"אני לא מפחד לא להצליח, זו נקודה בריאה לספורטאי"

באליפות העולם בברצלונה 2013 גיא ברנע נרשם בדפי ההיסטוריה של ענף השחייה בצוותא עם יהונתן קופלב. השניים העפילו לגמר 50 מטר גב, ובכך היו לשני השחיינים הישראלים הראשונים שמשתתפים בגמר אחד באליפות העולם. בגמר עצמו סיימו ברנע וקופלב במקום השביעי והשמיני בהתאמה, אבל החגיגה הייתה עצומה.

שנתיים אחרי, בגיל 27 ועם רזומה של חצי גמר באולימפיאדת בייג'ין, שני גמרים באליפויות העולם ומדליות באליפויות אירופה, ברנע עדיין מציב לעצמו מטרות. הוא אומנם מתנדב אצל ילדים בנגב על הצבת מטרות כהסכם החסות שלו עם 'כיל', מרצה בפני חברות שונות על ההתמודדויות השונות בחיים, פועל בדרכים שונות לקידום ענף השחייה דרך תחרויות האולסטארס שהוא מארגן בשנים האחרונות, אך עדיין, מעל הכל, הוא מציב את ההישגים המקצועיים.

רגע לפני שיקפוץ למים בקאזאן - באליפות העולם החמישית שלו – ברנע העניק ראיון מיוחד לאתר ערוץ הספורט בו סיפר על השינוי המקצועי שעשה השנה, היחסים עם קופלב, הגישה המפתיעה שסיגל לעצמו וגם החלום הגדול להכניס את המשחה החזק שלו (50 מטר גב) לטוקיו 2020.

קודם כל, מה המטרות שלך באליפות?
"אחרי שבפעמיים האחרונות הייתי בגמר, המטרה היא שוב להיות בגמר, גמר שלישי. זה יהיה מדהים. שמרתי על עצמי בטופ העולמי ב-50 גב והייתי רוצה אפילו לשבור את השיא שלי. בספרינט זה הכול ביצוע, הוא צריך להיות מושלם, ואם אצליח לבטא את זה שם זה יביא אותי רחוק בתחרות".

אחרי ברצלונה אמרת שעוד שנתיים תוכל כבר לעלות על הפודיום.
"נכון, אמרתי את זה. למדתי הרבה דברים מהגמר הקודם בשביל שהפעם אעשה דברים אחרת, וכן, אולי לגנוב את המדליה. זו משימה שהרבה יגידו שהיא די רחוקה ובלתי אפשרית, אבל ספורט זה ספורט ואני מאמין שדברים מטורפים יכולים לקרות".

מה הסיכוי לשחזר את ההצלחה מברצלונה ולראות שני ישראלים עולים לגמר?
"כשעליתי לגמר וראינו שגם קופלב עלה, השמחה הייתה כפולה. זה כיף לחלוק את השמחה הזאת עם עוד מישהו למרות שהוא המתחרה והיריב שלי. יהונתן ואני דוחפים אחד את השני, היריבות הזו טובה לנו ואני רואה את זה כמשהו חיובי. אני סומך עליו שישחה מדהים באליפות - הוא יודע להתעלות ברגעים האלה - ואני גם מקווה שייצא לנו לשחות אחד ליד השני, מסלול ליד מסלול, כמו פעם קודמת".

הזכרת את קופלב, תשתף אותנו קצת במערכת היחסים ביניכם, בכל זאת אתם יריבים.
"כבר המון שנים אנחנו שוחים את אותו מקצה ושנינו שומרים על הרמה הזאת של הצמרת העולמית כבר המון זמן. אנחנו מייצגים את אותה מדינה אז הרבה פעמים זה דורך אחד לשני על האצבעות אבל בסופו של דבר, אם אני לוקח צעד אחורה וזה משהו שהצלחתי לראות בשנים האחרונות אני שמח שהוא נמצא שם. הקריירה שלי הייתה הרבה יותר משעממת אם הוא לא היה נמצא שם. אהיה שמח אם יהונתן יבוא לשם וייתן את השואו הכי חזק שלו."

