"סק רצה להרוג אותי". הסיפורים מחדר ההלבשה של מכבי חיפה

תומר בסן (39) נחשב לאחד הפיזיותרפיסטים הבכירים בארץ. הוא הגיע למכבי חיפה לפני שש שנים, ולפני כן עבד בבית"ר ירושלים ובהפועל ראשל"צ. את הקריירה החל בגיל צעיר מאוד לאחר שהתגבר על המחלה. בראיון לפודקאסט "ליגה אחרת" עם יגאל גולדשטיין הוא סיפר על הרגע בו הבין שיהיה פיזיותרפיסט וסיפק הצצה מיוחדת אל מאחורי הקלעים במועדון הירוק.

איך הגיע לפיזיותרפיה
"כל החיים הייתי בספורט ושיחקתי כדורגל. עברתי אירוע אישי-רפואי. היה לי סרטן במערות האף. עברתי כימותרפיה, הקרנות. הייתי בן 18. יצאתי מהסיפור הזה מאוד חלש. כחלק מהשיקום, נחשפתי לפיזיותרפיה. מי שהחזיר אותי ללכת ולרוץ... אני ממש זוכר את החוויה הזו. אני אוהב את המגע האישי. כשנחשפתי לשילוב בין פיזיותרפיה לעולם הספורט, ידעתי שנולדתי לזה. ידעתי שזה הייעוד שלי. למדתי את המקצוע ועוד כשהייתי סטודנט, דחפתי את עצמי לספורט והגעתי למכבי גבעת שמואל של אורן אהרוני".

לחצו כאן כדי להאזין לפרק בספוטיפיי

הפציעה של נטע לביא
"זו פציעה שלא הלכה לפי הספר. ראית עשרות שברים כאלה, וזה לא הולך כמו שאתה יודע. בצילום רואים תוצאות חיוביות, אבל לשחקן לא התחבר. בכל פעם היו כאבים. צעד קדימה, שתיים אחורה ולא הצלחנו לפרוץ את זה. היה שלב שנטע הרגיש יותר טוב שלושה-ארבעה חודשים אחרי הפציעה והיה משחק נגד הפועל ירושלים. הוא כבר שיחק משחק אימון נגד הנוער לפני כן. הגיע שחקן הפועל ירושלים ונתן לו מכה בדיוק באותה נקודה, ושוב חזרנו אחורה. נסענו לאנגליה כדי שיירד הלחץ. לתת לו חודשיים של שקט להתקדם. הוא חזר והשאר היסטוריה".

מחמוד ג'אבר
"ידעתי מהרגע הראשון שיש פציעה מורכבת. לא היתה שאלה אם הוא חוזר או לא חוזר. לא היו ספקות שזה ייקח לפחות חצי שנה, ולכן לא היה לחץ. שברים זה מורכב. זה לא כמו שריר, אתה לא יכול לגעת בעצם. תמיד צריך לבדוק תוצאות ולראות איך השחקן מרגיש".

פיירו לפני הכוכב האדום
"לפני המשחק מול הכוכב האדום בחוץ, היתה לו פציעה בשריר הירך האחורי. באתי לברק ואמרתי לו שאני צריך חמישה ימים איתו. הוא אמר לי 'קיבלת'. היה פה הרבה לחץ כי זה ה'אמא של הגמרים'. זו היתה פציעה מסוכנת. אלו היו חמישה ימים ש'התאבדנו' עליו. דפק לי הלב, לא רק בגלל חשיבות המשחק".

ברק בכר
"הוא נגיש. עברתי הרבה מאמנים. יש מאמנים שאתה אומר להם ששחקן כזה או אחר לדשא, הוא אומר 'תוציא אותו לדשא'. ברק, מה שאתה אומר לו קדוש. הוא הולך איתך. זה נותן לך הרבה יותר גמישות. כששחקן פצוע, הוא נפלט מהמערכת וכואב לו. היה שחקן שהרגשתי שמנטלית הוא במקום לא טוב, ואמרתי לברק שידבר איתו וייתן לו לעשות חלק קטן מהאימון, והוא הלך איתי. זו גדולה. כשאתה רואה את המאמן מפוקס במטרה, אתה מתיישר לפי זה. לפני בכר זה לא היה אותו דבר. לא היה את הפוקוס הזה כל הזמן. בין האסיפות הראשונות של ברק, הוא הראה 5 משחקים ואמר להם כמה נקודות צריך לקחת, כי המטרה היא אליפות. ברק שם את זה על השולחן".

השינוי במכבי חיפה
"כשאני הגעתי לפני 6 שנים, המטרה היתה אליפות. לא פחות ולא יותר. זה מאוד ריגש אותי, זה מה שרציתי. הכל התפוצץ לנו. גם אז היו 15 אלף אוהדים ומעלה. מכבי חיפה זה מועדון שמכוון לתארים. אין מקום ליותר מדי טעויות. אתה כל הזמן במבחן, יש עליך זכוכית מגדלת. אני לא הכרתי את התחושות האלה. במכבי חיפה הם שמים לך את זה בראש. אתה במועדון ששואף להיות הכי טוב ולנצח כל משחק".

חיפה של האליפויות
"ההישג שעשינו בשנה האחרונה, של אליפות עם ליגת האלופות... אנשים לא מבינים את גודל ההישג. היו לנו פציעות ודיברו על זה, אבל לא הייתי מסתכל על מכבי ת"א וב"ש, אלא על ליגת האלופות. על דורטמונד ועל באיירן ואמרתי 'אני עם 5 פצועים והם עם 7-8'. הגענו לחודש אפריל-מאי, למאני טיים של האליפות עם פצוע אחד. קבוצות אחרות הגיעו עם יותר פצועים".

