"אני אחר, לא יכולתי לישון מחוץ לבית. היום השתניתי"

עד לפני כמה שנים, דיברו על גאל מרגוליס כדבר הבא של הכדורגל הישראלי. יהלום שצריך ליטוש קל בלבד כדי למצוא את עצמו מהר מאוד באירופה. בנוער הוא עשה בית ספר לכל ההגנות. בקבוצה בה שיחקו גם דור מיכה ומואנס דאבור הוא היה הבולט מכולם וסיים כמלך השערים בדרך לעוד אליפות צהובה עם קבוצת הנוער.

משפטים כמו "בלתי ניתן לעצירה" ו-"השחקן המהיר בישראל" היו רק חלק מהמחמאות שגרף במהלך אותן שנים מכל מאמן ששיחק מולו. בניגוד לכדורגלנים אחרים, הוא גם היה תלמיד טוב שיכול להתגאות בתעודת בגרות מלאה ובציונים נהדרים.

את התאריך 21 במאי 2011, חודש אחרי יום הולדתו ה-17, הוא לא ישכח לעולם. זו היתה הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א. אחרי 8 שנים במחלקת הנוער שהחלו במכבי 'צפון' ונמשכו בקריית שלום, החלום התגשם ברגע בו החליף את מאור בוזגלו במשחק ליגה והיה חלק מה-1:4 על מכבי נתניה.

"זו היתה התרגשות בלתי רגילה. הובלנו 1:3 ומוטי איוניר קרא לי בסביבות הדקה ה-75, חמש דקות אחר כך עשו עליי פנדל אחרי מסירה של מדוניאנין ויצחקי כבש את השער הראשון שלו מאז שחזר מפציעה", מרגוליס זוכר כל פרט, כאילו זה היה אתמול.

חצי שנה אחר כך החלוץ כבר כבש את השער הראשון שלו בקבוצה הבוגרת ב-2:6 על הפועל חיפה. בסיום אותו משחק המאמן הספרדי של הצהובים, אוסקר גרסיה התלהב מאיך שילד הפלא משחק והחמיא לו. שמונה חודשים אחרי ופאולו סוזה הספיק להחליף את אוסקר, אבל מרגוליס לא עצר. הפורטוגלי התחבר לחלוץ, שאף פתח ב-3:3 הבלתי נשכח בין מכבי ת"א לבאזל.

גם כשלא הלך, כשהכדור לא נכנס, והפס לא תמיד הגיע לרגל הנכונה, מרגוליס קיבל את הקרדיט מסוזה, תמיד עם חיוך ומילה טובה ממאמן שלא נחשב לבחור חם במיוחד. "הילד הזה יהיה כוכב, אם רק יאמינו בו ולא יקשיבו לרחשים שמסביב. זה לא רק כישרון, הוא פשוט יודע מה צריך לעשות", אמר סוזה לג'ורדי קרויף בזמנו.

"הוא הכי האמין בי. תמיד אמר לי שייתן לי ביטחון ואני לא אקשיב לרחשים מסביב", שיחזר מרגוליס, "חבל שהוא לא המשיך, מי יודע איפה הייתי היום אם זה היה קורה?". לא סתם דיבר סוזה על רחשים מסביב.

כמה שגאל פתוח על המגרש, ככה הוא סגור מחוצה לו. מעולם לא עשה שום ראיון עומק. זו הפעם ראשונה שהוא פותח את הסיפור שלו. עד לפני כמה שנים, כשמאמנים היו מדברים איתו, הוא היה מוריד את הראש, בקושי דיבר אפילו. למחנות אימונים הוא לא היה נוסע כי התקשה לישון מחוץ לבית, דבר שמנע ממנו להיות מוזמן לנבחרת הצעירה.

אחרי שנים של הדחקה הוא לקח את עצמו בידיים. כבר שנתיים הוא עובד עם פסיכולוג והתוצאות בהתאם. החלוץ כבר ישן מחוץ לבית, הוציא רישיון נהיגה ובמקום להדחיק הוא בוחר לשתף, כחלק מהטיפול. עמיר תורג'מן שמכיר את כל הבעיות והדיבורים כבר מרגיש בשינוי שחל בו.

