ריקוד התמנון: כשחיה מנחשת שיגעה את העולם
כל העולם המתין בציפייה לניחוש, הקונספירציות השתוללו ואפילו נשיא איראן דאז, אחמדניג'אד, הפך אותו לסמל המערב. רגע לפני שרבעי הגמר יוצאים לדרך במונדיאל בקטאר, מה למדנו מפול?
אין הרבה דברים יותר מרגשים מאגדות מונדיאלים. כאלה שנותנים חודש אחד גדול ונזכרים בזכותו לעד, כמו דייגו מראדונה ב-1986, זינדין זידאן ב-1998 או אחרים שרשמו מונדיאלים מדהימים ולא זכו בגביע העולמי.
מוקדם לדעת אם מישהו במונדיאל 2022 יהפוך לאחד כזה. על הנייר, זה המונדיאל המושלם להיווצרותן של אותן אגדות: השילוב בין מעבר התקופות (במונדיאל שכנראה יהיה האחרון של ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו), השערוריות מסביב והרצון העז לאסקפיזם יכול להפוך מישהו לאגדה. רבים ינסו, אבל יש אגדה אחת שכנראה אף אחד לא יוכל להחליף. פול התמנון.
פול, תמנון מגן חיות בגרמניה, הפך לגיבור עולמי אחרי שחזה 8 מ-8 משחקים במונדיאל 2010. פול פגע נכונה בזהות המנצחת בכל משחק במונדיאל, כולל משחק בו חזה שנבחרתו תודח בחצי הגמר, והפך לסנסצייה עולמית.
מי שעקב אחרי המונדיאל בדרום אפריקה בוודאי זוכר את המעקב האובססיבי אחרי פול בתחילת עידן הרשתות החברתיות. הפרוצדורה, כשלעצמה, לא הייתה מסובכת. לפני כל משחק הראו לפול, התמנון החביב, שתי קופסאות אוכל שקופות. באחת היו צדפים, באחת שבלולים. על כל אחת מהן הודפס דגל של מדינה, והאוכל אותו פול היה בוחר היה הופך ל"ניחוש" המנצחת.
הסיכוי שפול יפגע במשחק נוק-אאוט היה 50%, בעוד בשלב הבתים הוא היה קצת יותר נמוך (למרות שלא הייתה אפשרות של תיקו). בפעמים הראשונות בהן הוא פגע, אנשים התעלמו. ברגע שהרצף המשיך העולם התחיל לאבד את זה. הסיכוי לפגוע ב-8 משחקים הוא 1.56%, כלומר 1 מ-64. לא גבוה, אבל לא מופרך.
ב-63 מתוך 64 מקרים, לפחות על הנייר, פול היה מפספס. הוא פספס ביורו 2008, ולכן אף חיה אחרת מבין היורשים השונים – מפרד החמוס ועד סוהייל הפנדה – לא הצליחו לפגוע. פול התמנון כנראה לא היה מוח כדורגל מבריק עם שמונה זרועות, אבל הוא היה מנצח את כולנו ב-5 חבר'ה.
וכאן, בדיוק, מתחיל החלק המעניין. לא הדרך שבה פול פגע בניחושים, אלא בתגובה שלנו אליו. מונדיאל 2010 היה טורניר הכדורגל הגדול הראשון שבו פייסבוק באמת היה פופולרי, בתקופה אולי תמימה יותר של הרשתות החברתיות. משהו בשילוב הזה בין היכולת להפוך לוויראלי, אולי בדרך קלה יותר מהיום, לבין העדר הציניות שמלווה היום את תאגידי הענק של פייסבוק וטוויטר, יצר אווירה קצת יותר נאיבית. בתוך כל זה ובתוך חגיגת הכדורגל בדרום אפריקה, התמנון הברלינאי העיף לאנשים את המוח.
התחזיות של פול זכו לצפייה של מיליונים, כולל שידור ברשת NTV הגרמנית וחשיפות בכל העולם, כולל כאן בישראל. תחשבו על זה: הכתבה הזאת עוסקת באוכל של תמנון מלפני 12 שנה, וכולנו זוכרים אותו. ראש ממשלת ספרד אף הציע לו בצחוק מקלט מדיני אחרי שהימר כי ספרד תנצח את גרמניה בחצי גמר המונדיאל וספג ביקורת משפים רבים שאמרו שהם רוצים לבשל את פול לאחר ש"הוביל" לאותה השפלה לאומית. פעילי זכויות בעלי חיים, מנגד, טענו כי יש לשחרר את פול שנולד בשבי וכי התחזיות הן סוג של התעללות בבעל חיים.
