עונת הכדורסל הישראלי תצא היום (שלישי) לדרך, אמנם תחת אכסניה מוזרה ומפתיעה כמו הליגה הבלקנית, ואמנם ללא מכבי ת״א שתצטרף רק כשליגת העל תיפתח באופן רשמי, אבל המשחקים הם בבחינת אוויר לנשימה לענף שהיה כפסע מסגירה מוחלטת. אז מה נשתנה אצל הקבוצות, ובעיקר, למי או למה כדאי לשים לב העונה? חלק ב'.
הפועל חולון: כתב ההגנה
בשנים האחרונות חולוניה קיבעה נראטיב מסוים: קבוצה התקפית, שבדרך כלל כיף לצפות בה, אבל לא מי-יודע-מה מבריקה בצד ההגנתי, וזה אנדרסטייטמנט. בקיץ הזה, לאור הקו שהתווה סטפאנוס דדאס (ברוך השב), היא נבתנה כדי להיות קודם כל קבוצה שצריך להזיע כדי לקלוע נגדה סל. ווילי וורקמן וכריס ג'ונסון, לדוגמה, הם לאו דווקא שחקנים שיקלעו 25 נקודות, אבל יביאו בדיוק את מה שחולון מחפשת: הגנה, לחימה והתלהבות, שבאיזשהו מקום היתה חסרה בשנים הקודמות. במשחקי ההכנה (המועטים), השחקנים של דדאס נראו כפי שציפו מהם, ואפילו כמעט ניצחו את מכבי תל אביב. תוסיפו לזה גם את היד הקטלנית מחוץ לקשת של אייזאה מיילס, את האתלטיות של טיירוס מגי, הווינריות של גיא פניני והניסיון של יוגב אוחיון - ותקבלו קבוצה מעניינת מאוד, שתוכל ללכת רחוק העונה, ולא רק בליגה הבלקנית. השאלה היא איך היא תסתדר ללא הנכס הכי גדול שלה, הקהל.
הפועל ת״א: הבמה שלך, בר
בשש שנים בהפועל ירושלים, בר טימור הוא האיש שזכה עם המועדון בכמות הגדולה ביותר של תארים - שתי אליפויות וגביע (ושלושה גביעי ווינר למהדרין שביניכם). בתחילת הדרך הוא היה יותר דומיננטי, בהמשך זה קצת דעך. העונה בהפועל ת״א בר טימור ירצה להוכיח שהדעיכה הזאת היתה תלוית סיטואציה, בעיקר עניינים של חוסר אמון עם המאמן, ושכדורסל הוא לא שכח. הוא ירצה להוכיח שהירידה בתפוקה והצניחה באחוזים מ-3 בשנתיים האחרונות (כ-30% לעומת כ-40% בשנים הקודמות) הן נסיבתיות. ויש לו את כל הכלים כדי להוכיח את זה: הוא הישראלי הבכיר ביותר בקבוצה, במעמד שונה, בתפקיד שונה ובאנרגיות מחודשות, והכי חשוב - מאמן חדש.
בני הרצליה: קח אותה שרון
העשור האחרון של דרוקר היה מלא בעליות וירידות - רגעי שיא לצד רגעי שפל. הקדנציה הלא טובה בהפועל ירושלים, הבניה של קבוצה ענקית בראשון לציון אבל הפיטורים רגע לפני הארץ המובטחת, ההצלחה הפנומנלית באילת לצד הקריסה בהפועל חולון. אחרי חצי עונה מאכזבת מאוד בחולון, דרוקר מגיע לאתגר חדש - ולטוב ולרע, זה יהיה עליו. הקונספציה בבניית הסגל היתה שונה מכפי שהרצליה הרגילה אותנו בשנים האחרונות: ארבעה זרים בלבד - שניים זולים יחסית (ג'אקים דונאלדסון וקנדל אנתוני) ושניים שאמורים לתת את הטון (קותי קלארק ופרנק גיינס), לצד קאדר ישראלי ותיק בראשות גייב לוין, שכולם מקווים שיבלה העונה יותר על הפרקט ופחות על המיטה של הפיוזתרפיסט. על כל אלה יצטרך לנצח דרוקר, שנכון לעכשיו, הזכרון האחרון ממנו הוא הפיטורים מחולון. הרצליה היא אמנם עולה חדשה, אבל אקוניס את רקנאטי בוודאי לא יקבלו עונה נוספת של מאבקי תחתית, ובדיוק בשביל זה הגיע דרוקר.
