המח הישראלי: דקל קינן כסמן למאמני הדור הבא
מפתח שחקנים, זוכה בתארים אישיים רבים בארצות הברית ומעניק השראה. הדרך השונה של בלם העבר, שמקבל מחמאות מכל עבר ונמצא בדרך הבטוחה למעלה
אחד מנושאי השיחה האולטימטיביים של חובבי כדורגל הוא מי יהיה מאמן טוב מבין השחקנים שמשחקים עכשיו. זה טבע החיים - קרלו אנצ'לוטי היה שחקן כדורגל, פפ גווארדיולה היה שחקן כדורגל, מיקל ארטטה היה שחקן כדורגל וגם ברק בכר, רובי קין ואליניב ברדה. אצל חלק מהשחקנים זה מרגיש כמו הצעד הטבעי אחרי הפרישה, ואפשר למצוא אצלם כמה תכונות משותפות.
רוב הכדורגלנים שהופכים למאמנים טובים לא יהיו הכדורגלנים המוכשרים ביותר שהענף ידע (להוציא זינדין זידאן, שחקן גדול ומאמן גדול), אבל כן יהיו השחקנים שעבדו קשה יותר מכולם. כאלה שמבינים את המשחק גם כשהם על הדשא, יודעים לדחוף את חבריהם לקבוצה ולשלוח אותם למקום הנכון, גם מנטלית וגם טקטית. כשמחברים את כל התכונות האלה ביחד, מקבלים את דקל קינן.
הילד מראש הנקרה, שהפך לאחד הבלמים הגדולים בתולדות מכבי חיפה ושיחק 14 שנה במועדון, עדיין שחקן פעיל. ב-2018 הוא עבר לארצות הברית, שימש כקפטן במספר מועדונים שונים ומאז דצמבר משמש כמאמן-שחקן בלוס אנג'לס פורס מהליגה השלישית.
ליגת הכדורגל המובילה בארצות הברית היא כמובן ה-MLS, אך יש חיים גם מתחתיה. הליגה השנייה היא ה-USL צ'מפיונשיפ, ליגה בה נרכש בקיץ האחרון שחקן ביותר ממיליון יורו. הליגה השלישית היא ה-NISA בה משחקת לוס אנג'לס פורס של קינן בן ה-39, ליגה מקצוענית עם לא מעט שחקנים זרים, והליגה בה קינן עושה את צעדיו הראשונים כמאמן.
לאחר המינוי שלו כמאמן-שחקן, הבעלים בוב פרידלנד אמר ש"אנחנו מקווים שהוא יוביל את הקבוצה באותה מחויבות ואינטנסיביות שהוא הראה לכל אורך הקריירה". הוא משמש כמאמן ראשי, ועם 19 נקודות מ-24 אפשריות. פתיחת העונה הנהדרת הזאת הופכת את קינן לשם מעניין גם כמאמן, ולמי שאולי יהפוך לאחד המאמנים הישראלים הבולטים בעתיד.
קואוץ' קינן
קינן נבחר למאמן חודשים מאי ויוני ב-NISA, לאחר שפתח את העונה עם שלושה ניצחונות רצופים. כעת כאמור הוא עם 6 ניצחונות, תיקו ושני הפסדים, ומדבריו כמאמן אפשר ללמוד לא מעט על הגישה שלו. "אני תמיד עומד שאנחנו עובדים וצנועים קשה, לפעמים אנחנו צריכים לסבול אבל לסבול ביחד. שיחקנו בעשרה שחקנים, אבל היינו מגובשים. התמודדנו עם פציעות, אלכס חוארז חזר מפציעה קשה וכבש. יצרנו קבוצה נהדרת שנלחמת אחד בשביל השני".
הקבוצה של קינן יועדה במקור לשמש כחממה לשחקנים צעירים, בדומה לכל ה-NISA (ליגה שהגיל הממוצע בה הוא 25), ועושה את זה בצורה לא רעה בכלל. מומדו וור, יפני-אמריקאי בן 24 שהיה ללא קבוצה, הבקיע שני שערים והפך לשחקן הרכב. הבלם בן ה-20 איבן הרננדס מקבל לא מעט דקות גם כן.
"הקבוצה הזאת קיימת כדי להוציא שחקנים ל-MLS, למקסיקו או החוצה", נכתב במקומון "לונג ביץ' פוסט", ואף הצליחה להוביל לכך שאחד משחקניה, דניאל טרחו, יגיע ללוס אנג'לס FC מה-MLS ואז לקילצה מהליגה הפולנית. כשמתחשבים בזה, הניסיון והגישה של קינן הרגישו כמו כפפה ליד.
"הוא ראה כדורגל ברמות הגבוהות יותר מכל אחד מאיתנו ומתאים לכל קטגוריה שחיפשנו", אמר עליו סגן הנשיא של הקבוצה, אלכס לויאן. מלבד קינן, אגב, מאמן בליגה אקס מכבי חיפה הקטור אלמנדוס.
