נועה, בתי בת ה-8, ביקשה ממני שאביא לה דבר אחד מטוקיו: תמונה עם ליהיא רז. הספורטאית הכי צעירה במשלחת הישראלית, היא תיכוניסטית בת 17 מרמת השרון, שגדלה באותו המועדון שבו בתי הולכת לחוג כבר שלוש שנים (בניכוי שנה של קורונה..). באולם ההתעמלות בקרית הצעירים יש שלטי ברכה ועידוד לליקי, וכך גם שלטים ברחבי העיר. ומבחינתי העניין הקטן הזה, העובדה שהבת שלי רצתה שאצלם לה את ליקי רז בטוקיו, מתוך כל הדברים שיש לאולימפיאדה להציע, ממחישה לי יותר מכל את הכוח של המשחקים האולימפיים.
בסופו של דבר, הספורטאים הללו הם מודל לחיקוי והערצה. ההצלחה של ליהיא שווה עוד מאות בנות שיגיעו לחוג. היא לא חייבת לזכות במדליה בשביל זה. עצם העובדה שיש ילדות שנושאות אליה עיניים, מספיקה. ממש כמו שירדן ג׳רבי סיפרה אחרי הזכיה במדליה, איך בעקבות יעל ארד היא גם רצתה "לקנות" כרטיס לאולימפיאדה.
וגם ילדות גדולות יותר כמוני, בלי שום יומרה לרחף באוויר, רואות מישהי כמו סימון ביילס, ומתמלאות הערצה. זו הייתה חוויה להיות באימון הפודיום שלה, החזרה הגנרלית למדליה. 142 סנטימטרים שמרחפים באוויר בקלילות ומשקפים כל כך הרבה כוח ועוצמה. זו גם בעיקר הידיעה שמאחורי השניה הזו של הסלטה באוויר, יש שנים שלמות של אימונים, של נפילות, של סבל, של הצלחה, של קושי, של חיוך. מסע ארוך שמתגלם ביורצ׳נקו דאבל-פייק שלה.
לשמחתי ביליתי את היום בחברת פרשן ההתעמלות שלנו, אילן גזית, וזכיתי לפרשנות צמודה ולספוג מהאנרגיות המדהימות שלו. עמיחי שפיגלר ואילן יעבירו לכם את שידורי ההתעמלות בצורה מושלמת וברור לי שאם הייתי בבית, לא הייתי זזה מהספה, וכנראה גם לא לומדת למבחן הגדול שיש לי באמצע אוגוסט.
הימים פה ממש אינטנסיביים, אי אפשר להסביר עד כמה זה כיף וממכר ומלא באנרגיות שיא, וזה עוד לפני שהתחרויות עצמן התחילו. היום אפילו לא הספקתי לאכול. אסור לנו העיתונאים לאכול במסעדות בגלל הקורונה, אבל בדרך כלל יש אחלה אוכל בסופר, במיוחד "אוניגירי", משולשי אורז במילוי של דג, עטופים באצה. אבל עד שהגעתי לסופר, גם הם נעלמו מהמדפים.
עכשיו אני בעיקר מתרגשת לקראת טקס הפתיחה, אחד מרגעי השיא של המשחקים. אני זוכרת שבתור ילדה פשוט לא יכולתי להאמין לאמא שלי כשהיא סיפרה לי שמאות מיליוני בני אדם צופים בשידור האחד הזה באותו הזמן. אמנם בשנה האחרונה הקורונה הייתה זו שאיחדה מיליארדים שחוו גורל זהה, אבל לפחות ב-16 הימים הבאים, הספורט יקבל את הפוקוס של כולם, הלפיד האולימפי יבער, ונדמה לי שלמדתי איפשהו שנגיפים לא אוהבים אש, אז אני מקווה שהווירוס הזה יתרחק גם מהאש האולימפית.