אויב מבית: הרצוג פוגש את אוסטריה הלחוצה

אנדי הרצוג חשק שנים במשרת מאמן אוסטריה, אך הדלת תמיד נסגרה בפניו. ניצחון על ארץ מולדתו, ישמור על הסיכוי של ישראל להעפיל ליורו ויפתח בפני המאמן צוהר חדש בקריירת האימון. איזו נבחרת הוא יפגוש בסמי עופר? והאם יש על מה לבנות בכלל? ניתוח

דני פורת
דני פורת

תגיות: אוסטריה

Getting your Trinity Audio player ready...
שנה גודל פונט א א א א

יש משפט ביידיש שאומר: "האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק". לא צריך לתרגם את המשמעות לאנדי הרצוג ולא רק בגלל שהוא דובר גרמנית מלידה. מתוקף מעמדו, כאחד מגדולי כדורגלני אוסטריה בכל הזמנים, וכמי שאימן לתקופה קצרה את הנבחרת הצעירה, ראה עצמו "מראדונה של האלפים" כמועמד טבעי למשש את שאיפותיו המקצועיות ולהדריך את הנבחרת הלאומית. הוא אפילו קיבל את התמיכה של חבריו לנבחרת האחרונה שעלתה למונדיאל - דור 1998 - אבל הדלת הראשית מעולם לא נפתחה עבורו.

צחוק הגורל הוא שדווקא מי שחסם בפניו את הדרך היה וילי רוטנשטיינר, ששימש כמנהל המקצועי באוסטריה לפני שהגיע לישראל. הוא לא סבר אז שהרצוג בתחילת דרכו מתאים לתפקיד המאמן. השנים חלפו ורוטנשטיינר הציע להרצוג להתחיל את הדרך שלו לצמרת בישראל.

הרצוג אולי לא יצהיר זאת לעיניי המצלמות והאייפונים, אבל גם הוא יודע שהמפגש הקרוב מול המולדת האהובה, יכול לשרת אותו בעתיד. מובן שאין פה עניין של נקמה, אלא יותר רצון להוכיח לבני עמו שהוא מתאים וראוי לחזור ולהוביל את הנבחרת האוסטרית להישגים, כפי שעשה ככדורגלן.

הרצוג מכיר יותר טוב מכולנו את אוסטריה מודל 2019 ומודה כי היא עולה על ישראל ברוב הפרמטרים המקצועיים. שווי השחקנים שלה מוערך בלמעלה מ-200 מיליון יורו, שני שליש מהסגל שלה משתייך לבונדסליגה הגרמנית (ולרוב בהצלחה) ומההיסטוריה שלה בטורנירים הגדולים אפשר לבנות מוזיאון שלם, בעוד שבדף ההישגים של ישראל בוויקיפדיה מופיע בעיקר השם: מקסיקו 1970.

 ולמרות שאמרנו את כל זה, יש גם מציאות והלך רוח שעשויים לשחק תפקיד הערב בסמי עופר ואולי גם לאורך הקמפיין כולו, שיכולים לתת להרצוג קורטוב של אופטימיות להישען עליו.

לאחר ההפסד המעצבן 1:0 לפולין במשחק הפתיתה בווינה, האוסטרים  מגיעים  לארץ הקודש עם מטען עודף של ספקות וחששות. למעט 15 דקות טובות של לחץ בפתיחה, הלבנים-אדומים איכזבו את הקהל בארנסט האפל ויצאו בלי אף נקודה.

עבור העיתונאי מרטין שאוהובר מהדר שטנדרד, מדובר בהמשך של המגמה מליגת האומות והוא מפנה את האצבע המשימה למאמן: "פרנקו פודה לקח את הנבחרת אחורה. המשחק שלו מתבסס על הישענות לאחור, כדורים ארוכים, הגבהות ונראה שאם יקרה משהו, זה יהיה רק פעולה אינדבידואלית של שחקנים יצירתיים", הוא סיפר לאתר ערוץ הספורט.

באוסטריה מתגעגעים למרסל קולר, המאמן שהוביל אותם ליורו 2016 אחרי קמפיין כמעט מושלם (28 נקודות מתוך 30) תוך תצוגות כדורגל מהנות. עם זאת, השוויצרי לא הצליח למנף את ההישג למשהו משמעותי בצרפת (האוסטרים הודחו בשלב הבתים) ואחרי שרשרת של כישלונות במוקדמות המונדיאל (אוסטריה סיימה רביעית), הוא פוטר.

