מרחב תמרון: השלכות ההחלטה של אופ"א

בראשית היה זה מישל פלאטיני, שהגה במוחו רעיון אקזוטי למדי. לפני כשמונה שנים, העלה נשיא אופ"א דאז בפני חברי הוועד הפועל הצעה לקיום אליפות אירופה ב-2020 במספר רב של מדינות (13 במקור, בריסל פרשה) וקיום פיינל פור במקום אחד (לונדון, חצי גמר וגמר). ההנחה שלו היתה כי בעולם של שמיים פתוחים וביבשת חסרת גבולות נראים לעין, ניתן יהיה לקיים את חגיגת היורו החד פעמית הזאת, עם משמעות סימבולית: ציון 60 שנה להקמת הטורניר הראשון של אליפות אירופה.

כל זה מקבל היום משמעות שונה לחלוטין. אף אחד לא הכין את פלטיני למציאות של 2020, שעה שנגיף הקורונה השתלט על כל חלקה טובה כמעט ביבשת (ולא רק) וגרם לסגירת הגבולות ונטרול של שדות תעופה במערב אירופה. חברי הוועד הפועל של אופ"א, בראשות הנשיא אלכסנדר צ'פרין, נאלצו לקבל החלטה קשה אך מתקבלת על הדעת בשעת חירום זו: דחיית היורו לקיץ 2021.

הטורניר עצמו זכה לביקורות רבות של אוהדים ברחבי אירופה בעיקר בגלל המרחקים העצומים שיעברו הנבחרות (למשל וויילס ושווייץ ישחקו בבאקו וברומא), שיטת העליה המוזרה (גם דרך ליגת האומות), על ההגרלה שנערכה בלי כל המשתתפות (ללא נציגות הפלייאוף), ריבוי המארחות שגרם לחוסר שיוויוניות משווע (רוסיה שמארחת משחקים תאלץ להתארח בדנמרק למשל) וכמובן המחירים הכלכליים הגדולים של ששילמו אוהדים נוכח ריבוי הטיסות. הצרה הגדולה היא שהמורשת של פלאטיני תשאר איתנו לעוד שנה, ועם השלכות כלכליות רבות הרבה יותר כאמור. נצביע על חלק מהן:

השלכות כלכליות
עבור אופ"א מדובר בנזק כלכלי גדול מאוד. הטורניר בהשתתפות 24 הנבחרות היה אמור להכניס לקופת הארגון 2 מיליארד יורו, כאשר הנפגעות האחרות הן כמובן ההתאחדויות השונות שבנו על מענקים (בהתאם להישגים של נבחרם ביורו) וכעת ייאלצו לדחות את ההכנסות לקיץ הבא, כמו גם כ-400 עובדי אופ"א שהיו אמורים לעבוד במהלך הקיץ ב-12 הערים השונות המארחות.

בכל מקרה מדובר פה במיזעור נזקים. הסיבה שאופ"א מיהרה לקיים כנס חירום (דרך שיחות ועידה עם ההתאחדות, ארגון השחקנים של פיפ"א, התאחדות המועדונים האירופים ומנהלת הליגות באירופה) היתה כדי לתת חמצן ואורך נשימה לליגות השונות והמפעלים האירופים, כדי לאפשר לעונת המשחקים 2019/20 להגיע לסיומן, גם אם יצטרכו לגלוש לקיץ. הנזק של הליגות הגדולות, אם לא יצליחו לסיים את העונה כסדרה, נאמד ב-700 מיליון יורו, פחות או יותר.

עתיד המפעלים האירופים
נכון לעכשיו, אין עוד אישור רשמי למה יעלה בגורל המפעלים האירופים, אך הדיווחים האחרונים מדברים על קיום חידוש הליגה האירופית ב-30.4 עד ה-24.6 וליגת האלופות מה-5.5 עד ה-27.6 (הגמרים בגדנסק ואיסטנבול). לשאלה באיזו מתכונת ימשיכו המפעלים לפעול (במשחק אחד או שניים ו/או בטורניר במדינה המארחת את הגמר) עדיין אין תשובה. צריך לזכור כמובן שהמשחקים הופסקו במהלך שמינית גמר באלופות ובאירופית, אך כרגע יש לאופ"א יותר מרחב תמרון.

עתיד הליגות
כפועל יוצא של דחיית היורו, גם הליגות המקומיות יוכלו לפעול, אם המגיפה תבלם בקרוב, ולסיים את עונת 2019/20 עד ה-30 ביוני, לפי הסיכום בין אופ"א למנהלות הליגה האירופיות. כאן צריך להדגיש כי אופ"א אינו הגוף שאמור להורות לכל ליגה בנפרד כיצד היא צריכה לפעול, אלא רק לתת את המסגרת ולוחות הזמנים שניתן יהיה לקיים את המשחקים כסדרם, מבלי לגלוש לעונת 2020/21, וכמובן מבלי לגרום לקבוצות לאבד את עיקר הכנסותיהם מזכויות שידור וכרטיסים.

קיץ 2021
טורניר היורו יפתח ב-11 ביוני וימשך עד 11 ביולי 2021. השיטה, מספר המשתתפות, הערים המארחות, יישארו זהות לטורניר שהיה אמור להתקיים בקיץ 2020 (התאריך המקורי: 12 ביוני עד 12 ביולי 2020). הדברים נכונים כמובן גם עבור רוכשי הכרטיסים לטורניר. למעלה מ-2.5 מיליון כרטיסים יוצאו בסך הכל ליורו (רובם נמכרו כבר) ויהיה כמובן ניתן לממש אותם בקיץ הבא שיבוא עלינו לטובה. אופ"א כבר הודיעה כי בעלי כרטיסים שלא יוכלו להגיע לטורניר בקיץ הבא יקבלו החזר מלא.

השלכות נוספות
נכון לכרגע החליטה אופ"א להשעות את כל הפעילות עד להודעה חדשה ולפיכך המשחקים של ישראל ו-15 נבחרות נוספות בפלייאוף העליה ליורו יתקיימו רק ביוני. כפועל יוצא, תאלץ פיפ"א לדחות את משחקי מוקדמות המונדיאל (אלה שהיו אמורים להתקיים ביוני בדרום אמריקה כבר נדחו) ולמצוא להם תאריכים אחרים. הדברים נכונים גם לגביע העולם למועדונים החדש שהיה אמור להערך בסין ביוני 2021 ונדחה, וכמובן הפיינל פור (ואולי כל הטורניר) של ליגת האומות מטעם אופ"א שתוכנן לקיץ הבא.

המרוויחים
ובכל זאת יש כמה מרוויחים מהסיפור שבו נראה שכולם יוצאים מופסדים בדרך זו או אחרת. למשל, נבחרת פורטוגל תזכה לעוד שנה עם התואר של אלופת אירופה ובסך הכל תכהן חמש שנים רצופות. רק נבחרת ספרד, שזכתה בטורניר ב-2008 וב-2012 ברציפות, הגנה על התואר לפרק זמן רב יותר. ויש כמובן את הכוכבים הגדולים שהיו בספק ליורו או לא היו אמורים כלל להשתתף בשל פציעה קשה: ממפיס דפאי, אדן הזאר, ניקלאס זולה, ניקולו זאניולו ומרקוס רשפורד הם רק חלק קטן.