עידו אקסברד: "אני בנאדם חזק, אומר תודה שאני בחיים"

שנתיים אחרי הקריסה הרפואית, שחקן העבר עידו אקסברד חושף בראיון מיוחד ל-"5 באוויר": "אני סובל מכאבים, חי על כדורים וכמעט שלא יוצא מהבית. האירוע השאיר אותי נכה 100 אחוז"

מערכת אתר ערוץ הספורט
עיקבו אחרינו
Getting your Trinity Audio player ready...
שנה גודל פונט א א א א
שנתיים חלפו מאז שהיה בין חיים למוות, ועידו אקסברד עדיין מתאושש. מי שהיה כל יכול על המגרש וכבש מעל 200 שערים בקריירה, פותח את השנה החדשה עם ריאות חדשות שהושתלו בגופו וללא חלק מאצבעות רגליו, שנקטעו במסגרת הניסיונות להציל את חייו, אבל עם שם חדש - חיים עידו אקסברד, כפי שהוא מספר בראיון ל"חמש באוויר".

"אני עדיין בשיקום ביתי, הקושי הוא ביום-יום", מספר אקסברד, "אם תראה אותי, תגיד שאני נראה בסדר, אבל זו נכות סמויה והרבה כאבים. אנשים לא רואים את האצבעות הקטועות והבעיה בריאות. יש לי מגבלה של תנועה, קשה לי ללכת הרבה. יש לי סוג של שיתוק בכף רגל שמאל שמקשה עליי ללכת. עד כרגע אין שום פתרון לכאבים הכרוניים".
מה הוביל למצב שלך?
"חליתי בשפעת רגילה. כמה ימים הרגשתי לא טוב, לא משהו חריג. ביום אחד היתה קריסת מערכות. הייתי מורדם ומונשם חודשיים באיכילוב. במוקד הבינו שהמצב קריטי. הופניתי לאיכילוב בערב ובחמישי היתה קריסת המערכות". 

"במשך חודשיים הייתי מורדם ומונשם. כל נושא האצבעות היה תוך כמה ימים בודדים. המכונה מזניחה את ה'פריפריה', היא שולחת חמצן לאיזורים המרכזיים - ללב, למח. אני לא מצליח ללכת כמו שצריך בגלל השיתוק ברגל ואין לי יציבות בגלל שאין לי אצבעות".

איך אתה מתמודד עם המצב החדש?
"אני בנאדם מאוד חזק באופי, תוך כדי תנועה ובאשפוז, הצלחתי להבין שאין לי על מה להתלונן. אני צריך להגיד תודה שאני חי. היום יום הוא לא פשוט, אבל אני בוחר לא להתלונן כי ראיתי דברים בשיקום.... עשיתי את השיקום עם חטופים וחיילים. אני אומר תודה רבה שאני חי. הייתי בסכנת חיים ממשית, יום יומית. זה הגיע למצב שהרופאים אמרו שאם המנקה נוגעת בצינור, אני אמות על המקום".
אקסברד בשיאו. עדיין רואה כדורגל (אלן שיבר)
אקסברד בשיאו. עדיין רואה כדורגל (אלן שיבר)
הבנת מה קרה לך? 
"לא היה לי מושג מה קרה לי. אשתי אמרה לי שניסו להעיר אותי כי חשבו שיש לי פגיעה מוחית. הורידו לי את המינון של ההרדמה. היא אמרה שלא באמת תקשרתי, הייתי גופה. אשתי אמרה שכשהעירו אותי, אמרו לה לשאול את הפרטים האישיים ולא זכרתי שום דבר".

איך הילדים מתמודדים?
"בחודש הראשון הילדים היו לבד, בלי הורים, כי אשתי לא עזבה אותי בבית החולים. כרגע הם בסדר, קצת מדחיקים. הסיפור הזה מלווה אותנו יום יום. רק בעתיד אדע איך זה משפיע עליהם".

אתה רואה כדורגל עדיין?
"אני רואה כדורגל, אני לא הולך כי אני משתדל לא לצאת יותר מדי מהבית. הבן שלי משחק כדורגל במכבי הרצליה. אני בעיקר בבית, אני לא יוצא. רוב הקושי שלי בבית. יש לי כאבים ואני לא יכול ללכת הרבה. בא לי לצאת לעשות ריצה, אני לא יכול. אני חי על כדורים נגד דחיית הריאות וזה מחליש את המערכת החיסונית. בלי קשר לבעיה הפיזית, אני צריך לצאת לכל מקום עם מסיכה כדי לא להידבק בדברים קטנים. כרגע אני לא יכול לעבוד. נשארתי נכה 100 אחוז". 

מה תאחל לשנה החדשה?
"נאחל בריאות ובעיקר לא לקחת שום דבר בחיים כמובן מאליו".