קינן מאמן קבוצה התקפית שיודעת ללחוץ את יריבותיה, ו-8 מ-17 שעריה הגיעו בדקות הסיום של המחצית הראשונה או השנייה. הם בועטים לא מעט לשער ועם 1.36 שערים צפויים במשחק, לעומת 0.84 נגדם. אך יותר מהמספרים עצמם, הקשר של קינן עם השחקנים הוא אולי החלק המעניין.
צ'ילא (Chila) נחשב לכישרון מקסיקני גדול שזוהה בגיל 13 ושיחק בליגה המקסיקנית מול רונאלדיניו בגיל 18. מאז הקריירה שלו הדרדרה עד לחובבים, והוא זכה לכותרות כשהגיע ל-LA פורס, הבקיע שער ניצחון בגביע והמשיך להתקדם.
"הכל מתחיל מהמאמן", אמר בראיון ל-US Soccer. "הצוות מקצועי מאוד ונותן לי ביטחון. כל פעם שאני מגיע לשער אני מרגיש כאילו אני יכול להבקיע. אנחנו מתאמנים על מצבים בהם הכדור מגיע אליי בתוך הרחבה, ואז אני יודע שאני יכול להבקיע אותם בקלות. אני רואה את השער ההוא כמה פעמים ביום". מסע הקסם של לוס אנג'לס פורס בגביע האמריקאי היה קצר במיוחד. ספוקיין, מליגה מקבילה לזאת של דקל קינן, הדיחה אותם בדקה ה-85 של הסיבוב השני.
רק הצעד הראשון
עם כל הכבוד להצלחה של קינן ב-NISA, זאת עדיין הליגה השלישית בארצות הברית, לא בדיוק אומת כדורגל. זאת תחנת האימון הראשונה של קינן, ולכן נקודת השוואה מעניינת תהיה מאמנים שהתחילו באותו מקום.
מאמן העונה לשעבר רוד אנדרווד קפץ לאמן קבוצת מילואים ב-MLS ומאמנים נוספים מהליגה שקיימת רק חמש שנים קפצו לליגה השנייה באמריקה. יכול להיות שזה גם מה שיקרה לקינן, ויכול להיות שמדובר בצעד הראשון בדרך ל-MLS. רובם, אגב, לא מגיעים עם העבר המרשים שיש לקינן כשחקן.
זאת דרך ארוכה, וסביר שיהיו עוד תחנות בדרך (או שקינן יעבור לתפקיד עוזר מאמן). לשם כך הוא כנראה יצטרך לפרוש בצורה מלאה ממשחק, אבל מאמן החודשיים האחרונים יכול להיות אופטימי. הוא בחר לבנות את הקריירה כמאמן דווקא בחו"ל, ולא לחזור לישראל, לשמש כעוזרו של מסאי דגו במכבי חיפה ולהתפתח כאן. קינן עצמו אמר ש"לא רציתי לוותר על השנה האחרונה שלי כשחקן מקצועי אחרי שדיברתי עם אלברמן והחבר'ה בהנהלה", אך כרגע זה הצעד הראשון. קינן, אגב, אמר באותו ראיון שהוא קיבל הצעות נוספות כמאמן, אך העדיף להישאר ב-LA פורס.
היורו האחרון מעלה, שוב, את הדיון בשאלה של "למה הם כן ואנחנו לא". הפרשנים השונים מדברים על יציאה של שחקנים לחו"ל בגילאים צעירים, דבר מבורך בפני עצמו, אך לא פחות חשובה הרמה של המאמנים. הכדורגל הישראלי והכדורגל הבינלאומי שונים מאוד זה מזה, כפי שבכר למשל חווה על בשרו בחצי השנה הלחוצה בכוכב האדום.
לכן אולי לא פחות חשובה מכך היציאה של אנשי מקצוע לחו"ל. דקל קינן בן ה-39, שעושה את צעדיו הראשונים כמאמן בארצות הברית ותומר חמד, שיעבור מסלול של הכשרת מאמנים ויקבל תפקיד מקצועי בבית הספר לכדורגל של ברייטון ישפיעו במיוחד.
בירם כיאל, ששיחק עם השניים במכבי חיפה ועבר בסלטיק, ברייטון וצ'רלטון לפני שהפך למנהל המקצועי בפועל של בני סכנין ויצא עם סלובודן דראפיץ' להשתלמות באותה ברייטון לפני כחודש, משפיע באותה דרך. כך גם אליניב ברדה, ששיחק במשך שנים בבלגיה ועשה עבודה יוצאת מהכלל בהפועל באר שבע.
אולי זה העתיד של המאמן הישראלי. שחקנים שפרחו בחו"ל, יודעים יותר טוב מכולנו איך לחבר בין הסטנדרטים והאימונים שיש שם לבין הגישה והתכל'סיות שיש כאן, ומנסים להרים את הרמה של הכדורגל הישראלי. האם בעוד 15 שנה מהיום אנחנו נראה את קינן וחמד מנסים להוביל את הנבחרת לטורניר גדול מהקווים? תזכרו איפה שמעתם את זה קודם.