5 דברים על: גראן פרי מונקו

1. חוק שתי החלפות הצמיגים
נתחיל בזה שנהניתי יותר מהמרוץ השנה מאשר בשנה שעברה כאשר לקלר סוף סוף ניצח וזה מצביע איפה שהוא על כך שלמרות שחוק שתי החלפות הצמיגים נוצל לרעה על ידי רייסינג בולס ובמיוחד על ידי ויליאמס, כך שהנהגים נסעו באופן איטי במיוחד בכדי לאפשר לבן קבוצתם מלפנים לעצור להחלפה מבלי לאבד מיקום. מצד שני ראינו את מקס מנסה את מזלו עם מכונית בטיחות מאוחרת או דגל אדום וכשזה לא הגיע, החליט לעזור לזה לקרות עם האטה מכוונת שדחקה את לנדו לכיוון לקלר, למרות שכמו שנוריס לא יכול היה לעקוף את מקס, שארל לא יכול היה לעקוף את נוריס. קרוב ומאיים כן, אבל לא באמת סכנה.

אם באמת רוצים לאפשר עקיפות תחרותיות במונקו, חייבים התערבות מלאכותית. יש הצעות על שינויי מסלול כמו יישור המסלול בשיקיין שאחרי המנהרה עד לפניית טבק, אבל יש שם שינויי גובה מאסיביים שלא תמיד קולטים בטלויזיה, שלא באמת יאפשרו למכוניות לנסוע במהירות המירבית מהיציאה מהמנהרה במעבר לרציף. גם אם יפתרו את שינוי הגובה החד, הגעה של המכוניות ב 270+ קמ״ש לטבק ללא שטח מילוט ועם יציע צופים צמוד, לא יעבור את מבחני הבטיחות.

יש הצעות להפוך את כיוון המסלול, ואז אולי יהיה אפשר להפוך את הקטע מטבק לפורטייה לישורת אחת, משום שבפורטייה יש אפשרות לשטח מילוט גדול בכיוון ההפוך. זה רעיון יותר בר ביצוע מאשר לייצר ישורת לתוך הים או משהו כזה, שאפשר היה להצדיק מבחינת עלויות רק עם בניית נדלן בים. זה קורה במונקו, אבל לא בסדר גודל של קילומטר לתוך הים. הבעיה עם החלפת כיוון המסלול היא שמוותרים על תחושת ההמשכיות ההיסטורית של מונקו, וגם לא יודע מה יעשו נהגים שיגיעו לפניית אנטוני נו (האחרונה כיום) בקצה הישורת ולא בלמו מספיק. למיטב זכרוני בקצה מתרומם הצוק של ארמון הנסיך.

הסימונים על הכביש במונקו, גרמו לי לחשוב על פתרון מלאכותי אחר, והוא חוק מיוחד למונקו מפאת רוחב המסלול הצר, כאשר החוק ייקבע סימון קו אמצע במסלול בנקודות מסוימות כמו מהשיקיין ועד טבק ומהיציאה מהבריכה ועד לראסקס, ובחלקים האלה של המסלול, נהג יצטרך לבחור באחד מהנתיבים כאשר אסור לו לעבור לנתיב השני ובכך פיזית לחסום. זה מ-א-ד מלאכותי, אבל אם תדמיינו את זה לרגע, זה פחות מלאכותי מאשר לייצר איזו אפשרות מלאכותית לעקיפה כמו לאפשר פעם אחת לנהג לחתוך את השיקיין א-לה ראסל על אלבון.

2. פרארי
לפעמים מקבלים הפתעות טובות, ובסופ״ש פרארי הופתעו והפתיעו לטובה בביצועים. הסבר שעלה בדה-רייס היה שמאחר ובמונקו לא נדרש סטאפ שמהווה פשרה בין פניות מהירות לאיטיות, פרארי יכלו להריץ את המכוניות עם גובה רצפה נמוך מבלי לפחד משחיקת יתר של הרצפה ופסילה כמו שקרה להמילטון בסין. זה מעניין, וללא ספק יש בזה משהו, אבל מנגד, במונקו מקובל מבחינת סטאפ לאפשר דווקא יחסית גובה רצפה גבוה יותר במקצת בכדי לאפשר מתלים רכים יותר לשיפור האחיזה המכנית ויכולת הרכיבה על אבני השפה. ייתכן שפרארי נדרשו להגביה פחות את המכונית ביחס למסלולים מהירים יותר וביחס לקבוצות האחרות, אבל ההפתעה בסקודריה הייתה אמיתית אז זה לא משהו שהם בנו עליו.

