פתח תקווה?

בשבוע שעבר התראיין פרננדו טורס, החלוץ החדש של צ'לסי, לעיתון הספורט הספרדי "מארקה". הוא דיבר על הרבה דברים – על המעבר מליברפול לצ'לסי, על תג המחיר בגובה 50 מיליון ליש"ט, על מעמדו בנבחרת - אבל המשפט שבחרו העורכים לשים בעמוד הראשון היה: "לא הייתי רוצה שקון יעבור לריאל מדריד".

• חדשות, תקצירים, סגלים, טבלה ולוח המשחקים בעמוד הליגה הספרדית

למרות שטורס משחק באנגליה כבר ארבע שנים, מבחינת הספרדים הוא היה ונשאר סמל של אתלטיקו מדריד. אחד הכוכבים הגדולים ביותר של הקבוצה ואחד המבקיעים הגדולים ביותר שלה. לכן, כל אמירה שלו בנוגע לאתלטיקו היא בעלת משמעות, גם אם הוא כבר לא חלק ממנה.

טורס הצליח לנצח את ריאל מדריד פעם אחת בלבד במדי האדומים-לבנים – רק שזה היה במשחק ידידות לא רשמי, אז זה לא ממש נחשב. בינתיים גם היורש שלו, מי שתפס את מקומו בלב האוהדים והפך לכוכב הגדול והשחקן האהוב ביותר, סרחיו "קון" אגוארו, לא הצליח לעשות זאת. הניצחון האחרון של אתלטיקו בדרבי נרשם במאה הקודמת. ליתר דיוק ב-30 באוקטובר 1999. אתלטיקו ניצחה בברנבאו ואת השערים כבשו ההולנדי ג'ימי פלויד הסלביינק (2) וחוסה מארי. עברו מאז 11 שנים, 9 חודשים ו-8 ימים. 4,299 ימים. נצח.

אגוארו, אגב, היה אז ילד בן 11, הרחק הרחק בארגנטינה. לא פחות מ-18 משחקי דרבי התקיימו בליגה (והיו עוד כמה בגביע) מאז הניצחון ההוא, ריאל ניצחה ב-12 מהם וששת הנותרים הסתיימו בתיקו. אין דרבי אחר בספרד שבו אחת הקבוצות לא ניצחה כל כך הרבה זמן. בין 1993 ל-2000 עברו 15 משחקים רצופים עד שסוסיאדד ניצחה בדרבי הבאסקי את בילבאו. אבל 18 משחקים? זה עוד לא היה, גם לא בין ברצלונה לאספניול.

לפני כל דרבי, במיוחד אם הוא מתקיים בוויסנטה קלדרון, שחקני אתלטיקו משחררים הצהרות. "הפעם זה אפשרי", "הפעם זה יקרה" ו-"הפעם ננצח את ריאל". ותמיד מתאכזבים מחדש. ריאל מגיעה לדרבי הזה אחרי שמאמנה, ז'וזה מוריניו, הצהיר בשבוע שעבר: "אפילו אם נפסיד עוד נקודה אחת עד סוף העונה, נאבד את הסיכוי לאליפות". ועשרה מחזורים לסיום הליגה, כשלבארסה יתרון 5 נקודות במעלה הטבלה ויתרון של 0:5 מהקלאסיקו הראשון (מה שהופך בעצם את הפער ל-6 נקודות), הפורטוגלי כנראה צודק.

את אתלטיקו מאבק האליפות בין בארסה לריאל לא מעניין. לקבוצה של קיקה סנצ'ס פלורס, שבעונה שעברה זכתה בליגה האירופית והגיעה לגמר הגביע הספרדי, נותרה רק מטרה אחת בעונה המאכזבת הזאת: לסיים לפחות במקום השישי, כדי לשחק גם בעונה הבאה באירופה. בעצם, יש לה עוד מטרה אחת, שמבחינת אוהדי הקולצ'ונרוס היא אפילו גדולה וחשובה יותר: לקטוע את רצף הכשלונות מול ריאל ולרשום סוף סוף ניצחון על הקבוצה הלבנה והצפונית של העיר.

בעונה שבה דייגו פורלאן, דווקא אחרי מונדיאל מדהים, ממשיך לאכזב ורומז על עזיבה, מי שיכול לעשות את הנס הזה הוא אגוארו. עם מעל ל-90 שערים במדי אתלטיקו הוא כבר נחשב לאחד המבקיעים הגדולים בתולדותיה, והוא רק בן 22. יותר מפעם אחת נרמז בזמן האחרון שאגוארו יעבור בעונה הבאה לריאל. אין מה לעשות, כל כדורגלן רוצה לזכות בתארים ולשחק בקבוצות הכי גדולות והכי מצליחות, ולקון, כך נראה, די נמאס מהכשלונות החוזרים ונשנים של אתלטיקו. אבל בראיונות האחרונים שהוא נתן הוא הדגיש את מחויבותו לקבוצה, את רצונו להישאר. קשה לדעת אם להאמין לו או לקחת את הדברים בערבון מוגבל, אבל דבר אחד בטוח: אם אתלטיקו תצליח סוף סוף לנצח את ריאל, זה תלוי בעיקר בו. כי מדובר באמת בשחקן יוצא דופן.

