למה חשוב שהבת שלכם תעשה ספורט

לכל הכתבות באתר שוונג לחצו כאן

אימון ריצה או רכיבה טוב, או תחרות טריאתלון יכולים להוציא ממני צדדים אחרים שלא תראו במסדרון הממוזג במשרד בדרך למכונת הקפה. מלבד טונות זיעה, ניחוחות מאוד נשיים ופנים אדומות כעגבניה, יכולה להיפלט צעקה ואף קללה עסיסית, ללא קול אך גם בקול.

גם כמאמנת אני מקבלת מהמתאמנים (ולעיתים גם מעמיתיי המאמנים) גרסה הרבה יותר מוחצנת של עצמם, יצרית וקלה על ההדק כשהדופק עולה והזיעה מתחילה לטפטף. אין בי טינה או עלבון כלל, כי אני יודעת שהם יחזרו להיות מאופקים, סבלנים ומחושבים (על פי הסטנדרט הישראלי לפחות) כשהדופק ירד והאמוציות והתחרותיות ישכחו.

את הרעיון לכתבה הזו אני כותבת בעקבות פוסט מעולה שכתבה רונית כפיר מ-2017 על חוויותיה וחוויות ביתה בשלב מאוחר יותר, בהצטרפות לקבוצת כדורסל נשים - גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר. על חשיבות ספורט לנערות, יש גם גירסה מוקלטת בקולה.

הפוסט העיר בי כל כך הרבה זיכרונות מהעשור בו שיחקתי כדוריד כשחקנית בנבחרת ישראל ובא.כ. נס ציונה, והיום מהחוויות ומהתחושות שבמהלך אימון רכיבה טוב או בטח תחרות טריאתלון. בתחילה האופציה היחידה שעמדה על השולחן הייתה להצטרף לקבוצת בנים. זה היה בכיתה ו', כך שהכדוריד היה בגדר "חוג" עדיין. ערקתי לכדוריד מחוג הכדורסל בלי לחשוב הרבה, וזה התגלה כחוג אליו התמסרתי ברגע עם שני אימונים שבועיים, ומשחק בליגת הכדוריד לילדים, נגד קבוצות מבתי ספר אחרים באזור רחובות.

איך נראות בנות שמשחקות כדורגל, כדורסל, כדוריד או רצות יחד בקבוצה? במילותיה של כפיר: "עושות כל מה שאנחנו "לא אמורות" לעשות, נראות כמו שאנחנו "לא אמורות" להיראות: חזקות, נחושות, מזיעות, צועקות, נאבקות, בועטות, מקללות, צוהלות. נשים קולניות, שתופסות מקום במרחב, נשים לבד במרחב הציבורי, לא מפחדות, מעזות, יוזמות, יוצאות החוצה. נשים צעירות וזקנות, שמנות ורזות, בטן רוטטת בחוץ, ציצים קופצים בלי חשבון. ממש כמו… בני אדם"

עוד היא ממשיכה: "סביב גיל 14 חלה נשירה מענפי ספורט רבים, ונערות נושרות מספורט פי שישה יותר מנערים. זה קורה בין היתר בגלל לחץ חברתי, מבוכה פיזית, מרחק וכמובן – מחסור במודלים לחיקוי וחוסר היצע".

לא בכדי נרקמות חברויות עמוקות בתוך קבוצת ריצה, טריאתלון, במהלך החודשים של תכנית אימונים לאיש ברזל ועל אחת כמה וכמה בענפי הכדור במשחקים קבוצתיים - היכן יצא לנו עוד להכיר חבורה של אנשים בוגרים ולרוץ איתם, להתחרות, להתאמץ, להתנשף, לפעמים גם לדחוף, לצחוק ולהנות, בחיינו הבוגרים והמחושבים? במשרד במסדרון הממוזג בדרך מהמחשב לתמי4 במסדרון? בהנהון מנומס ושאלה על מזג האוויר או על הפקקים?

פעילות גופנית תורמת לא רק להרגשה החיובית ולביטחון העצמי, יש לה גם קשר ברור להכנסות כספיות ולהצלחה בעבודה ובלימודים. מחקרים מראים קשר ברור בין פעילות גופנית לבין ביצועים בלימודים - בבית ספר ובאקדמיה. מחקר רוחבי שנעשה על 22,696 תלמידות ותלמידים מיותר מ-1,000 בתי ספר, קיבלו ציונים גבוהים יותר, היו להם פחות בעיות משמעתם ופחות נשירה (Sport, Physical Activity, and the Health and Well-Being of American Girls and Women, עמוד 54).

מהפכה בתחום שיעורי הספורט בבתי הספר הנהיגו דווקא האמריקאים, ש"מתגאים" בשיעורי השמנת יתר מהגבוהים בעולם: כבר ב-1972 הם חוקקו תיקון לחוק החינוך שזכה לשם טייטל 9 (Title IX) שנשמע חלומי: כל מוסד חינוכי שפותח שיעור ספורט לגברים, חייב לתקצב באותו האופן מסלול דומה לנשים. לא עוד שיעור ריקוד לבנות ושיעור אתלטיקה לבנים - אלא שיעור בלט לבנים וכדורגל לבנות, ולהפך.

אם גם אתם אומרים לעצמכם שההסללה המגדרית מתחילה כבר בבית הרבה לפני גיל בית ספר, ושלשפוך על זה קצת כסף זה לא מספיק, הקשיבו לנתון הבא: בשנת 1975 פחות מ-300 אלף נשים עסקו בספורט בארה"ב, ובשנת 2012 מעל 3 מיליון - פי עשר!

בנוסף, הייתם רוצים שהבת שלכם תהיה מנהלת בחברת Fortune 500? מצאתם את המתכון! 80 אחוז מהמנהלות מעידות שעסקו בספורט בתור נערות.

אם הגעתם לכתבה הזו, אתם כנראה קוראים בשוונג, ולכן אני לא צריכה לשכנע אתכם שהכלים הנרכשים במהלך אימון ספורטיבי, הם הרבה יותר מכמה סיבי שריר וקלוריות אבודות. ספורט הוכח כגורם לדימוי גוף בריא יותר, לציונים גבוהים יותר, התמודדות תחת לחץ של תחרות ואפילו מספק כישורי חיים, כמו משמעת ואתיקה, שעשויים לנבא הצלחה בעסקים. על אחת כמה וכמה ספורט קבוצתי שמלמד יסודות של עבודת צוות - הן כמובילה והן כפועלת בצוות. הביצועים הספורטיביים כלל לא משנים, עצם ההשתתפות, המשחק והתחרות עושים את שלהם.