אמרת שבלי יונתן הקריירה שלך הייתה יותר משעממת. אין בך שום תסכול קטן שהוא נכנס בדיוק למשבצת שלך? "בהתחלה לא היה הכי כיף לקבל את זה, אבל עכשיו אני מבין שזה טבעי. יש תמיד את הדור הבא, כבר יש שני דורות שמתחרים איתי. למדתי להסתכל על זה בצורה אחרת. אם יש אימון שלא בא לי להיכנס למים, אז אני שנייה חושב על יהונתן ומה הוא עושה היום, וזה נותן איזו דחיפה".

אתה כבר עשרים שנה במים, לא נמאס לך?
"האמת שלא, לא נמאס לי. השנה עשיתי שינוי, עזבתי את התוכנית של ליאוניד (קאופמן, ש.א) ועברתי להתאמן תחת עדי וולפמן ודימה ריבינסקי מנתניה. קבוצה חדשה, גירויים חדשים, יריבי אימון חדשים. בנוסף, יצאתי לחמישה שבועות במישיגן להתאמן עם אלופי עולם, והרגשתי כמו ילד. בגיל 27, אוטוטו 28, אחרי שני גמרים באליפויות עולם, מדליות באליפויות אירופה, חצי גמר באולימפיאדה אני מרגיש שקשה ללמד אותי, אני יודע כמעט הכל על הספרינט בגב. הגעתי לשם ודיברתי עם אלוף עולם יפני על הדברים שהוא עושה בזמן המשחה והרגשתי כמו ילד. כל הדברים האלה מחזירים לי את האהבה והתשוקה לשחייה. תמיד יש מה ללמוד ולאן להשתפר, אני מסתכל על האימון בתור משחק כזה, לבוא ולצאת ממנו יותר טוב. אני בא לאימון ואני נהנה".

הזכרת את המעבר למאמנים חדשים. למה עזבת את ליאוניד?
"ליאוניד ואני ביחסים ממש טובים. הרבה מההישגים שלי היו תחת הכנפיים שלו. הוא מבין שאני צריך את השינוי הזה גם בתור ספרינטר וגם בגיל הזה ועדיין אני מתייעץ איתו על כל מיני דברים, יש דברים שאני בא רק אליו כי הוא מכיר אותי במצבי הלחץ והתחרויות הגדולות. זה לא שלא אגש אליו באליפות העולם הזו, עדיין אשתמש בליאוניד".

ברנע הוא קודם כל ספרינטר וההתמחות שלו ב-50 מטר גב, משחה לא אולימפי, מקשה עליו להשיג את הקריטריון למשחקים האולימפיים בריו. עד היום חמישה שחיינים ישראלים כבר השיגו את הקריטריון למשחקים הקרובים, אך ברנע עדיין מנסה. גם באליפות בקאזאן ברנע לא יוכל להשיג קריטריון היות והוא לא משתתף ב-100 מטר גב. אבל דווקא מי שפספס את לונדון 2012 שומר על פרופורציות ומפרגן לחבריו.
"אין לי יותר מדי מה לעשות עם זה שהמקצה החזק שלי, 50 מטר גב, עדיין לא במשחקים האולימפיים. רק עכשיו התחלתי לעבוד גם על ה-100 גב, והחלון לעשות את הקריטריון הוא עד יוני הבא, כך שיש זמן. אני לא חושב מה יהיה אם לא אצליח לעשות, אלא מה אני כן יכול לעשות. אני לא מפחד לא להצליח, ואני חושב שזו נקודה נורא בריאה לספורטאי. עשיתי הרבה דברים ואני לא מפחד ממה שעומד לקרות. זה לא מפריע לי שאחרים עשו את הקריטריון, אני הכי שמח בשבילם, אנחנו נורא חברים, יש אצלנו הרבה פרגון ופרגון אמיתי".

