נבו: לא מוכן להיות עבד, לא שילמו לי 8 חודשים

השחיין האולימפי, גל נבו, כינס היום (חמישי) מסיבת עיתונאים במשרדי הוועד האולימפי בעקבות סכסוך בינו לבין אגודתו הפועל ירושלים בסימן "הקריירה הספורטיבית שלי בסכנה".

נבו בן ה-29 נחשב לאחד מבכירי השחיינים הישראלים. הוא השתתף שלוש פעמים במשחקים האולימפיים: בייג'ינג 2008, לונדון 2012 וריו 2016. הוא בעל 9 מדליות מאליפויות אירופה (7 מתוכן בבריכות קצרות). המדליה האחרונה הייתה באליפות אירופה בלונדון 2016, רגע לפני המשחקים האולימפיים, מדליית כסף ב-200 מעורב אישי.

נבו פתח את דבריו: "זה לא נאום פרישה, אני לא פצוע, אני מתאמן באינטנסיביות לקראת המטרות של הקיץ, לקראת אליפות העולם, המכבייה, אליפות ישראל. אבל יש מי שרוצה למנוע זאת ממני כנראה. הגעתי למבוי סתום בניסיונות לפתור את זה באופן שקט והגיוני. יותר מ-10 שנים אני מייצג את הפועל ירושלים בכל התחרויות, בארץ ובעולם. למרות שלא נוח לי עם זה, חשוב שאציין כמה מההישגים שלי: השתתפתי ב-3 אולימפיאדות, 4 חצאי גמר, מספר גמרים באליפויות עולם, קבעתי אינספור שיאים ישראלים, אין אף שחיין ישראלי יותר מעוטר ממני. אחרי שסיימתי את התואר במכללה בארה"ב, חזרתי לארץ וניהלתי מו"מ שהסתיים רק כשנועם צבי הגיע אליי הביתה כדי לשכנע אותי בתנאים של ההסכם ולדאוג שאחתום רק בירושלים ולא בשום אגודה אחרת.

מאז ריו לא קרה פעם אחת שקיבלתי שכר בזמן. התעכבו תשלומים של עשרות אלפי שקלים, אף אחד לא שמע על זה כי העדפתי לא לעשות רעש. במשך שנתיים קיבלתי הבטחות ותירוצי סרק על החובות הללו, ששולמו לי רק אחרי תביעה. פתאום אין תירוצים והבטחות, יש כסף. כל מה שציינתי זה עובדות, אין עליהן ויכוח, אבל זה רק הרקע".

למעשה נבו מספר כי לא קיבל את שכרו מהאגודה מאז האולימפיאדה: "החידוש האחרון להסכם הגיע לסיומו אחרי אולימפיאדת ריו ולפני חלון ההעברות של ספטמבר 2016. כמה חודשים לפני האולימפיאדה הודעתי שאני מתכוון להמשיך לשחות, דבר לא טריביאלי לשחיין בגילי. כל הפניות שלי לא נענו, לא הייתה תגובה. כרטיס השחיין שלי אצלם, אני לא יכול לייצג שום אגודה אחרת. ההתייחסות הראשונה שקיבלתי הייתה ימים ספורים לפני סיום חלון ההעברות, כשהמנכ"ל התורן הודיע לי שמורידים לי מחצית מהשכר. אני בטוח שאף אחד לא היה מוכן להתנהלות כזו מצד המעסיק שלו. כל הבקשות להשתחרר לא נענו, מאז ספטמבר לא קיבלתי שקל, גם לא מחצית השכר. שמונה חודשים שאני, שחיין אולימפי, אב לבת, לא מקבל אגורה. זה לא מפריע להם לקבל תקצוב מהוועד האולימפי, העירייה, כשחלק ניכר מהתקצוב הזה מגיע בזכותי. אני יודע מה המניעים במהלך הזה, דורכים על הזכויות שלי בתור שחיין, ככה אני ממשיך לייצג את האגודה וחוסכים עליי אלפי שקלים. אין לי מספיק מוטיבציה כדי להילחם על הזכויות שלי כשנשארו לי רק מספר שנים. הייתי מצפה לקצת יותר הערכה משחיין שהגיע ל-3 אולימפיאדות. די ברור לי שככה ינסו לעשות לכל שחיין, לא משנה כמה הוא מוצלח ולכמה אולימפיאדות הוא יגיע. מבחינתי המהלך הוא לא רק ציני ומגעיל, מעבר ליריקה בפרצוף של מי שנתן כל מה שהיה לו בשביל האגודה והמדינה, המהלך זה הוא עבדות. אומרים לי שאם אני רוצה לשחות, אני צריך לעשות את זה שנה ללא תשלום. להיות עבד שלהם זה לא חוקי. אין לי שום כוונה להמשיך ככה".

