נמוכים מדי? הבעיה של נבחרת ארצות הברית

אקדח שמופיע במערכה הראשונה ירה במערכה השלישית. האמרה המפורסמת הזאת של אנטון צ'כוב נתפסה כמשפט מכונן בכל הקשור בתאטרון, זכתה לאינספור פרפראזות בחיים עצמם ורלוונטית גם בדבר היחיד שאולי מעניין יותר מהחיים עצמם, משחק הכדורסל. ההפסד של נבחרת ארצות הברית לליטא אמנם לא היה הרה אסון עבור הפסים והכוכבים, אך היה מדאיג במיוחד.

• 15:40, ישיר ב-SPORT5: ארה"ב נגד איטליה ברבע גמר המונדובאסקט

האמריקאים הפסידו 110:104 לליטא, משחק בו הליטאים קלעו 9 מ-9 הניסיונות הראשונים שלהם מהשלוש. הליטאים קלעו ב-14 מ-25 מעבר לקשת. קשה להתמודד עם זה, וזה יכול לקרות במשחקי נוקאאוט. גם אפשר לנצח יריבה שקולעת 14 שלשות ב-56% במשחק אחד, אבל כאן מגיע הקטע שצריך להדאיג באמת את נבחרת ארצות הברית. הצבע.

הליטאים ניצחו 27:43 בריבאונד, כשהם לוקחים 18 ריבאונדי התקפה לעומת 18 ריבאונדי הגנה של ארצות הברית. יונאס ולאניוצ'אס אמנם קלע 12 נקודות בלבד עם 7 ריבאונדים, אך שחקנים לא גדולים כמו טדאס סדקרסקיס (11 נקודות ו-11 ריבאונדים) או ויידס קריניסיוקאס (15 נקודות ו-3 ריבאונדי התקפה) עשו כרצונם. הראשון הוא שחקן רוטציה בבסקוניה, בעוד השני משחק במאז'יקאי, קבוצה קטנה מהליגה המקומית.

השחקנים האלה עשו מה שהם רוצים על המגרש, כשבצד השני ג'ארן ג'קסון ג'וניור עם 5 עבירות ב-15 דקות. בובי פורטיס שיחק 11 דקות בלבד, בזמן שווקר קסלר (הגבוה השלישי) סיים עם 10- ב-6 דקות. שלושת הגבוהים לא היו מספיק טובים, ושלושתם שחקני NBA. אמנם מדובר רק במשחק אחד, אבל האמריקאים בבעיה.

זה הורגש במשחק מול מונטנגרו, בו הם התקשו במשך מחצית בודדת אך ניצחו כשהמונטנגרים לא פגעו מהשלוש. ניקולה ווצ'ביץ' קלע 18 עם 16 ריבאונדים (7 בהתקפה), והאירופאיים ניצחו 31:49 מתחת לסל. גיורגוס פאפאיאניס, לא שחקן NBA ולא קרוב לכך, קלע 17 נקודות ב-8 מ-13 מהשדה אצל יוון במשחק בו האמריקאים שייטו. כשאין להם יותר הזדמנויות שניות, הבעיות האלה קריטיות במיוחד.

גישה אמריקאית, אמריקאית מדי?
מלך הריבאונדים של הנבחרת הוא ג'וש הארט, שחקן קשוח בגובה 1.93 מ'. במקום השני אנתוני אדוורדס, גם הוא 1.93 מ'. שניהם שחקנים טובים מאוד ואתלטים יוצאי דופן, אבל לא גבוהים. הארט מצא את עצמו מתפקד כפאוור פורוורד הפותח, כשברנדון אינגרם עבר לחמישייה השנייה של הנבחרת.

אינגרם אמנם גבוה מהארט ב-10 סנטימטרים, אך פחות פיזי ממנו ומתקשה לשמור על גבוהים. כך סטיב קר הסביר את השינוי: "ג'וש הריבאונדר המוביל שלנו ומספיק חזק בשביל להשתלט על כל יתרון גובה. הוא מספיק טוב בשביל להתמודד עם חילופים ולכן אני מרגיש בנוח כשהוא הפאוור פורוורד הפותח שלי".

