"הטורניר הכי קשה שהייתי בו". ארונוב באליפות העולם (קרדיט: IMMAF)
לפני מספר ימים ה-MMA הישראלי קיבל הישג מדהים. לראשונה בהיסטוריה לוחם או לוחמת בנבחרת ישראל הבוגרת השיג מדליה באליפות עולם ולא רק זאת, אלא שהמדליה הייתה בצבע זהב. פנינה ארונוב, לוחמת ה-MMA הישראלית, שהשיגה אינספור הישגים אדירים על מזרן הג'יו ג'יטסו הוסיפה עוד הישג היסטורי גם ב-MMA.
אחרי עשרות מדליות שהשיגה בג'יו ג'יטסו, הבולטים מביניהם ארד במשחקי העולם, כסף באליפות אירופה לחגורות חומות וארד באליפות העולם לחגורות חומות עם גי, ארונוב קיבלה גם את הטייטל של אלופת העולם ב-MMA. בראיון שערכה עם אתר ערוץ הספורט, סיפרה ארונוב על ההישג, הקושי בתחרות, המעבר ל-MMA והעתיד.
צפו בגמר של ארונוב בנגן הווידאו למעלה.
"לחזור לארץ היה מטורף", היא סיפרה, "ישר למחרת חזרתי לארץ ולא היה לי אפילו רגע לעכל את הדברים. כולם גם באו לראות אותי, זה היה ממש חמוד מצידם. אמרו לי שכנראה יבואו הרבה לקבל אותי, אבל זה היה מפתיע. כולם כאלה חמודים, זה היה ממש מרגש ונחמד".
"אני יודעת שאח שלי גם עבד קשה בשביל זה, אז זה היה ממש חמוד. כיף לראות שלוחמים בענף מקבלים את הכבוד בארץ. יש עוד לוחמים שעובדים כל כך קשה וזה מאוד מוערך. זה נחמד שיש לך את הרגע שמישהו שם לב לעבודה הקשה שלך. ויש עוד מלא אנשים שעובדים ככה קשה. איזה כיף שלאט לאט מתחילים לשים לב".
"אם יצאתי עם פציעות? לא היו לי פציעות קשות מידי. ישר אחרי הגמר עשו לי שם CT בראש, לראות שאין דימומים פנימיים או נזק מוחי, הוא יצא טוב. הייתה לי גם שריטה בקרנית שקיבלתי בתחילת רבע הגמר, כנראה מהכפפה של היריבה שלי. זה קרה בסיבוב הראשון. ואז נסעתי לבית חולים. חוץ מזה הכל היה בסדר".
"זה קצת הפריע לי בקרבות, לא הצלחתי לפתוח את העין כמו שצריך. אבל זה השתפר עם הימים. לא ראיתי מהעין הזו, זה קרה די בתחילת הסיבוב וישר רואים אותי מנגבת את העין. לא הבנתי במאה אחוז מה קרה, אבל בסוף הסיבוב אמרתי לעצמי שאני מתעלמת מזה ושהכל טוב. כל הזמן ניסיתי להעביר את זה, אבל זה היה סתם אינסטינקט".
"בסוף הסיבוב הושיבו אותי על הכיסא ואמרתי לעצמי אני לא נוגעת יותר בעין, זה לא מעניין. אחר כך, כשממש לא הצלחתי לפתוח את העין והרגשתי כאילו מישהו דוקר אותי בעין, נסענו לרופא עיניים. זה לקח איזה שעה וחצי לכל כיוון, כל זה רק כדי שיוציאו לי את מה שהיה שם".
“לא ראיתי מהעין“. ארונוב (צילום: אושר אושרובסקי)
כאמור, מדובר במדליה הראשונה לישראל בבוגרים וארונוב רק לא מזמן עברה ל-MMA. מבחינתה של ארונוב זה לא הפריע: "יש לי הרבה ניסיון מהג'יו ג'יטסו. רוב החבר'ה שטסו יותר צעירים ממני, אני בגבול העליון, אני בת 27. רוב הלוחמים והלוחמות עוד בלי ממש ניסיון. אומנם אין לי הרבה ניסיון ב-MMA, אבל הניסיון שלי מהג'יו ג'יטסו לא נעלם. ההתמודדות עם לחץ ועם כל הטיסות וכובד המשקל, זה לא נעלם כי עברתי ענף".
"ברור שיש התאמות ואני לא רגילה לחטוף כל יום מכות לראש. זה חד משמעית הטורניר הכי קשה שהייתי בו. זה דרש ממני מנטליות שונה וקשוחה לגמרי, אבל כל השנים שהקרבתי בג'יו ג'יטסו לא נעלמו. יש לי המון ניסיון תחרותי. בטורניר הזה הג'יו ג'יטסו גם מאוד תרם לי".