מחמוד אחמדניג'אד, נשיא איראן בזמנו, אמר ש"פול התמנון מייצג את כל מה שרע במערב. מי שמאמין בו לא יכול להנהיג את אומות העולם ולשאוף לשלמות אנושית". במקביל החלו קונספירציות על כך שעובדי גן החיות "הנדסו" את קופסאות האוכל כך שפול יבחר בפייבוריטית לטענתן, אחרות על כך שהוא מת יומיים לפני גמר המונדיאל והוחלף בכפיל ואף יצא סרט מתח סיני שמספר כי פול התמנון היה חלק ממזימה בינלאומית להטות יחסי הימורים.
כל זה, נזכיר, בגלל תמנון שבחר מה לאכול לארוחת הצהריים. ההתלהבות סביבו הייתה לא רציונלית, ולא במקרה. פרופ' דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית, טען סמוך לגמר כי "פול התפרסם כי במקרה היה מתאם בין ניחושיו לבין תוצאות במונדיאל. למרות זאת, אני חושב שהוא השפיע בפועל על התוצאות".
"ספורטאים רגישים לאמונות טפלות. כשספורטאי מאמץ דפוס התנהגו כלשהו וזוכה, הוא יאמין שהדבר הראשון גרם לשני. אם שחקני הולנד האמינו לנבואה האחרונה של פול ייתכן שהמורל שלהם קצת ירד. חשוב שנזכור שיש צירופי מקרים מוחלטים ויש אירועים שעוזרים לנבא תופעות, אבל קשה להפריד ביניהם בכדורגל".
זה מה שהופך את המיתוס של פול התמנון, נוסטרדמוס התת-מימי, לגדול יותר. הוא לא חשב על הדרך שבה ג'רארד פיקה יסגור את ווסלי סניידר לפני הגמר, ולא התעניין יותר מדי ביכולת של מירוסלב קלוזה להתמודד מול ההגנה הארגנטינאית. הוא תמנון.
ולכן, אולי, הוא מייצג את אהדת הכדורגל בצורה הטובה ביותר. יש פער כמעט בלתי נתפס בין כמה הכדורגל מרכזי בחיים שלנו, כאוהדים, לבין כמה מועטה ההשפעה שלנו על מה שקורה על הדשא. אנחנו משלמים כסף בשביל שעה וחצי של בידור, מושקעים בהן ברמה הרגשית, ואז אוכלים את הלב. אם מסתכלים על זה באופן ציני, הקהל הוא רק התפאורה לשחקנים עצמם.
בתוך הפער הבלתי נתפס הזה, בין המקום של הכדורגל בחיים שלנו לבין המקום שלנו בכדורגל עצמו, נכנסות האמונות הטפלות. כניסה ברגל ימין ליציע, תחתוני מזל, החמסה של דרור קשטן והרבה דברים מעבר שגורמים לנו להרגיש כאילו אנחנו לוקחים חלק פעיל במשחק עצמו. במקרה של פול, שהפך לסנסציה עולמית וסוקר בכל פינה ביבשת, יכול להיות שהתחזיות השפיעו על השחקנים עצמם, גם אם ברמה לא מודעת.
כדורגל הוא משחק שיכול להיות מקרי. איבוד או החלקה אחת משנות לחלוטין תשעים דקות, והתחזיות של פול גרמו לנו להרגיש כאילו אנחנו בשליטה. כאילו אנחנו יודעים מה יקרה בחיים, או לפחות על המגרש, מראש. אולי, מעבר לבדיחה על "התמנון הנבואי", זה מה שהפך את פול לכל כך מוצלח. לסיפור שזכור לא פחות מהשער של אנדרס אינייסטה מאותו הגמר.
12 שנה לאחר מכן, והרבה אחרי שפול הלך לעולמו בשלווה בגיל שנתיים וחצי (הגיל הממוצע לתמנונים מסוגו), זה מה שנשאר. תמנון שבמקרה הצליח לפגוע בול ב-8 מ-8 משחקים, ובחסות תפוצה חסרת תקדים לזמנו הפך לאייקון עולמי שזוכה ליחס מצד פרופסורים לכלכלה התנהגותית ומנהיגי המשטר האיראני. בסוף, אולי, כל אחד מאיתנו רצה להרגיש כאילו הוא יודע מי תנצח בכל משחק. אולי כולנו, ברמה מסוימת, רצינו להיות פול התמנון.