לב כחול: ג'אנמרקו פוצקו הוא ההשראה של איטליה
התחיל בכדורגל ולמד ממסינה ומאקס קרית גת. על המאמן המיוחד של האזורי
"הייתי עושה הכל, הייתי מתחנן, הייתי גונב, הייתי מת, בשביל שתהיי בזרועותיי הלילה", שר פעם ג'ון בון ג'ובי הגדול. מילות אהבה בשיר אהבה די נורמטיבי מגבר אל אישה, אך באותה מידה מילים אלו יכולות גם להישמע במערכות יחסים א-רומנטיות, וכן גם בספורט. מאמן נבחרת איטליה, ג'אנמרקו פוצקו, הוא אחד שעשוי לגרום לכל שחקן אשר התאמן תחתיו לדקלם את בון ג'ובי ולחוש כלפיו הערצה ואהבה, לא רק בזכות מאמן הכדורסל שהוא, אלא בזכות האדם שהוא.
למאמן האיטלקי, שיחגוג יום הולדת 51 בעוד שלושה שבועות, יש סל תכונות אופי מרשים במיוחד שעוזר לו להיכנס ללב של השחקנים אותם הוא מאמן. אך השאלה הגדולה ביותר היא האם מה שהספיק להוציא מהשחקנים שלו את המקסימום ביורובאסקט האחרון בו הגיעה הנבחרת לרבע הגמר וגברה על סרביה הגדולה בשמינית הגמר, יכול להספיק גם באליפות העולם? ספק אם תמצאו תשובה חיוביות ממישהו גם הפעם, אך דבר אחד בטוח, כשפוצקו בסביבה – הרגש ידבר ויהיו חיבוקים, והרבה.
מנטליות אחרת מכולם
פוצקו גדל באיטליה בעידן בו נבחרת הכדורגל זכתה במונדיאל (1982), ובאופן טבעי, הוא התחבר יותר לכיוון הזה וכך גם נכתב סיפורו המדהים. עד גיל 17 הוא היה שחקן כדורגל וכדורסל באופן מקצועני, וכשהחליט באיזו דרך להמשיך, הוא בחר דווקא בכדורגל. לאחר מספר חודשים, אביו, שהיה שחקן כדורסל בעברו ומאמן כדורסל באותה תקופה, שיכנע אותו לחזור בו וכך היה. פוצקו החליט להשקיע את כל כולו בכדורסל ותוך זמן קצר הוא מצא עצמו באודינה מהליגה השנייה באיטליה. פוצקו התפתח כרכז והשתפר ככל שהזמן חלף, כשהשיא האישי הגיע בעונת 2000/01 כשקלע בליגה האיטלקית הראשונה 27 נק' בממוצע למשחק במדי וארזה. במישור הבינלאומי, השיא נרשם כשהשתייך לסגל נבחרת איטליה באולימפיאדת אתונה 2004, עימה זכה במדליית כסף. הוא היה מלך האסיסטים של הנבחרת באותה אולימפיאדה ואחד השחקנים המשמעותיים שלה בהגעה עד להפסד בגמר מול ארגנטינה.
פוצקו החל את קריירת האימון שלו בשנת 2012 בקבוצת אורלנדינה באסקט מהליגה השנייה באיטליה, אותה קבוצה בה סיים את קריירת המשחק שלו שנתיים קודם לכן. הוא עבר בהמשך בעוד מספר קבוצות איטלקיות וכעוזר מאמן בצדביטה זאגרב, עד שהגיע לדינמו ססארי בפברואר 2019 כמאמן ראשי. פוצקו קיבל את משרת האימון בקבוצה מסרדיניה קצת לפני שלב שמינית גמר היורופקאפ בו היא נטלה חלק, ואף זכתה במפעל כשבדרך היא מדיחה את הפועל חולון בשלב חצי הגמר.
בראיון בפודקאסט "the benas podcast" פוצקו סיפר כי במהלך אותה עונה שיחק תחתיו בססארי הגארד ג'סטין קרטר (שחקן מכבי קרית גת בליגת העל בעונת 16/17), וככל שהעונה התקדמה, קרטר קיבל פחות דקות עד שלא שיחק כלל במשחקים מסוימים. פוצקו אמר כי קיבל את ההחלטה הזאת מבחינה מקצועית בלבד וזאת על מנת לקצר את הרוטציה. יום אחד קרטר ביקש לשוחח עם פוצקו על המצב שלו בקבוצה, ובשיחה אמר שהוא מבין את ההחלטה המקצועית שלו, אבל הוא שאל אותו שאלה אחרת שהטרידה אותו – ''למה אתה לא מתבדח איתי יותר'?