"ביום הראשון היה לי הרבה MMA בקרב שלי, כי הרגשתי בנוח להוציא הרבה מכות, אבל אחרי זה בחדר כל כך כאב לי הראש. אמרתי לעצמי שממחר אני באה רק לקרקע, לא משחקת משחקים. זה לא קרב אחד שאפשר ללכת בכל הכוח ומבחינתך ששניכם תמותו. עשיתי לעצמי סוויץ' בראש להיות יותר חדה על תכנית המשחק, שהיא להפיל ולהכניע".
"אני אוהבת לעבוד על העמידה ולהשתפר בזה, אבל הבנתי שאני צריכה להשתמש במה שאני טובה בו. בקרב נגד האירית למשל הרגשתי שאני מפסידה ושכל הקרב אכלתי פיצוצים, אבל הייתי במנטליות של להפיל ולהכניע. היא הייתה קשוחה ברמות, כל הזמן דחפתי להכנעה".
ארונוב היא אחותם של צמד לוחמי ה-MMA הישראלים אלי ורפי. לטענתה, זה מאוד עזר לה לנצח בתחרות: "זה עוזר מאוד. האמת שהייתה לי התלבטות בהתחלה, שקלתי לא לטוס לתחרות בכלל כי חשבתי לטוס לאליפות אירופה בג'יו ג'יטסו, מיכל באלי שהיא מהמכון שלי לקחה שם זהב בחגורות שחורות. אז כמעט לא טסתי לאליפות עולם ב-MMA".
"אבל רפי אח שלי ממש דחף שכן אטוס לאליפות העולם. בדיעבד אני ממש שמחה שעשיתי את זה, כי זו הייתה חוויה מטורפת ואני ממש שמחה שחוויתי אותה. אני גם מאוד אוהבת ללכת מכות, אבל בגלל שזה כל יום הקרבות בתחרות הזו אז רציתי להשתמש בחוזקות שלי".
לא רק תמיכה מהאחים שלה היא קיבלה, אלא גם מאחת מהלוחמות הכי גדולות של ישראל - אולגה רובין, מאמנת הנשים של איגוד ה-MMA שטסה לתחרות שהתרחשה בגיאורגיה ואחראית בין היתר על פיתוח דור ההווה והעתיד של הלוחמות: "האמת שאני ואולגה ממש התחברנו בתחרות הזו. ויקי המאמן שלי לא יכול היה לבוא איתי מסיבות אישיות. גילינו את זה בערך שבוע לפני, ונפגשתי איתה בפרטי".
"היא ממש מטורפת והיא השראה", המשיכה ארונוב, "כל מה שהייתי צריכה קיבלתי ממנה. היא חיממה את כולם לפני הקרבות ועבדה הכי קשה שם מכולם. היא עשתה לי כביסות, הלכה להביא לי כדורים להורדת חום. אני טבעונית והיא צמחונית, אז היא גם כל הזמן דאגה לי לאוכל. ממש תודה לה, וגם לרוני שהיה איתי בפינה, בלעדיהם כל הדבר הזה לא היה מתאפשר".
כמעט לא טסה לתחרות בכלל. ארונוב (צילום: אושר אושרובסקי)
"היא עשתה את כל ההתאמות כדי להבין אותי. כל ספורטאי צריך שיבינו אותו בצורה מסוימת. ויקי המאמן שלי מבין אותי ממש טוב, מאז שהתאמנו באותה קבוצה בנבחרת. אז כשבן אדם אחר פתאום בא לאמן אותך, אתה צריך לעשות רגע התאמות. היא תוך יום אחד הייתה איתי בפינה ובשנייה אחת הבינה מה אני צריכה ממנה ונתנה את זה בדיוק. זה מטורף".
התחרות בגיאורגיה התרחשה יום אחרי יום עם קרב בכל יום, אך לפני קרב הגמר קיבלו הלוחמות הפסקה של יום אחד. ארונוב סיפרה על המתח שלפני האירוע: "שמחתי שהיה לי עוד יום מנוחה לעין, כי היא לא הייתה מאה אחוז. זה נתן לעין שלי זמן להתאושש ובגמר כבר הייתי סבבה. היו לי יומיים. שלא ראיתי טוב ובגמר קמתי והעין שלי השתפרה ממש".
"עם זאת, עלה לי החום ואני חושבת שקצת ניחסתי את עצמי", היא צחקה, "יום לפני היום מנוחה, אחרי החצי גמר, אמרו מסביבי לדאוג שאין לי נפילת מתח. שאלו אותי מה זה ואמרתי 'לפעמים אנשים נהיים חולים כשיש להם ירידת מתח'. יום אחרי נהייתי חולה, כנראה הבאתי את זה על עצמי".
