דחף, בלתי נשלט: הבלם הצ'ילאני חסר המעצורים

מתחזה, טראש טוקר, נושך וללא מעצורים. גונסאלו חארה, שזכור יותר מכל מהתקרית בה דחף אצבע לישבנו של קבאני, ממשיך לעורר מחלוקת ובמקביל לקבל אהבה בצ'ילה. אחרי שסגר 100 הופעות בנבחרת, הוא דוהר לעוד מטרה, גם אם היא שוב תקדש את האמצעים

איתי גרוס
א א א א ( שנה גודל )
תחילת כתבה

באופן מסורתי, בית מוקדמות המונדיאל הדרום אמריקאי מספק דרמות וסיפורים שנובעים מהיריבויות הלוהטות וארוכות השנים ביבשת. בחמישי האחרון בלילה, נערכו שני משחקי ענק, כשאורוגוואי הובסה בבית על ידי ברזיל וארגנטינה גברה 0:1 על שכנתה, צ'ילה, בבואנוס איירס.

מתחת לרדאר, בצלם של פאוליניו שהגיע מסין וכבש שלושער, קבאני, ניימאר ומסי, שחקן ההגנה הצ'יליאני, גונסאלו חארה, רשם ציון דרך גדול וערך את הופעתו ה-100 במדים הלאומיים באצטדיון המונומנטל.

חארה אמנם לא כוכב ענק, אבל הוא מהווה נדבך חשוב באחת מהנבחרות המרתקות של הכדורגל הבינלאומי בשנים האחרונות. יותר מזה, הוא מגלם באופיו ובסגנונו את הכדורגל הדרום-אמריקאי הסטריאוטיפי, זה שהיריבויות הגדולות שבו מניעות את האוהדים והשחקנים לרצות לנצח בכל מחיר, כשכל האמצעים כשרים.

הבלם הצ'יליאני מיישם הלכה למעשה את המשפט שאוהדים נוהגים לומר על קבוצותיהם, ש"לא איכפת להם גם אם ינצחו 0:1 מגול בנבדל בתוספת הזמן", אלא שבמקרה של חארה לא מדובר בפרקטיקה של טעויות שיפוט, אלא באמצעים המלוכלכים ביותר, ולעזאזל הפייר-פליי.

הצ'יליאני פרץ בארצו אחרי שחתם במועדון הפאר, קולו-קולו, ב-2007. שלוש אליפויות אחר כך הוא צד את עיני הסקאוטים של ווסט ברומיץ', שהחתימה אותו ב-2009 אחרי שירדה לצ'מפיונשיפ. חארה היה שותף לחזרה המהירה, תוך עונה בלבד, כשהוא תופקד בכל עמדות ההגנה ולעיתים גם בקישור האחורי.

השנה הנהדרת שלו הסתיימה בקמפיין של צ'ילה במונדיאל 2010, בו היא הודחה בשמינית הגמר על ידי ברזיל וחארה היה שותף בארבעת המשחקים (השלים 90 דקות ב-3 מהם). במועדון האנגלי ראו כי טוב, והחתימו את הבלם על חוזה לשלוש שנים נוספות, כשמאמן הקבוצה דאז, רוברטו די מתאו, שפע מילים חמות: "גונסאלו הרוויח את החוזה הזה ביושר, הוא מקצוען לעילא, בעל גישה נהדרת, והוורסטיליות שלו היא נכס לסגל. יש לו את כל מה שדרוש כדי להיות שחקן פרמייר ליג".

גם המועדון וגם חארה לא גילו יציבות, ווסט ברום סיימה במרכז הטבלה, והצ'יליאני חזר לצ'מפיונשיפ בסדרת השאלות לברייטון ונוטינגהאם פורסט, שגם החתימה אותו כשחקן חופשי ב-2013 אחרי שהתקופתו כמושאל נחשבה להצלחה. הוא גילה פעם נוספת עד כמה החיים בכדורגל האנגלי קשים, כשהיה צריך להמתין למחזור ה-12 כדי לראות דשא בליגה, וגם אחרי שהשתלט על המקום בהרכב, המאמן המיועד לעונת 2014-15, הבלם האגדי של פורסט ונבחרת אנגליה, סטיוארט פירס כבר הודיע שהוא לא בתכניות לעונה הבאה.

כל, אבל כל האמצעים כשרים (getty)
כל, אבל כל האמצעים כשרים (getty)
היה עוד שחקן בפרמייר ליג (getty)
היה עוד שחקן בפרמייר ליג (getty)

כרגיל עבור חארה, זו היתה שוב המסגרת הלאומית בה הוא פרח, והקריירה שלו התניעה מחדש אחרי המונדיאל הנהדר בברזיל. חארה פרח בשיטת שלושת הבלמים של חורחה סמפאולי, וצ'ילה סיפקה כדורגל מלא תשוקה, והודחה בשמינית אחרי משחק בו הייתה עדיפה על המארחת.