ובכל זאת, אם ה-50 גב לא ייכנס לטוקיו, יתכן שריו תהיה האולימפיאדה האחרונה שתוכל לקחת בה חלק.
"נכון. זאת לא מה שאני רוצה שיקרה אבל יש גם דברים אחרים כמו אליפויות עולם ששם אני מראה שאני מהשחיינים המהירים בעולם בגב, וזה תמיד מרגש. אני רוצה להיות בריו, זה המקום שספורטאי צריך לשאוף אליו, אבל יחד עם זאת זה לא חיים ומוות. אני לא ממעיט מהאולימפיאדה, הגישה היא יותר בוגרת, יותר בריאה ואני גם מאמין שהיא תעזור לי להביא את התוצאות שאני רוצה".

אתה מרגיש שאולי הצעירים תופסים לך את הבמה?
"אני מרגיש שזה טבעי ושזה משהו שקרה עם הזמן. אני לא מחפש את תשומת הלב הזאת ואני מקבל אותה איפה שאני עושה את ההישגים. הנבחרת היא רחבה וכולם מקבלים את תשומת הלב כשמגיע להם, וזה אומר משהו על השחייה הישראלית. אם פעם זה היה רק שני שחיינים או שלושה אז פתאום בתחרות מכירים שמונה או עשרה מאיתנו - אנחנו מתקרבים לנבחרות כמו צרפת או איטליה. לי זה כיף לראות את זה בתור אחד שמנסה לדחוף את השחייה הישראלית קדימה".

מציק לך שהקהל לא מחובר לענף השחייה?
"המצב הקיים לא מספיק טוב, אבל אפשר ליצור את החיבור לקהל בצורה הרבה יותר כייפית. למשל, באולסטארס האחרון הצלחנו לייצר את זה, וכל פעם ששחיין הגיע ראשון והכרוז התלהב, הרגשנו כאילו היה גול בבריכה והיה קהל של כדורגל. בנבחרת צפון, לדוגמא, אמרו לי שהרגישו שהם בסביבה עויינת. אפשר לעשות כמה אירועים כאלה, וליצור את החיבור, כי מגיע לספורט הזה. ההישגים שאנחנו מביאים זה ההישגים הכי גבוהים בספורט הישראלי, ובא לי שיחגגו את זה יותר והשחיינים יחוו את הקהל, שאנחנו בדרך כלל חווים רק באליפויות עולם ובאולימפיאדה".

מפריע לך שהשחיין הישראלי לא מקבל את אותה תהילה כמו הכדורגלן או הכדורסלן הישראלי?
"כן, כי אני מאמין שהעבודה היא קשה יותר וההישגים גדולים יותר. אנחנו מגיעים לגמר אליפות עולם, גמר אולימפיאדה, מדליות באליפות אירופה. כשהייתי צעיר הרגשתי שזה לא פייר אבל כשמתבגרים חושבים על הדרכים לשפר את זה. בכהונה שלנו, שלי של גל נבו, עמית עברי, יעקב טומרקין, אנחנו מצליחים להביא יותר לתודעה את השחייה, גם עם ההישגים וגם עם הדברים שאנחנו עושים מחוץ למים. יש עתיד ורוד, ואפשר לקרב את זה לענפים שזוכים ליותר כסף וליותר תשומת לב".

אתה חושב כבר על היום שאחרי?
"אחרי ריו אצטרך לשקול. כל עוד אני מרגיש שעוד יש לי מה לתת ואני יודע שבתחרות הגדולה הבאה אני יכול לעשות גמר או משהו שעוד לא עשיתי - אז אני אמשיך לשחות. בשנה, שנתיים הקרובות - אלא אם יכניסו את ה-50 גב לטוקיו - אני, נראה לי, אתלה את בגד-הים".