"אני מאוד שונה מכדורגלן טיפוסי. לא יכולתי לישון מחוץ לבית. אני ביישן וסגור. תמיד הייתי ככה. לוקח לי יותר זמן להתחבר", הוא מסביר, "לא מאלה שאחרי 5 דקות יכול לנהל שיחה עם בן אדם כאילו אני מכיר אותו כבר כמה שנים אבל זה משתפר מיום ליום. התבגרתי".

גאל, שם צרפתי, יהיה באפריל בן 23, ונדמה שכבר שנים השם שלו שגור בפה של כל חובבי הכדורגל. "כשבאתי לרמלה חשבו שאני בן 25. התחלתי את הפריצה מאוד מוקדם אז כולם חושבים שאני כבר מבוגר".

היית בטופ ופתאום בבית"ר ת"א רמלה רחוק מאור הזרקורים
"לי אור הזרקורים לא חשוב. זה מציק כרגע שאני בליגה הלאומית כי אני צריך להיות בליגת העל ובטוח עוד אהיה שם. כרגע אני נמצא בקבוצה שהיא מאוד חמה וטובה ויכולה להחזיר לי את הביטחון. עמיר תורג'מן מכיר אותי מהנוער של מכבי, הוא המאמן הכי משמעותי שהיה לי ואני לומד ממנו המון. היתה לי את התקופה הכי טובה איתו וגם היום אני משחק עם שחקנים שגדלו איתי ואני מכיר אותם טוב, אז ככה שזה הופך את הכל ליותר נוח".

את השנה שעברה במכבי נתניה, אליה עבר בהשאלה ממכבי ת"א הוא רוצה לשכוח רק בגלל התוצאות, אבל מבחינת האנשים, האוהדים והמועדון עצמו, זו חוויה שלא ישכח. עד היום הוא נמצא בקשר עם כמה מהאנשים שם, בעיקר עם אנשי המשק, גבי ושמחה בובליל וגם עם אמייה טגה. הוא בקושי שיחק בגלל פציעות ועדיין באופן אבסורדי היה מלך השערים.

"נתניה זה פצע. משהו טרי. מאוד חבל לי על העונה הזו. על הרבה דברים אפשר להגיד שעושים טעות, אבל אפשר גם ללמוד מהם. מכל מצב קשה שהייתי בו למדתי", אומר מי שבמצב הכלכלי הקשה היה הראשון מבין כולם להחזיר את המשכורת כדי שאחרים שמרוויחים פחות יקבלו לפניו את כל את השכר, "אני שמח שנתניה בדרך הנכונה לחזור למקום בו היא צריכה להיות. תמיד תהיה לי פינה חמה למועדון הזה. לצערי לא יכולתי לתרום יותר מדי בגלל פציעות. אם לא ההתנהלות מסביב, היינו נשארים בליגה. הרגשנו שמאמצע העונה כבר פירקו את הכל, והכינו את הקרקע לעונה הבאה ולירידה הבלתי נמנעת. לאוהדים שלהם לא מגיע קבוצה בליגה הלאומית".

מה קרה לך במהלך השנים?
"לא פשוט לעלות לבוגרים של מכבי ת"א. כשעליתי כל שנה החליפו מאמן וכל שנה היה קשה להסתגל לסיטואציות בתור שחקן צעיר. לאט לאט גם הביטחון ירד לי. לא משחק, וחלק גדול מהמשחקים לא בסגל".

אחרי סוזה שטיפח אותך, הגיע פאקו ולא באמת ספר אותך
"בהתחלה הוא נתן לי קרדיט, שיחקתי והייתי טוב, אבל אחרי שני משחקים הוא הפסיק לתת לי לשחק בלי סיבה ממשית. לא היתה שום סיבה מיוחדת והוא לא אמר לי מילה. דווקא בעונה הזו הרגשתי הכי טוב בקריירה ושאני יכול לתרום. אני לא יודע למה, אבל הוא מחק אותי. אני לא נוטר לו טינה ואחרי שפוטר מוולנסיה לא שמחתי. מבחינתי שכל מי שהכרתי יצליח. אני לא מאמין שהוא לא נתן לי לשחק ממקום רע, אבל דווקא שהוא נתן לי בהתחלה והייתי טוב לא הבנתי למה פתאום אני בחוץ ואפילו לא יושב על הספסל".