הרמזים על סגנונו של חארה הופיעו כבר במשחק הראשון מול אוסטרליה, בסיומו החלוץ, טים קייהיל, טען שהוא קיבל צהוב בגלל הצגה של חארה, שהודה בפניו ואמר, "כן, אני רמאי, אז מה?" נפתלי בנט וקמפיין ה"לא מתנצלים", לא יכול היה לנסח את זה יותר טוב. למרות האירוע, חארה היה אחד משחקנים רבים של הלה רוחה שהשתדרגו מקצועית אחרי הטורניר המוצלח, כשמצא תחנה חדשה אחרי שלא לגמרי התאקלם באנגליה, וחתם במיינץ הגרמנית.

בסיומה של עונה סולידית, הגיע טורניר בינלאומי נוסף, הקופה אמריקה הביתית של צ'ילה ב-2015. חארה קיבל פעם נוספת את המושכות בהגנה, וברבע הגמר היה שותף לאחת התקריות המוזרות שתועדו במצלמות הטלוויזיה. חארה נתפס כשהוא דוחף את אצבעותיו לישבנו של אדינסון קבאני, וכשזה הדף אותו בעדינות הוא מיהר לעשות הצגה ולהשתטח על הדשא, כשבאופן אבסורדי קבאני היה זה שהורחק. צ'ילה ניצלה את היתרון המספרי וניצחה 0:1, אבל חארה הורחק משני משחקים, ולא לקח חלק בניצחון על ארגנטינה בגמר שהוביל לזכייה הראשונה של צ'ילה אי פעם בטורניר היבשתי.

הסערה לא נרגעה כמובן, והתקרית בלטה גם בטורניר שהיה אלים באופן מיוחד ורווי בטעויות שיפוט. חארה טען ש"קבאני אמר לו לאורך המשחק דברים שהאוזן לא יכולה לסבול", בעוד עליו נטען שהוא לעג לחלוץ על אביו, שנעצר יממה לפני המשחק על הריגה אחרי שנהג בשכרות. הנאמנות והרצון לניצחון בכל מחיר באו לידי ביטוי כשמאמן צ'ילה, סמפאולי, התבטא נגד הרחקת השחקן שלו, בטענה ש"עתירות ועונשים בדיעבד ייצרו תקדימים ולא יהיה לזה סוף". או במילים אחרות, אם השופט לא הוציא לו אדום – שחררו.

במיינץ התנערו ממנו (getty)
במיינץ התנערו ממנו (getty)
נאמן לנבחרת, ולא אכפת לו לספוג אש על כך (getty)
נאמן לנבחרת, ולא אכפת לו לספוג אש על כך (getty)

אבל, כאמור, הכדורגל הדרום אמריקאי וזה האירופאי מתנהלים לפי קודים אחרים. במיינץ פחות אהבו את התדמית שנוצרה לחארה, ולא רצו להיות מקושרים עם השחקן. המנהל הספורטיבי, כריסטיאן היידל, הודיע על שחרורו: "הוא יודע שאם תגיע הצעה, הוא יכול ללכת. אנחנו לא סובלים דברים כאלה. מעבר למה שעשה לקבאני, מה שבא אחרי זה מכעיס אותי מאוד, אני שונא הצגות". חארה עוד הספיק לקחת חלק בשישה משחקים בעונת 2015/16, לפני שנפרד מגרמניה וחזר לארצו וחתם במועדון הפאר הגדול השני, אוניברסידד דה צ'ילה.

חארה אמנם הביע חרטה על מה שעשה לקבאני, אבל כמו סוארס ונטיית הנשיכות החולנית שלו, ייתכן שגם הוא לא יכול לשלוט בזה. במפגש בין אורוגוואי לצ'ילה במוקדמות המונדיאל, בנובמבר האחרון, חארה נתפס בעדשת מצלמות הסטילס כשהוא נוגע בישבנו של בלם הסלסטה, גסטון רמירס. הפעם, שום פעולה לא ננקטה נגדו והתקרית עברה בשקט יחסי.

השופטים כנראה סימנו את חארה, וגם לצמד המשחקים הבינלאומיים הוא הגיע אחרי שהורחק בפעם השנייה העונה, במשחק הליגה האחרון כשנשלפו לעברו שני צהובים שנויים במחלוקת. פעם נוספת הוכח כמה הוא אהוב על ידי חבריו, כשקשר צ'ילה, חורחה ואלדיביה טען ש"השופטים מחפשים אותו. אני אוהב אותו, הוא אחד החברים הטובים שלי בנבחרת".

חארה צפוי לפתוח הלילה בהופעתו ה-101 בנבחרת. אפשר להסתכל על המעשים של חארה כפוגעים ברוח הספורטיבית, וספציפית במה שעשה לקבאני כלא פחות מתקיפה מינית. אבל לו, למאמנו, לחבריו לנבחרת ולאוהדים כל זה משני לעומת המטרה העיקרית: ניצחון במשחק מול ונצואלה, שישאיר את צ'ילה בתמונת החמישייה הראשונה בבית. תהיו בטוחים שאוהדי הלה רוחה, מאוהדי הנבחרות החמים בעולם, יקבלו בברכה את שלוש הנקודות, ולא משנה איך הן יושגו.

עד השערורייה הבאה (getty)
עד השערורייה הבאה (getty)