נכון לעכשיו, לא ניכרת שביעות רצון מהמחליף. "אם קולר היה משחק כדורגל של נבחרת גדולה, פודה מתנהג כמו מאמן של נבחרת קטנה", סיפר לי שאוהובר, "לא זו בלבד שהטקטיקה שלו לא עבדה בשום שלב, אלא שהוא גם איחר בחילופים".
 
בתקשורת האוסטרית וברשתות החברתיות לעגו למאמן החדש, שאמר אחרי ההפסד ביום חמישי: "היו לנו יותר הזדמנויות לנצח במשחק. אפשר לבנות על הופעה הזאת לגבי המשך הדרך". האמת היא שלפולנים היו שני מצבי הבקעה ברורים, אחד יותר מאשר לאוסטרים, שהתקשו להראות מי בעלי הבית ולא גילו שמץ של יצירתיות ודמיון. באחד העיתונים הגדולים במדינה נכתב: "פודה והשחקנים מוכרים אשליות לאוהדים והם חייבים להתאפס ולהתחבר יותר למציאות העגומה". בעברית, כדורגלנית קוראים לזה: גניבת דעת.

ובמעבר ליום ראשון הגדול. ארגז הכלים שעומד בפני פודה משוכלל יותר מאשר זה שיש לאנדי הרצוג לעבוד איתו. העובדה שדויד אלאבה, הכוכב הכי גדול של האוסטרים, לא יעמוד לרשות היריבה, אמורה להקל במידה מסוימת על ישראל.

אבל האמת היא שהמגן של באיירן מינכן, שבנבחרת משחק לרוב כקשר, אינו ממצה את הפוטנציאל שלו באוסטריה (68 הופעות) ופעמים רבות נמתחת ביקורת על היכולת שלו. אגב, בסקיי ספורטס האוסטרי, מצאו כי הנבחרת מנצחת בשישה מתשעת המשחקים הרשמיים האחרונים ללא אלאבה, כאשר ההפסד היחיד היה לגרמניה החזקה.

בהיעדרו של אלאבה, הנשק המפחיד ביותר שיש לאוסטרים הוא מרקו ארנאטוביץ'. מי שבעבר זכה להשוואות לזלטאן איברהימוביץ' (בשל החזות והאופי), פתח רק פעם אחת בהרכב של ווסטהאם בחודשיים האחרונים בעקבות סדרת מחלות ופציעות ולכן לא מגיע בכושר אידאלי לסמי עופר.

ארנאטוביץ' נודע כשחקן אגף וירטואוזי לאורך השנים, אך משמש לאחרונה כחלוץ מרכזי, כשבאוסטריה זו נובע בעיקר מחוסר ברירה. הוא עדיין השחקן המנוסה ביותר בסגל (78 הופעות) ושחקן ההתקפה החשוב ביותר.

הבעיות שהתעוררו לאחרונה בהתקפה של אוסטריה (שלושה שערים בשישה משחקים) הדליקו נורות אזהרה במשרדי ההתאחדות. לפני פתיחת הקמפיין, הם ניסו לאזרח את אשלי בארנס, חלוצה הפורה של ברנלי, בשל סבתו האוסטרית, אבל הבירוקרטיה עצרה את התהליך.

הפציעות של מיכאל גרגוריץ' (אאוגסבורג) וגידו בורגשטאלר (שאלקה) לא משאירות לאוסטרים יותר מדי אלטרנטיבות, ולכן מארק יאנקו בן ה-36 מלוגאנו הוא האופציה הראשונה מהספסל, כשברור כי השיא הרבה מאחוריו.

למרות היתרון הברור שיש לאוסטרים, גם הרצוג יודע כי זו הזדמנות, אולי חד פעמית, לתפוס את הנבחרת היריבה לא ממש מוכנה, כשהיא מצויה בלחץ גדול ומאוד מעורערת. התקווה היא שכמו שעשה זאת כשחקן, רק מול ישראל, הפעם הכדור המתוכחם של מי משחקניו יעבור מתחת לחומה האוסטרית וינשוק לרשת. כשזה יקרה, אולי אלוהים יפסיק לצחוק.