מה שכן אפשר להגיד הוא שבמסלולי הרחובות הצרים, לקלר נותן איזה ערך מוסף. נהגי המקלארן אמרו את זה ולא רק הפרשנים. זה עניין של בטחון עצמי ולא שונה כל כך מהבטחון של המילטון או וורסטאפן בתנאים משתנים. גם לואיס הפגין בסך הכל ביצועים מכובדים, ואם לא השטות של הקבוצה שגרמה לו לחסום את מקס בדירוג, אזי הוא היה מזנק לפניו וככל הנראה מסיים רביעי. 

3. לאנס סטרול ומודעות נהגים במונקו
לאורך השנים אמרתי תמיד שלסטרול יש יכולות והוא יכול להחשב כנהג פורמולה 1 לגיטימי, אבל יש לו ״דפקט״ אמיתי בראייה והתחושה המרחבית שלו. גם הסופ״ש זה קרה. באימון הוא חתך בחזרה לקו המרוץ בכניסה להיירפין ישר לתוך הבלימה של לקלר ולמי שפספס, לקראת סוף המרוץ הוא ״פספס״ לגמרי את לקלר עוקף אותו (דגל כחול) בקו הפנימי ביציאה מהמנהרה אל תוך השיקיין. כמעט קיבלתי התקף לב ואני בטוח ששארל לא נשאר אדיש.

ואם כבר מזכירים את אסטון מרטין, צריך לתת קרדיט שוב לאלונסו הבלתי נגמר, שכמו באימולה הפגין ביצועים מפתיעים בדירוג במונקו ושלא כמו באימולה, במונקו בהחלט יכול היה להפוך את זה לנקודות במרוץ, אילולא תקלה טכנית אומללה.

ובחזרה לזהירות המיוחדת הדרושה מהנהגים במונקו – יש לפחות 3 פניות במונקו שאסור. שום מצב לנהוג בהן פחות מאשר מהר: מאסנה (בקצה העלייה והכניסה לקזינו), במנהרה ובבריכה. ובכל זאת ראינו נהגים עושים את זה בזמן שחיפשו מרווח מהנהגים שלפניהם. ברור שבמונקו המהירויות נמוכות יחסית לאו-רוג׳ וראדיליון בספא לדוגמה, אבל הסכנה עדיין עצומה, כולל לקהל שם. אני לא מבין איך לא חילקו עונשים חמורים יותר השנה.

4. מקלארן
אליפות היצרנים אמנם עדיין לא סגורה בגלל השינוי במבחן התעוותות הכנפיים שייכנס לתוקף במרוץ הבא בברצלונה, אבל אין אף קבוצה על הגריד ששני הנהגים שלה מתחרים כרגע ברמה הגבוהה ביותר האפשרית, אפילו יחסית. קשה לראות קבוצה שתאיים על אליפות יצרנים נוספת למקלארן.

ברמת התחרות בין לנדו לפיאסטרי, תחושת הבטן שלי שהעונה האירופאית תחזיר את הבטחון העצמי לנוריס, בינתיים מתגשמת. לדעתי עדיין אוסקר השתפר מאד משנה שעברה, והוא בהחלט מפעיל לחץ, אבל החזרה למסלולים המוכרים עוזרת לנוריס למצא את האקסטרה שהיה חסר לו. ההקפה האחרונה של לקלר בדירוג הייתה מרשימה גם בשבילו, אבל לנדו שבר את שיא המסלול לדירוג, והזכיר לכולם שמהירות בדירוג היא אחת החוזקות שלו. אפילו אם האליפות תהא רק בין נהגי מקלארן, צריך להודות שיש פה מתח.