מבחינת נבו, המניעים ברורים וחשוב לו למנוע את הישנות המצב במקרים אחרים: "אני ממשיך להתאמן בלי קשר למה שהפועל י-ם החליטה לעשות. מהניסיון שלי עם האגודה, כל החלטה שקשורה אליי עברה דרך נועם צבי. המניעים פשוטים, לחסוך כסף איפה שאפשר. המוטיבציה היא שהוא יודע מה האופי שלי, שאני לא אעשה רעש. לא אדבר בשם אף אחד, אבל אני יודע שניסיונות כאלה נעשים על בסיס קבוע עם שחיינים אחרים. איגוד השחייה, הכלי היחיד שלו הוא דרך הבוררות. אני לא רציתי להגיע למסגרת הזאת, גם כי נפגעו לי זכויות מעבר למה שאיגוד השחייה יכול לקבוע. האיגוד יכול רק להפעיל לחץ".

היה לי קשר עם כמה אגודות בספטמבר, ברגע שהבינו שאין שחרור מהפועל ירושלים, זה כבר לא היה רלוונטי. זה משהו שיכול לגמור לי את הקריירה, אבל אני לא מוכן להיות עבד של אף אחד, ואני לא מוכן שזה יחזור על עצמו עם שחיינים אחרים. ברור לי שאם לא ייעשה משהו, זה רק יקרה שוב.

עוד מספר השחיין: "היה לי קשר עם כמה אגודות בספטמבר, ברגע שהבינו שאין שחרור מהפועל ירושלים, זה כבר לא היה רלוונטי. זה משהו שיכול לגמור לי את הקריירה, אבל אני לא מוכן להיות עבד של אף אחד, ואני לא מוכן שזה יחזור על עצמו עם שחיינים אחרים. ברור לי שאם לא ייעשה משהו, זה רק יקרה שוב. אין לי מה להפסיד יותר, אני עם הגב לקיר מכל הבחינות ואני מספר את כל מה שאני יודע. אני חושב שהצדק ייעשה בסוף, למרות שהאופטימיות שלי נפגעה השבוע. בקצה המנהרה נמצא איזשהו היגיון ונצליח לפתור את העניין הזה".

נבו הביע אופטימיות שדברים ישתנו בעקבות חשיפתו: "אני מקווה שהדברים שלי יפתחו פתח של אומץ לספורטאים אחרים, כי אין לי ספק שזה קורה. מאזן הכוחות לא שווה, כי העסקנים מכירים את כל רזי החוזים. כולם מנסים לגמור את הקריירה במינימום נזקים. אתה מקווה שמעריכים את מה שאתה עושה וככה זה נמשך שנתיים, ואתה חושב שעוד מעט ישלמו והנה הכסף מגיע מהעירייה או מהטוטו, וכל מיני תירוצים כאלה, ואתה קונה את זה. ואז אתה מבין שרק עם עו"ד ותביעה אתה יכול להשיג את מה שמגיע לך, אז אתה מתעורר".