הגישה הזאת, והמחשבה על החילופים, אמריקאית במיוחד. סטיב קר הגיע לאליפות העולם בניסיון לעשות לנבחרות השונות את מה שהוא עשה ל-NBA עם גולדן סטייט, בה דריימונד גרין שיחק כסנטר פותח כשאנדרה איגודלה והאריסון בארנס, קווין דוראנט או אנדרו וויגינס ב-4. בהרכב נמוך וזריז הוא זכה בארבע אליפויות שונות בזכות החילופים והאתלטיות. "אנחנו בטוחים שאנחנו יכולים לשמור על אנשים עם סמול-בול. נעייף אותם בצד השני וזה בסדר כל עוד נקח ריבאונד".

גם מול מונטנגרו וגם מול ליטא, שני משחקים בהם במצטבר היה 58:92 ליריבות ארה"ב בריבאונד, הם לא לקחו כדורים חוזרים. זה הפך ליתרון של 12 זריקות למונטנגרים בהפסד, בעוד במשחק מול ליטא היה הפרש של זריקה אחת בלבד אך האחוזים הכריעו כשהליטאים איבדו 19 פעמים. מול איטליה ברבע, ומול גרמניה או לטביה בחצי, זה לא יהיה כל כך פשוט.

הגישה של סטיב קר עבדה מן הסתם ב-NBA ושינתה לחלוטין את הכדורסל, אבל יש כאן כמה הבדלים גדולים. ההבדל הראשון, והמשמעותי בהם, הוא שאין לנבחרת ארצות הברית את סטפן קרי ואת קליי תומפסון. אין לה שני שחקנים שיכולים להרוויח בצורה כל כך טובה מתנועה בלתי פוסקת ולהעניש בשלשה אחרי כל טעות של ההגנה היריבה. מעבר לזה, ג'ארן ג'קסון ג'וניור הוא לא דריימונד גרין.

טריפל ג'יי היה שחקן ההגנה של העונה שעברה ב-NBA ויכול לשמור כמעט בכל עמדה, אבל בעיית העבירות שלו הגיעה גם לפיב"א. במשחק מול ליטא ארצות הברית הייתה ב-16+ כשהוא על המגרש וב-26- בלעדיו, כשהוא יצא בבעיית עבירות תוך רבע שעה (כולל שתי עבירות ב-3 הדקות הראשונות). מול מונטנגרו הוא התקשה לשלוט מתחת לסלים, אך עצר את ווץ' על 7 מ-16 ל-2 נקודות באותו המשחק. לא רע, גם אם מול יריבה טובה יהיה קשה יותר.

אם ג'קסון יצליח להימנע מבעיית עבירות מול יריבים גדולים יותר אז זה יהיה משמעותי מאוד, כשבינתיים הוא לא משפיע בריבאונד. גם ב-NBA הוא ממעט לקחת כדורים חוזרים, אבל השילוב בין המסה של סטיבן אדאמס שמסייעת בבוקס-אאוט והמהירות של ג'ה מוראנט (5.9 ריבאונדים למשחק השנה) פותרת את הבעייה הזאת. כרגע הסנטר של נבחרת ארצות הברית עם 2.8 ריבאונדים ב-17.2 דקות למשחק באליפות העולם ו-9 ריבאונדי הגנה עד עכשיו בכל הטורניר. זה לא טוב. זה גם מסביר חלק מהטעויות של ארצות הברית והגישה האמריקאית לפיב"א.

נבחרות זה ספורט אחר
יש לארצות הברית את סגל המאמנים הכי טוב בעולם. סטיב קר המאמן הראשי, אריק ספולסטרה ממיאמי, טיירון לו מהקליפרס ומארק פיו מגונזגה עוזרי המאמן. יש כאן אולי את שלושת מנהלי המשחק הטובים ביותר ב-NBA כיום ומאמנים שהיו בכמעט כל גמר NBA מ-2011 עד 2023, להוציא גמר 2021. אם מישהו יודע לפתור את זה, אלה הם. לא בטוח שיש להם את המשאבים לכך בסגל.

