", נדבקו בלהט וקנו את הפילוסופיה של המאמן. מכבי הופכת לפתע לקבוצה המנוסה יותר וזו שצריכה להגיב, במיוחד לאור היעדרותו של דורון פרקינס.

שימו לב לשמות אשר עלו מספסל ריאל או כאלה שלא שיחקו במשחק הקובע מול ולנסיה: דיאור פישר, קליי טאקר, סרג'י וידאל, מירזה בגיץ' ונוביצה וליצקוביץ'. ריאל הגיעה לפיינל פור בזכות, אך בדרך ההפוכה מזו שניסה מסינה להכתיב: המשמעת מתה, יחי הלחימה. בעוד שאצל מסינה יול היה מקבל ההחלטות והאיש עם הכדור רוב הזמן, אצל מולין הוא הרסיבר, שמקבלו מוכן לזריקה. ההבדל נעוץ שם, בקבוצתיות המתפרצת. ייתכן שהקבוצה הייתה מגיעה לפיינל פור עם מסינה, אולי אפילו ללא צורך במשחק חמישי, אולם כשלון הפרויקט הראוותני שהוביל כמעט שפירק את החבורה הגאה הזו לגורמים. ההחלטה האמיצה של ראשי המועדון להעניק צ'אנס למולין לא רק שהוכחה כנבונה, אלא מזכירה איזה סיפור אגדות שעשוי להתפתח.

המפתח בחצי הגמר, מלבד השליטה בקצב, יהיה הריבאונד. ריאל הרגה את ולנסיה ב-40 הדקות הגדולות ביותר שלה עם 29 ריב' במחצית השניה בלבד, 12 מהם בהתקפה. זה איפשר לה יותר פוזשנים, נקודות קלות מתחת לסל ואת השליטה בקצב. פר 40 דקות, ארבעה משחקניה היו רושמים 10 ריבאונדים ומעלה במשחק. מכבי, כידוע, מגיעה למשחק העונה הבא שלה ללא פרקינס, הריבאונד הטוב בקבוצה, ועם סופו שהוא לא מגדולי הריבאונדים ולוקה באתלטיות וגובה מול טומיץ', בגיץ' ופישר. נדמה שבגלל זהות היריבה זו שעתו הגדולה בקריירה. אם יידע לנצל את המסה שלו, הניסיון והיכולת הטובה בה הוא נמצא, למכבי יהיה צ'אנס אדיר לחגוג כי הסכמה ההגנתית של מולין תשתבש. אם לא, אז המשפט של מולין מלפני כחודש, ערב אחד ממשחקי הליגה של ריאל ("איך ננצח? נזרוק ידיים, רגליים וכל איבר אחר על הפרקט כדי להשיג את הכדור") תהפוך למציאות כואבת. אליך, דייויד.