ניסית להבין מג'ורדי קרויף למה?
"לא היו לי שיחות עם ג'ורדי בעניין הזה. בשנה-שנתיים הראשונות עוד דיברנו, אבל בעונה השלישית לא. אני לא מאלה שלא משחקים וגם אבוא בתלונות, אולי אני נחמד מדי וזה מה שפגע בי. בעונה השלישית כשהבנתי שהסיכוי שאשחק לא גבוה החלטנו שעדיף ללכת להשאלה לצבור דקות משחק וביטחון. ככה זה בכדורגל מביאים שחקנים אחרים, המאמן פחות מחזיק ממך ואתה פתאום לא משחק. בייחוד במכבי ת"א שיש תחלופה גבוהה של שחקנים. רוכשים אותם בסכומים גבוהים ונותנים להם לשחק".

אז אולי לגדול במכבי ת"א מבחינת שחקן צעיר זו טעות
"לא יודע אם זו טעות כי מחלקת הנוער של מכבי ת"א הכי טובה בארץ. אתה מתקדם שם בצורה הכי טובה שיש, אבל המעבר לבוגרים הוא הכי קשה מכל הקבוצות. קשה לעלות ובטח שקשה להישאר שם. עובדה שרק דור מיכה הוא השריד מכל אותה קבוצת נוער אדירה שהייתי בה. בעיני כל הכדורגל הישראלי צריך לעשות שינוי בגישה הזו. כלומר 'תנו לשחקנים לפרוח', אתם משקיעים בהם כל כך הרבה שנים, אז תנו להם יותר זמן ויותר הזדמנויות. ברור שבמועדון כמו מכבי אין סבלנות או הרבה זמן עבור זה. יש כאלה שיגידו שזה לגיטימי אבל עובדה שעשו כמה טעויות".

כמו מה?
"לא אזכיר שמות אבל מאותה קבוצת נוער הם יכלו להשאיר יותר שחקנים ולתת להם גם קרדיט.
מישהו ממכבי נשאר איתך בקשר?
"הדובר עופר רונן, אבל לא חשבתי שיתייחסו אלי באיזה צורה שונה, גם לא ציפית את זה. זה בסדר. זו החלטה שלהם סך הכל ואני מכבד אותה. הכרטיס שחקן שלי עוד שם".
מה לא עובד שם העונה. אתה הרי מכיר את ה-DNA של המועדון
"העזיבה של ערן זהבי הותירה חלל גדול שלא הצליחו לסגור אותו, אבל אני מאמין שלאט לאט זה יסתדר. לא צריך להיות גאון בשביל לראות את זה. כרגע נראה שהאליפות הולכת לכיוון הפועל ב"ש בפעם השנייה ברציפות אבל יש עוד הרבה זמן".
יום יבוא ואולי תחזור לשם?
"מקווה שכן, אבל כרגע אני הולך צעד צעד. אני נמצא בבית"ר ת"א/רמלה ומשתדל לעשות את הכי טוב שלי ומשם נתקדם לליגת העל, אולי באיזשהו שלב למכבי ומי יודע אולי אפילו לאירופה".
דרכון בלגי בוודאי יכול לעזור לך
"עוד לא אמרתי את המילה האחרונה. אירופה זה החלום. אבא שלי נולד באנטוורפן ואמא שלי בישראל. החלום שלי להיות בספרד ואנגליה אבל זה יהיר ולא במקום לדבר על זה עכשיו או לחשוב על זה".
מי השחקנים הכי משמעותיים שיצא לך לשחק איתם במכבי עבורך
"ברק יצחקי ושרן ייני. שניהם הייתי איתם בקשר מעולה. תמיד תמכו עזרו וכל דבר ששחקן צעיר צריך הם תמיד שם בשביל לעזור. הם מאוד משמעותיים לא רק על המגרש. כשאני רואה היום שיצחקי חוזר לעניינים ומקבל דקות וכובש זה עושה לי הכי טוב בעולם. אני מקווה שימשיך ככה. כוכב כדורגל, ואם לא הפציעות היה מגיע עוד יותר רחוק".
אחרי שירדת בעונה שעברה עם מכבי נתניה ליגה, השנה המטרה היא לעלות?
"מבחינה קבוצתית חשוב קודם כל להיות בפלייאוף העליון ובסיבוב האחרון נראה איפה אנחנו עומדים. מבחינה אישית לחזור לעצמי. להבקיע, לעזור לקבוצה ולהתקדם. לא מסתכל יותר מדי קדימה. זו תהיה טעות בעיני".