"עשינו מן ספא, סאונה גיאורגית כזו ובחזור משם לא הרגשתי טוב. היה לי חום 38.2, אבל תפסתי את זה מהר לפני שעלה עוד וישר לקחתי כדורים. אז מצד אחד היום הפסקה הזה היה טוב ומצד שני הייתה נפילת מתח שהייתי קצת חולה, אבל בסדר. התגברנו על זה".
כצפוי, כמו בכל אירוע בו מעורבת נבחרת ישראלית, גם בתחרות בגיאורגיה התרחש אירוע אנטישמי: "היה מקרה עם לוחמת זמבית וחשבנו בהתחלה שזה בגלל אנטישמיות, אבל אחר כך נפגשתי איתה והיא התנצלה בפניי ואמרה שזה לא היה ספורטיבי. היא כנראה הייתה בעצבים שלה אחרי ההפסד, אנשים מקריבים הרבה כדי להגיע לטורניר, אז מניחה שלקחה את זה קשה".
"עם זאת, היריבה האירית שהייתה לי לא לחצה לי את היד אחרי הקרב ואבא שלי אחר כך שלח לי פוסטים פרו פלסטיניים שהיא העלתה בפייסבוק. היא לא אמרה לי שום דבר, לא לחצה לי את היד פשוט. גם אחד המאמנים שלה לא לחץ לי את היד. אבל לא התרגשתי. היא לא רוצה אז שיהיה, אני בשלי. נהניתי לבוא עם הדגל. אני לא רגילה לזה כי בג'יו ג'יטסו זה לא ככה, אתה לא כל היום מסתובב עם הדגל. שמחתי על ההזדמנות להניף אותו אחרי כל קרב. אמרו לי שבגמר היו גם קריאות פרו פלסטיניות, אבל אני אישית לא שמעתי".
לצד זאת חשוב לציין. IMMAF, האיגוד העולמי של MMA, הם תומכי ישראל. בעבר קריאות אנטישמיות שחטפו לוחמי האיגוד ובקיץ שעבר האיגוד הועלמי הוציא חוק שכל קריאה אנטישמית מצד ספורטאים, מאמנים או קהל יכולה להוביל להדחה של נבחרת. קרה גם בעבר שזרקו על אנשי הנבחרת סוכריות וצעקו עליהם קריאות וההתאחדות העולמית העיפה אותם מהטורניר. גם באינסטגרם הם מוחקים תגובות פרו פלסטיניות, כך שהם מבין ההתאחדויות היחידות שממש לטובת ישראל.
כעת ארונוב נושאת עיניים לעתיד: "אני חד משמעי אעבור למקצועני. אני עוד רוצה לעשות כמה קרבות חובבניים, אולי אליפות אירופה, אבל אחרי זה חד משמעית לעבור למקצועני. אני בת 27 כאמור, אז אם היה לי יותר זמן אולי הייתי נשארת עוד טיפה, אבל אני במקום שאני בשלה סך הכל עם כל מה שעברתי".
"מאמינה שיהיו עוד כמה קרבות ומפה למקצועני. UFC? זה חד משמעית מטרה. אין לי שליטה על אם אגיע לשם או לא, כמו שגם לא הייתה לי שליטה להביא זהב בתחרות. עשיתי הכי טוב שאני יכולה כדי להצליח וזה עבד. ככה גם ב-UFC, אני אעשה את הכי טוב שלי ואכוון לשם, אבל זה לא בידיים שלי. אליפות אירופה היא בסוף ינואר ואני חושבת שבשנה הקרובה כבר אעשה את המעבר למקצועני".
ל-MMA הישראלי יש בגילאים הצעירים יותר לוחמות, ויש גם לא מעט מדליות, כולל אלופת עולם. אלופת העולם הטרייה מקווה להעלות את הרצון של ילדות צעירות להיכנס לעולמות הלחימה: "בסוף זה תמיד יהיה ספורט שהוא דומיננטי אצל הגברים. זה לא ישתנה בעיניי, אבל לגמרי זה שיש נשים שמראות שזה אפשרי והכל טוב זה עוזר".
מראים כבוד לישראל באליפות העולם (קרדיט: IMMAF)
"אם יש מישהי שתראה אותי ותיקח מזה השראה זה הכי כיף שיש. כשרק התחלתי לקחתי הרבה השראה מרוז נמאיונאס, כי היא כזו רגישה וגם אני כזו. עד היום אני בוכה מלא באימונים. זה לראות מישהו שהוא לא כזה מאצ'ו. יש לי את זה הצד הזה וכולנו נמשכים לעולמות הלחימה כי זה מושך אותנו, אבל אני מרגישה שאני בן אדם מאוד עדין ברגיל ואז בכלוב אני לא צריכה להתנצל ואני במוד הנכון".