הפועל באר שבע: תדברו על אריק
במהלך הקיץ הודיעה הקבוצה מבירת הנגב, ברוב הוד והדר, על החתמתו של ראקים סאנדרס - שחקן יורוליג לגיטימי עד לא מזמן - שאמור היה להיות העוגן המרכזי של הקבוצה. אבל סאנדרס עשה אחורה פנה ובמהלך בזק של סוף הקיץ הגיע גריפין, שמשום מה, אף פעם לא באמת קיבל את ההערכה הראויה בישראל. למרות שהיה מצוין בגלבוע, אילת ונהריה, הוא תמיד נתפס כשחקן של הכפתור האדום - כזה שקוראים לו באמצע העונה כשהקבוצה לא מצליחה להתרומם. כך היה באילת, איתה הגיע לפלייאוף, כך היה בנהריה, אותה הצליח להציל מירידת ליגה כמעט ודאית. עכשיו הבמה שלו מהתחלה, ועושה רושם שבאר שבע תגיע לאן שגריפין ייקח אותה: נכון שהוא לא אמור היה להיות שם מתכתחילה, אבל הוא נכנס למשבצת החשובה ביותר בקבוצה. מספרי 4 של רמי הדר בשנים האחרונות היו הציר המרכזי של הקבוצה וגם היו בול פגיעה (טיילר ברון, איוון ברונסמה), וגם גריפין אמור להיות כזה. לא מופרך להניח, שב"ש תלך העונה לאן שגריפין ייקח אותה.
גלבוע/גליל: קורן מאושר
אפשר לדבר על תסמונת ה"עונה שאחרי" ההצלחה הגדולה; על הרצון לראות את יפתח זיו ממשיך את הכושר מליגת הקורונה ועושה עוד קפיצת מדרגה, אולי אפילו לכיוון היורוליג; על שנת המבחן של נתנאל ארצי, על חובת ההוכחה על הכתפיים של אייזאה קאזינס, על ההתבססות המחודשת של ליאור ליובין כמאמן ישראלי מהשורה הראשונה; אבל כשרואים מול העיניים סיפור מדהים כמו הסיפור של קורן ז'ורנו, הכל מתגמד. בחור שהיה בסכנת חיים, שהיתה מחשבה לקטוע את רגלו - לא רק שהחלים ממחלת הסרטן, אלא חזר לשחק כדורסל. ושלא תטעו - מדובר בפצצת כשרון, שאם יקבל דקות וגם ישחק טוב - יהפוך את סיפור ההשראה שלו לגדול בהרבה. הוא נמצא בדיוק בקבוצה הנכונה ותחת המאמן הנכון כדי שזה באמת יקרה.
הפועל חיפה: ישחקו הישראלים
20 שנה שהאדומים מהכרמל לא היו חלק מהאירוע המרכזי של הכדורסל הישראלי, וכמה טוב לראות אותם שוב. בשביל הדרבי אמנם נצטרך לחכות, אבל בינתיים - הפועל חיפה בנתה סגל שמבטיח הרבה, וגם בלא מעט כסף. ברור שארבעת הזרים יצטרכו לתת תפוקה טובה ויציבה (שימו לב לסנטר, לנארד פרימן), אבל עושה רושם שאלעד חסין יקום וייפול על הישראלים שלו - כי בלי תרומה משמעותית מהם, לא בטוח שהעגלה הזו תצליח לנסוע. עמית שמחון היה גולת הכותרת של הקיץ, אחרי שחזר לעצמו בהפועל באר שבע; כארם משעור מגיע להזכיר שעד לא מזמן הוא היה ה-MVP של הליגה ושחקן יורוליג בפוטנציה; וזיו בן צבי, שהיה אחד השחקנים המבוקשים ביותר הקיץ, מצטרף אחרי התקופה הטובה בקריירה בהפועל אילת ויהיה חייב לשמור על יציבות כדי להוכיח שהוא שייך במאה אחוז לליגה הראשונה; אל תתפלאו אם תפגשו אותם בצמרת.