לכל ענף ספורט יש חוקים ברורים, כאלה שלפיהם הוא סובב ועליהם הוא קם ונופל, אבל לפעמים יש חוקים שניתן לכופף ולתעל לטובה שלך. ב-2018 אחד כזה הסעיר את עולם הפאדל כולו והפך לאחד מרגעי המחלוקת הגדולים שהיו בענף.
זה היה משחק בין פרננדו בלסטגין ופבלו לימה נגד פדריקו צ'ינגוטו וחואן טייו בוורלד פאדל טור אליקנטה. בלסטגין וצ'ינגוטו יצאו אל מחוץ למגרש כדי להציל חבטת דרופ שוט וברפלקס אינסטיקבטיבי הראשון בחר שלא להחזיר את הכדור למגרש, אלא לכוון אותו ליריבו. הכדור פגע ובלסטגין קיבל את הנקודה.
באותה תקופה, התקנון אפשר זאת. כל עוד הכדור נחבט כהלכה והיריב נמצא במשחק, פגיעה בשחקן שנמצא מחוץ למגרש לא הייתה גוררת ענישה. בניגוד לטניס, פאדל מאפשר חילופי חבטות מחוץ לגבולות המגרש, אבל במשך זמן רב, לא הייתה קיימת הגנה תקנונית ברורה לשחקנים שנמצאו מחוץ לכלוב.
התוצאה של המהלך הייתה שכיוון לגוף הפך לאופציה טקטית ממשית, במיוחד במצבי קיצון. המחלוקת הלכה וגברה ככל שהסיקור התקשורתי של הפאדל התרחב. סרטונים הופצו והוויכוחים תפסו תאוצה. מספר מאמנים ושחקנים ציינו סיכונים ברורים לפציעה, במיוחד בפנים או בצוואר, במצבים שבהם לשחקנים אין דרך להגן על עצמם.
בהמשך פדרציית הפאדל הבינלאומית הכריעה שחל איסור מוחלט לפגוע בכוונה ביריב שנמצא מחוץ לאזור המשחק. גם היום, כשתמונות של אותה נקודה צפות מחדש, התגובות נותרות מעורבות. יש מי שחושב שמדובר ברגע של גאונות, השתקפות של סגנון פאדל חופשי ואינסטינקטיבי ואחרים מציינים שספורט מקצועני אינו יכול להתפתח ללא מסגרת חוקים ברורה.