מקצועית ותדמיתית (אבל לא כלכלית) מעמדה של מכבי תל אביב בכדורסל הוא כמו של מילאן או ריאל מדריד בכדורגל, והיא גם בנתה אותו על פני ארבע תקופות גדולות שונות, במרווח של יותר מ-30 שנה. מאמנים ושחקנים התחלפו בלי סוף, כמובן, ואתם יודעים מה נשאר יציב. שמעון מזרחי.
אבל הוא לא יישאר שם לנצח, והוא קרוב יותר לסוף קרוב מאשר להתחלה. ולמרות ששרדו את טראומת פנאן ואת קדנציית הבלהות האחרונה של פיני גרשון, לא הכל עובד בדיוק כמו שצריך. הפיינל פור בליגה הוא בעיה, לא סתם הם שוקלים שוב את אופציית הליגה האדריאטית. מכבי גם לא יכולה להתחרות כספית מול 6-8 המועדונים היותר עשירים ממנה באירופה על השחקנים הכי טובים. ובכלל, מכבי, מבחינה מסוימת ועד שלא יוכח אחרת, היא קצת כמו קונטיקט בכדורסל – תכנית מאוד מוצלחת מזה זמן רב, אבל כזו שמבוססת על דמות מרכזית אחת שעומדת בראש המערכת. היו"ר.
כשג'ים קלהון יעזוב את קונטיקט, סיכוי סביר שהיא תתקשה מאוד להמשיך את הדומיננטיות שלה בכדורסל המכללות. מאז 99 קונטיקט זכתה ב-3 אליפויות, ומהבחינה הזו היא לא פחות גדולה מדיוק, צפון קרוליינה, קנטאקי או כל תכנית מכללות ענקית אחרת. אבל ההבדל בין קונטיקט לשלוש הדוגמאות כאן, הוא שהאחרות היו גדולות לפני המאמן הנוכחי (למרות שדיוק לא זכתה באליפות לפני מייק ששבסקי, היא עדיין הייתה ב-4 פיינל פורים, 2 גמרים ושלחה 15 שחקנים ל-NBA), ויהיו גדולות גם אחריו. אצל קונטיקט, זה לא מובן מאליו.
גם במכבי זה לא, ולו רק בשל העובדה שמזרחי שהוא החוליה המקשרת היחידה בין 78 ל-2011. ומזרחי כבר בן 71.
אבל אם הבעיות של מכבי תל אביב מזכירות את עולם המכללות, למה לא ללכת עד הסוף וגם ליהנות מהיתרונות של עולם המכללות?
מתחת לאף של מכבי תל אביב עומדת עכשיו הזדמנות לעשות משהו שגם יעזור לה לעבור בצורה חלקה יותר את הפרידה המתקרבת משמעון מזרחי וגם יעזור לה להתמודד עם הבעיה הכי גדולה שלה בעשור וחצי האחרונים – העובדה שהיא מפסידה שחקנים שהיא רוצה לקבוצות שיכולות לשלם להם יותר.
מכבי תל אביב צריכה למתג את עצמה כמועדון הכדורסל האירופאי שהכי דומה לתכנית כדורסל מכללות.
המיתוג יתחיל קודם כל בשיעור היסטוריה קצרצר. מאז שנת 2000 לא פחות מ-12 שחקנים ששיחקו ב-NBA עברו קודם במכבי תל אביב. לאנשים כמו ויקטור אלכסנדר, קרלוס ארויו, מייסיאו באסטון, וויל סולומון, קווינסי לואיס וברונו שנדוב, שהיו שחקני NBA עוד לפני מכבי, התקופה בישראל לא בהכרח עזרה להם לקבל שוב חוזה בארצות הברית, וגם אם כן (באסטון) היא בטוח לא עזרה להם לשפר את המעמד שלהם בליגה.
לשני שחקנים נוספים – וויל ביינום וכמובן אנתוני פארקר – שעברו ב-NBA עוד קודם למכבי, לא רק שבטוח שהזמן שלהם בתל אביב הוא זה שסידר להם חזרה לשם, אלא שהוא החזיר אותם לשם חזקים ומשופרים משעזבו, וכיום שניהם נהנים בליגה ממעמד טוב בהרבה מזה שהיה להם שם בקדנציה פרה-מכבי.
ארבעה שחקנים נוספים – נייט האפמן, שאראס, עמרי כספי ובנו אודריך – הגיעו ל-NBA לראשונה רק אחרי ששיחקו תפקיד משמעותי במכבי.
בסך הכל, כאמור, אלה 12 שחקנים שיכולים לומר שדרכם (או דרכם חזרה) לליגה הטובה בעולם עברה ביד אליהו. דיוק, קנטאקי, קנזס, אריזונה, צפון קרוליינה וקונטיקט הן (כנראה, יכול להיות שפספסתי אחת או שתיים) תכניות כדורסל המכללות היחידות שמאז שנת 2000 שיחקו ב-NBA יותר מ-12 שחקנים שיכולים להגיד עליהן את אותו הדבר.
גם אם נוריד את אלכסנדר, ארויו, סולומון ושנדוב, שהיו חוזרים ל-NBA גם בלי התקופה שלהם במכבי, אנחנו נשארים עם 8 שחקנים. זה כמו סינסינטי, ויותר מווילאנובה, פיטסבורג, ארקנסו, מישיגן, אינדיאנה, ג'ורג'טאון, מארקט, גונזאגה ועוד מאות מכללות.