סרחיו אגוארו כבר נכנס לספר השיאים של הכדורגל הארגנטיני כאשר שיחק בקבוצה הבוגרת של אינדפנדיינטה בגיל 15 ו-35 יום. בכך הוא הפך לצעיר ביותר בהיסטוריה של הליגה הראשונה ושבר את השיא של מי שכמה שנים לאחר מכן יהפוך לחמו – דייגו ארמנדו מראדונה. כשאוסקר רוג'רי, מאמנו דאז, העלה אותו להרכב בגיל כה צעיר, הוא לא חשש. אגוארו בן ה-15 שיחק בליגה של הגדולים בלי שום פחד או יראת כבוד. למרות קומתו הנמוכה (היום 1.72, אז קצת פחות) הוא התעלל במגנים, העביר להם את הכדור בין הרגליים, צעק, קילל והבקיע שערים.

"לא היה לי קל", סיפר קון. "הייתי צעיר וקטן יותר מיתר השחקנים, כך שהייתי צריך ללמוד איך להתחמק מתיקולים קשים ולהימנע מפציעות. בהתחלה הייתי מטרה לשחקני יריב שהיו מחפשים אותי. אבל זה רק חיזק אותי ואיפשר לי ללמוד איך לברוח בזמן מהרגליים של הכסחנים". אף אחד כמובן לא קרא לו אז – וגם לא היום – בשמו האמיתי, סרחיו. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא "קון". השם הזה מופיע גם על גב החולצה שלו, בקבוצה ובנבחרת. זה התחיל לפני הרבה שנים כשהסבתא שלו, שראתה עד כמה הוא דומה לגיבור סדרת האנימציה היפנית "קום-קום", הייתה הראשונה שקראה לו ככה. המזל של כולנו, ובעיקר שלו, שבארגנטינה קצת התקשו עם השם והסתפקו בקון.

בקיץ 2005 יצאה הנבחרת הצעירה של ארגנטינה לאליפות העולם עד גיל 20 בהולנד. ארגנטינה הייתה כמו תמיד אחת המועמדות לתואר. אבל המאמן שלה, פרנסיסקו פרארו, חשב ששני הצעירים ביותר בסגל, שגם חלקו את אותו החדר, ליאו מסי בן ה-18 וקון בן ה-17 – השחקן הצעיר ביותר באליפות כולה - עדיין לא בשלים מספיק להרכב הפותח. את המשחק הראשון, נגד ארה"ב, ארגנטינה הפסידה. מסי עלה מהספסל במחצית השניה ולא הצליח למנוע את המבוכה. אגוארו כלל לא שותף. במשחק השני, נגד מצרים, מסי לא רק פתח, אלא גם הבקיע את השער הראשון בניצחון 0:2. סרחיו הצעיר נכנס כמחליף ונתן הצגה. מאותו רגע אי אפשר היה לעצור אותם. מסי, שסיים כמלך השערים וכשחקן המצטיין באליפות, כבש פעמיים בגמר בדרך לגביע העולם. אגוארו, צעיר ב-3 שנים מכל יתר השחקנים, עשה את שלו בגמר נגד ניגריה כשסחט את הפנדל השני.

העונה הראשונה שלו באירופה לא הייתה קלה. קון בן ה-18 שיתף פעולה בהתקפה עם פרננדו טורס, אבל התקשה עם הקצב המהיר יותר והשמירות ההדוקות, בהשוואה למה שהיה רגיל אליו בארגנטינה. וחוץ מזה, עם תג מחיר כבד של 20 מיליון יורו על הגב הוא הרגיש שהוא חייב להוכיח את עצמו בכל רגע. לא פשוט. אבל אז טורס נמכר לליברפול, מה שהפך אותו לכוכב. יש שחקנים שאחריות כזו בגיל כה צעיר הייתה משתקת אותם, לא אגוארו. הילד שגדל ברחובות שכונת קילמס בבואנוס איירס, ששבר בגיל 15 את השיא של דייגו, פשוט פרח.

עונת 2007/8 הייתה הטובה ביותר של אתלטיקו מאז האליפות ב-1996. היא סיימה במקום הרביעי ועלתה לליגת האלופות. אם לא ההגנה האיומה שלה, סביר להניח שהייתה מסיימת גבוה יותר בטבלה. אגוארו לא רק כבש שערים בלי הפסקה (19 בליגה ו-27 בסה"כ), הוא גם נבחר לשחקן המצטיין של העונה וקיבל את הפרס על שם מגן סביליה המנוח אנטוניו פוארטה. ההמשך היה סיפור של עליות מדהימות ונפילות מטורפות – כמו שמכיר כל אוהד של אתלטיקו. לצד הזכייה בליגה האירופית, באו הכשלונות בליגה ובליגת האלופות. הניהול הכושל חירב כל סיכוי להצלחה של ממש. אבל הכל יישכח, לפחות לכמה ימים של אושר צרוף, אם הלילה יצאו אוהדי אתלטיקו לרחובות הקרים של מדריד כדי לחגוג את הסרתה של הקללה הלבנה, כששמו של קון אגוארו נישא על שפתיהם.