על הנייר ווקר קסלר היה אמור להיות הפתרון, בתור 2.16 מ' שיכול לחסום כל דבר שזז, אבל הוא לא נראה טוב באליפות. שחקן השנה השנייה של יוטה ג'אז שיחק מעל 10 דקות רק במשחק מול ירדן שהיה ברובו לפרוטוקול, וסיים כאמור עם 10- בשש הדקות מול ליטא. בובי פורטיס, 2.11 מ' עיקש, עם 4 ריבאונדים ב-11.6 דקות למשחק ויכול להיות אקס פקטור.

קר עצמו הודה שייתכן וארצות הברית תצטרך להשתמש בהרכבים של שני גבוהים, וזה משהו שלא ראינו מספיק עד עכשיו. פורטיס וג'קסון שיחקו חמש דקות ביחד, מדגם קטן מאוד, בזמן שלא ראינו את קסלר לצד גבוה נוסף. האמריקאים העדיפו ללכת על הרכבי הסמול-בול עם פאולו בנקרו כסנטר או פתרונות אחרים, כאלה שמקדשים את האתלטיות ואת הנעת הכדור.

למרות זאת, הפער בכימיה מורגש. בשונה מנבחרות אחרות - כמו ליטא לה הפסידו או איטליה, אחת האובר-אצ'יבריות הגדולות של הטורניר - זה הטורניר הראשון של ארצות הברית ביחד. הם לא רצים מספיק זמן בשביל שהתנועה תהיה מושלמת. כשמוסיפים לזה את העובדה שהמגרש קטן יותר ושאפשר לעמוד בצבע, מה שקצת מנטרל את היתרונות של הריווח בחוקי פיב"א, זה מציב אותם בעמדת נחיתות מסוימת. למרות זאת, הם עדיין ארצות הברית והפייבוריטים לזהב.

מה יקרה מול איטליה?
זה שיש לארצות הברית סיבה לדאגה לא בהכרח אומר שהיא לא הפייבוריטית. הגבוה המרכזי של נבחרת איטליה הוא ניקולו מלי, פאוור פורוורד טוב אבל לא כוח בצבע כמו ניקולה ווצ'ביץ' (2.08 מ', 118 ק"ג) או יונאס ולנצ'יואס (2.13 מ', 120 ק"ג) הכבדים בהרבה. במקרה של דניאל ת'ייס ומו וגנר בגרמניה או של אנדראס גרזיוליס בלטביה אין אותה רמת הרתעה, ועד הגמר נראה ארצות הברית קצת אחרת.

גם ולנצ'יואס וגם ווצ'ביץ' הם סקוררים טובים ברמת NBA שמנצלים את הסייז כדי לקלוע על שחקנים לא פחות טובים מהם, ולא בטוח שיש ליריבות שחקנים כאלה או שליטא תגיע לגמר. יכול להיות שארצות הברית בכלל תצליח לברוח מהבעיה הזאת, אבל ההפסד לליטאים הפך את המשחקים הבאים של ארצות הברית למעניינים יותר בכל קנה מידה. עכשיו צוות האימון הטוב בעולם ושחקנים חכמים מאוד צריכים להתמודד עם בעיה ולהתאושש מהפסד.

סיכוי טוב שהם יצליחו. גם מול ליטא הם לא היו רחוקים, והימור על השלשות של יריבה יכול להשתלם אם הם מעדיפים לנסות לסגור עם יותר שחקנים את הצבע. יש יותר מדי משתנים - בעיית העבירות של ג'קסון, המשחק עם שני גבוהים, התנועה של האמריקאים עצמם והיכולת לסמול בול - שמשאירים אותם כפייבוריטים הגדולים למדליית הזהב. למרות זאת, כמו שהם ראו גם ברבע הגמר של מונדובאסקט 2019, יום רע אחד והלך עליהם. זה בדיוק מה שהופך את השבוע הקרוב לכל כך מעניין.