פוצקו, שידוע בתור מאמן בדחן שצוחק עם כולם, תפס את הראש ואמר לו שהוא צודק, ושהוא לא הרגיש בנוח לצחוק ולדבר באופן חופשי עם מישהו שעלול לכעוס עליו. מאז אותה שיחה פוצקו למד שהוא חייב לשתף שחקנים בהחלטות מקצועיות שעלולות לפגוע בדינמיקה בינו לבין השחקנים. "קרטר אפילו שיחק ותרם לנו בהמשך הקמפיין ביורופקאפ. אני מאוד מודה לו על שהיה כן איתי. הוא גרם לי להבין שטעיתי ביישום, אבל שאני בדרך הנכונה".
השינוי אצל מסינה
"אם זה היה אפשרי הייתי הולך איתו לכל קבוצה שהוא מאמן בה, ואני שמח שהוא קיבל את הנבחרת כך שעכשיו זה יתאפשר יותר", הודה רכז הנבחרת האיטלקית, מרקו ספיסו, ששיחק תחתיו באותה ססארי שזכתה ביורופקאפ ב-2019.
אך עם כל הכבוד להערכה הרבה ששחקניו של פוצקו רוחשים לו, בסוף הוא צריך גם לאמן כדורסל. ברוב שנותיו כמאמן הוא נחשב בעיקר למאמן ששם דגש על התקפה וקצב משחק גבוה. אך כשהגיע למילאנו כעוזרו של אטורה מסינה האגדי בתחילת עונת 21/22, הוא הכיר עולם אחר. "בשנה אחת לצידו של מסינה למדתי יותר על הגנה מאשר בכל 9 השנים שלי לפני כן כמאמן וכעוזר מאמן", הודה פוצקו בראיון באיטליה. "יש מאמנים שיגידו שהם יודעים הכל, אך אני הייתי מודע למצב שלי ולכן לא היססתי כשמסינה הציע לי לעבוד איתו, ידעתי שאני אלמד ממנו המון וכך קרה".
בסופה של אותה עונה פוצקו קיבל את משרת האימון בנבחרת איטליה, ומאז הנבחרת נראית כמו קבוצה מלוכדת שגם מפגינה קצב וסקור גבוה בהמון משחקים וגם כזאת שמסוגלת בשלבים מסוימים של המשחק להיראות כמו קבוצה של פיטבולים בהגנה. כאמור, ביורובאסקט אשתקד, נבחרת איטליה של פוצקו הגיעה עד לשלב רבע הגמר ונעצרה אצל הפיינליסטית צרפת במשחק צמוד לאחר הארכה.
השילוב בין כוכב בקנה מידה איטלקי כמו סימונה פונטקיו מיוטה ג'אז, עם שחקנים מנוסים כמו ניקולו מלי, אקילה פולונארה ולואיג'י דאטומה ושחקנים צעירים שרוצים להוכיח את עצמם כמו גבריאל פרוצ'ידה ומתאו ספאניולו, מסקרן מאוד. הסגל לא נוצץ כמובן, אבל עד כה ב-7 משחקי ההכנה בה השתתפה, איטליה ניצחה את כולם, כולל נבחרות חזקות כמו סרביה וברזיל. בסופו של דבר, אין לדעת איך יתפתח הטורניר והרבה יהיה תלוי בהצלבה וגם קצת מזל לא יזיק, אבל אם הכל יילך עבורם באופן חלק בשלב הבתים הראשון, הם יכולים ביום בהיר לפנטז גם על רבע גמר אליפות העולם ואולי אפילו מעבר לכך.
אז אמנם יאניס אנטטקומפו לא יגיע לאליפות כדי לפתוח את זרועותיו בשביל המאמן האיטלקי, אבל בדומה למילותיו של בון ג'ובי, אין שחקן איטלקי בנבחרת הזאת שלא יתחנן לקבל את אותו החיבוק מג'אנמרקו פוצקו.