עומר אצילי
"הייתי בקשר יומיומי מאז שידעתי שהוא מגיע לחיפה. הכנתי אותו להכל. כל הזמן דיברתי בחדר ההלבשה עליו, כי לצערי היה את הסיפור הזה מאחוריו וידעתי מי זה עומר. כל הדרך לאימון ניסיתי להקליל לו את הסיטואציה. הגעתי איתו כמו אח גדול. אין לי שליטה על המסביב, רק ניסיתי להראות לו שבתוך המועדון הולכים לעטוף אותו באהבה שהוא לא קיבל. הוא גם היה בלחץ, כל הזמן בשיחות עם המשפחה ועם אשתו והסוכנים. זה טבעי".

חדר ההלבשה של מכבי חיפה
"לא היו עימותים. זה שיש מתחים ואינטריגות בין שחקנים... חדר ההלבשה היה מאוד בריא... ברור שהיה אגו, אבל כולם היו בתוך העניין. ברגע שזה היה, תמיד היה מישהו... בשנים הראשונות היה את נטע ואז שרי וסאן שידעו לעצור את זה ישר. גם כשירדנו בפיגור והיו צעקות, זה לא היה אחד על השני".

ירדן שועה
"הוא ילד מדהים והיו עניינים בינו לבין המאמנים. אני לא יכול להיכנס לפינות האלה. אני לא רוצה להיות בין המאמן לבינו. הייתי אח גדול. תומך, מקשיב. הוא נכנס לפלונטר אחרי פלונטר וזה לא נתפס לו. בכל ההכנה לאימון הוא רגוע, ואז הוא יוצא לאימון ואז בשניה זה מתהפך. הביאו לו את ג'ובאני רוסו ואת יגאל הלל ז"ל. עטפו אותו. אני לא יכול להבין מה היה שם בחדרי חדרים".

מיטת הטיפולים
"אבו פאני תמיד היה עושה לי בלאגן. הבאתי לוח והשחקן היה רושם את המספר שלו, כדי לעשות סדר. היו שחקנים באים ומוחקים, ואתה עובד ולא רואה. אבו פאני שבר את הלוח. דולב חזיזה היה אוהב לעלות שני. אם הוא לא היה שני, היה בלאגן".

דניאל סונדגרן
"הוא לא אוהב טיפולים. הוא לא עושה כלום. הוא לא רוצה שאף אחד ייגע בו. ואז הוא נפצע ברצועה הצידית. לא יעזור, אני והוא צריכים להיפגש. אמרתי לו שהוא לא יכול לברוח. בטיפול ניסיתי להבין למה הוא מתנגד. הוא בקטע של הוויקינגי, הוא לא רוצה. הסברתי לו שהוא חייב אותי כדי להחלים. סיימנו את הטיפולים, הוא חזר לאימונים. הוא בא לצוות הרפואי, הכניס אותנו לחדר, הביא לנו שוקולדים ואמר לנו 'זהו, לא תראו אותי יותר פה. ביי'. מאז הוא לא נכנס לחדר הטיפולים".

עבדולאי סק
"איש מדהים. יום אחד הוא מרגיש את המפשעה, משהו קל. עשיתי לו תכנית שיקום. אחרי שישה ימים הוא הרגיש טוב. הוא ביקש ממני להתאמן ואמרתי לו שהוא לא יכול. הוא יצא לאימון וקיבל ברקס. במשחק, בדקה ה-60-70 הוציאו אותו. אז הוא פנה אליי ואמר לי שאם הוא לא משחק 90 דקות במשחק הבא, הוא הורג אותי. הוא שחקן שבא לשחק במאה אחוז. נגעת לו בדקות, נגעת לו במשהו אישי. גם במשחק לאחר מכן הוצאתי אותו ואז קיבלתי איום רציני...".

הצעה מאנגליה
"באוקטובר התקשר אליי רופא ואמר לי שאסטון וילה מחפשת פיזיותרפיסט והוא חושב שאני מתאים. אשתי אמרה לי ללכת על זה. אלברמן וברק הסתכלו עליי כאילו אני הזוי ואמרו לי 'סבבה תלך'. הגשתי קורות חיים ועברתי את השלב הראשון. היו שישה דפים של דרישות. התקשתי ליוסי בניון כי המאמן היה סטיבן ג'רארד. עברתי עוד ראיון וזה היה ראיון שלא חוויתי מימיי. התעסקו איתי בדברים שלא קשורים למקצועי. רמת התואר, אם המשפחה מגיעה או לא מגיעה. המון בירוקרטיה. הייתי בטוח שהג'וב שלי. קיבלתי הודעה שהגעתי ל-5 האחרונים ותוך שבוע אקבל הודעה. איך שיצא כיפור בטורינו, התקשרתי והם אמרו לי שהם ממשיכים עם שני מקומיים והבלון התפוצץ".

ליונל מסי
"טיפלתי בדניאל סונדגרן שהרגיש את הלב ובירידה מהדשא, מולי, עמד מסי ושתה מים. הוא עושה לי 'מה קרה?'. אמרתי לו 'קוראסון, קוראסון'. ירדתי מחייך. אני רואה את אבא, שלי, הילדים אומרים לי 'דיברת עם מסי!'. אחרי המשחק ביקשתי ממנו תמונה והיום היא בבית על המדף".