"הייתי אומרת לבנות צעירות שאם זה מה שהן רוצות שילכו על זה. זה לא בושה להיות עם שרירים ולדעתי זה יפה ומושך, אז אין מה להתבייש בזה. בסוף, נשים חזקות צריכות למשוך גבר חזק. אם בן אומר לך 'את שרירית, מה זה' אז יש לו חוסר ביטחון עם עצמו. בסוף אם אנשים נרתעים אז זה בעיה שלהם. אני אוהב את השרירים ותמיד אעבוד על להיות יותר שרירית. הלוואי ואצליח. אם החלום הזה של להילחם קיים אצל מישהי, גם אם היא בחורה עדינה או רגישה, שתלך על זה כל עוד יש את הניצוץ".
ארונוב היא גם טבעונית ומבחינתה היא מייצגת את הטבעונות בזירה ומוכיחה שלא צריך בשר כדי להיות ספורטאי מקצועי: "האמת שגם כתוב לי על המגן שיניים "גו ויגן". אני מרגישה שאף פעם לא היה לי חוסרים בגוף ואנחנו במקום היום שאם יש לך את ההבנה קצת לגבי הנושא, או אם חשבת על זה פעם שזה לא מוסרי".
"יש הרבה אנשים שמרגישים עם עצמם שזה לא מוסרי, אבל הם לא מצליחים לעשות שינוי כי שינויים זה קשה. אני צמחונית מגיל 6 וטבעונית מגיל 16, אז אני הרבה שנים ככה. אז אני שמחה לתת את המקום הזה שגם אם חושבים שזה לא אפשרי זה אפשרי. אני שרירית ואין לי חוסרים בגוף, ואני אוהבת לקדם את זה. כי רוב האנשים לא היו מסגולים לשחוט פרה ורובם עושים את זה כי זה נוח".
"אני שמחה לייצג את זה שזה אפשרי. הרבה אנשים שאני מדברת איתם, רובם לא מרגישים בנוח עם התעשייה, כולם יודעים שזו תעשייה נוראית, אז רוב האנשים היו מתנגדים לזה. אני לא אוהבת לדבר על הדברים ולנסות לשנות דעה, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, אבל אני חושבת שאני הוכחה שאפשר גם אחרת. יש עוד אופציות. האמת ש"ויגן פרנדלי" העלו אותי ברשתות שלהם וגם שלחו לי שייק חלבון חדש שהוציאו, שאנסה. אני לא פרזנטורית, אולי בעתיד. אני אשמח מאוד. אבל הם פרגנו לי וזה נחמד".
ארונוב גם חלקה סיפור שמוכיח את החומר האנושי שמגיע לנבחרת ישראל ב-MMA: "אחד הלוחמים, יגל דנוס, אמר לי שהוא לא יצליח להיות בתחרות כי זה היה בשבת והוא שומר שבת. ואמרתי לו שהכל בסדר, שישמור שבת. אבל הוא אשכרה בא לאולם, הוא הלך בשבילי שעה וחצי. זה היה ממש חמוד מצידו".
"עוד מישהו מהנבחרת היה איתי ב-CT מוח, הוא היה איתי שש שעות, דיבר איתם שם גרוזינית והזמין לי אוכל. מישהי אחרת הייתה איתי באותו חדר ועזרה לי מלא. אני אוהבת את אנשי הנבחרת הזו מאוד מאוד. זה שלא הלך להם הפעם לא אומר שהם לא יצליחו בהמשך. אני אוהב אותם מאוד וגאה בהם מאוד".
לבסוף, ארונוב שלךחה מסר אחרון לקהל ה-MMA בישראל: "תודה לעם ישראל, הרגשתי כל כך אהובה ואני חושבת שאנחנו מאוד מיוחדים. יש לנו מדינה קטנה ואנחנו צריכים להיות שם אחד בשביל השני. כמו בזירה, לנסות כל יום לעשות הכי טוב. לא לשפוט אנשים, אולי זה שמולך עובר עליו איזה יום קשה. לנסות לאהוב אנשים, לחמול".
"אני רוצה להודות למכון שלי, למאמן שלי ויקי דבוש ולמאמן העמידה שלי כלפו מסיקה. להודות למאמן כוח שלי, ארסני בלגולה, שאנחנו עובדים יחד מאוד קשה. יש לי הישגים נהדרים איתו. הוא מאמן תותח. לחברים מהקבוצה מנקסט ג'ן, להתאחדות איל"ת שתומכת בכל הספורט הלא אולימפי. הם עושים עבודה מדהימה".
"לאיגוד ה-MMA של ישראל שבזכותם טסתי לתחרות. למשפחה שלי שתומכת בי כל כך הרבה. כמות ההודעות שאח שלי שלח לאנשים זה פשוט פסיכי. בלעדיהם לא הייתי מגיע לאיפה שאני היום ואני בהחלט ברת מזל להיות כל כך אהובה. תודה גם לבן הזוג שלי שהוא הכי טוב שיכולתי לבקש".