באירופה, הקבוצה היחידה שמתקרבת למכבי מהבחינה הזו היא קאחה לבוראל. מאז 2000 שיחקו ב-NBA עשרה שחקנים שעברו בדרך בוויטוריה, אבל רק ארבעה מהם "חייבים" לקאחה (טאו) את העובדה שקיבלו חוזה בארה"ב. מאצ'אס, לואיס סקולה, טיאגו ספליטר וחוסה קלדרון. אפשר לזרוק פנימה גם את חורחה גרבאחוסה, ועדיין מגיעים רק לחמישה. שלושה פחות ממכבי.
עם ההיסטוריה הזו מכבי יכולה לפתוח את המצגת בכל פעם שהיא תנסה לגייס כשרונות (אמריקאים בעיקר) שמחפשים את המסלול שיביא אותם ל-NBA. אם האנגלית הטובה, מזג האוויר, חוף הים ויתר האקסטרות שיש לתל אביב להציע לא תמיד עוזרים להביא לכאן שחקנים שבמקום אחר יקבלו יותר כסף, הרי שהסיכוי הגדול להגיע מכאן ל-NBA אמור לעשות את העבודה.
ואחרי שיעברו את החלק הזה, מה עוד מכבי יכולה להציע? ובכן, קלטות משחק מהעונה הנוכחית. עונה בה המנוע של הקבוצה, בהגנה ובהתקפה, היה שני גארדים אמריקאים ואתלטיים שלחצו, יצאו למתפרצות ושבעצם הכל עבר דרכם. אני לא זוכר מכבי תל אביב ששיחקה כדורסל שיותר דומה לכדורסל מכללות מאשר מכבי של העונה. וכדורסל מושתת גארדים אמריקאיים אתלטיים הוא אמנם לא מה הכדורסל המועדף על מרבית המאמנים הבכירים באירופה, אבל העונה מכבי הוכיחה שני דברים עם הכדורסל הזה: 1) הוא כיפי ואטרקטיבי וקל לאהוב אותו, גם אם הוא לא תמיד מנצח. 2) הוא יכול לעבוד.
היתרון של זה מבחינת הניסיון לגייס כישרונות לסגנון המשחק הזה הוא ברור: בכדורסל כזה, שיותר דומה למשחק המעבר של ה-NBA מאשר להתקפה על חצי מגרש של היורוליג, שחקנים אתלטיים יכולים לבוא יותר לידי ביטוי, וגם להציג מספרים וקטעי היי לייט שירשימו מאוד כל GM בארה"ב.
מה שמביא אותנו לנכס השלישי שמכבי תצטרך לבנות עליו את התכנית הזו, ושאיתו היא תסיים את המצגת: דייויד בלאט.
כי אני לא יודע אם שמתם לב, אבל יש משהו שמשותף לבאסטון, לואיס, פארקר, האפמן ואודריך, וזה בלאט. אותו בלאט שבנה, ניהל ואימן את הקבוצה הנוכחית, זו שהצליחה הרבה מעבר לציפיות, בעיקר בזכות סגנון כדורסל מאוד מסוים. זה שמאוד מזכיר כדורסל מכללות בשיאו.
ובלאט, בניגוד למרבית חבריו לצמרת המאמנים באירופה, הוא לא רודן אירופאי שונא אמריקאים שדוגל בקריעת תחת ושהקבוצות שלו בנויות על קשיחות בהגנה לפני כל דבר אחר. בלאט בעצמו מהווה כוח משיכה לשחקנים אמריקאים הודות לסגנון הכדורסל המהיר שהוא מכתיב, וכמובן שהודות לאמריקאיות שלו. הוא אמריקאי.
...
בשביל שקונטיקט תשרוד את העזיבה של קלהון, היא תצטרך דמות אחרת שתיקח את התכנית לעידן חדש. בהרטפורד מדברים על ג'ינו אוריאמה, שמאמן בהצלחה חסרת תקדים וכבר הרבה מאוד זמן את תכנית כדורסל הנשים של קונטיקט. אבל בכל מקרה ברור להם שצריך להיערך ליום שאחרי קלהון, ושהדרך הכי טובה לעשות את זה היא בעזרת דמות מרכזית חדשה.
בשביל מכבי תל אביב, האיש שייקח אותה אל עידן חדש, בשלהי כהונתו או בימים שאחרי מזרחי, חייב להיות בלאט. הדרך הכי טובה לעשות את זה היא לתת לו חוזה ל-10 שנים. כמו שעושים במכללות. שיוכל לבנות בשקט תכנית ארוכת טווח, להנחיל סגנון כדורסל ברור ומוגדר לאורך זמן ולבנות קבוצות לפי הבסיס הזה. וזה אומר להתמיד בסגנון כך שזה אפילו יאפשר להכשיר שחקנים בתוך המועדון לתפקידי המשנה, שמסביב לגארדים האמריקאים. ואלה לא רק יבואו למכבי בשביל פחות כסף משהיו יכולים לקבל בקבוצה אחרת באירופה, אלא גם יעדיפו שנה או שנתיים במכבי על חשבון אופציות אחרות בארה"ב, כמו להתייבש על הספסל של קבוצת NBA בינונית ומטה.
מכבי הזו, החדשה, שאת הפוטנציאל שלה ראינו השנה, יכולה להפוך את עצמה לאלטרנטיבה המועדפת בשביל גארדים אמריקאים, וליופי של קבוצה לצפות בה. ובלאט הוא האיש להוביל אותה בדרך הזו. חבל שזה לעולם לא יקרה.