הגורל בחר בו להעניק לקבוצתו אליפות היסטורית בדקה ה-91 של המחזור האחרון, ומוחמד אבו אל-עתיק לא התבלבל. חלוץ "אל-עַהְד", מועדון הכדורגל של חזבאללה, קיבל כדור, עצר אותו בחזהו ונעץ אותו ברשת.
לניצחון האלוהי הזה יריעו המונים עוד שנים רבות בסמטאות הפרברים הדרומיים של ביירות, בכפרי השיעים בבקעה ובדרום-לבנון. אבל באותו רגע ממש, ניסר השקט את חומות האיצטדיון העירוני בצור. אקסטזה ביציעים? קדחת. המשחק התנהל ללא קהל, כי הרי לגרסת המשטרה, שיעים וסונים זה הדבר האחרון שכדאי היה לקבץ באותם ימים לטריבונה אחת. במצבה של לבנון באותם ימים, שלהי 2008, רק צרות ייצאו מזה.
היה זה כתר האליפות הראשון שנפל בחלקו של המועדון. הזכיה, שסיימה את עונת הכדורגל הסוערת, הייתה מתוקה פעמיים. אל-עהד לא רק קטפה את האליפות, אלא גם הביסה שני מועדוני פאר שהיו מועמדים לזכיה עד הרגע האחרון. היו אלה קבוצות "אל-אנסאר" ו"אל-נג'מה", שנתמכו בידי משפחת חרירי הסונית, יריבתה הפוליטית של חזבאללה. בהא חרירי, בנו של רפיק המנוח ויורש האימפריה העסקית שלו, כיהן כנשיא הכבוד של נג'מה; אחיו סעד, לימים ראש ממשלת לבנון, היה נותן החסות הבולט של אל-אנסאר.
אנסאר היא האימפריה הבלתי מעורערת של הליגה הלבנונית. מאז הוקם המועדון ב-1934, גרפה הקבוצה 13 אליפויות, לעומת שבע בלבד ליריבה שמעבר לכביש. עונותיה היפות במיוחד היו 1999-1988, שאת כולן סיימה במקום הראשון. במקרה או לא, הימים היו ימי השפע והשגשוג של רפיק חרירי. ראש הממשלה המנוח, שעשה מיליארדים במפעלות נדל"ן בסעודיה, תרם אז מהונו הפרטי ושיקם את לבנון. מועדון אל-אנסאר היה הצעצוע שלו.
איש לא האמין שהאליפות של עונת 2007/8 תיפול במחזור האחרון בידי נעריו של נסראללה. ולראיה, ההתאחדות לכדורגל שיגרה את גביע האליפות לאיצטדיון בצור, שבו שיחקה אל-אנסאר המועדפת והמועמדת הטבעית לזכיה. אולם שער הניצחון בדקה ה-86 שלח את קבוצתו של סעד חרירי למקום השני.
כדורגל ופוליטיקה הולכים יד ביד גם בארץ החזבאללה, אבל במקרה של לבנון מתלווה אליהם גם אלימות. ערב פתיחתה של העונה, נספו שניים משחקני אל-נג'מה בפיצוץ חבלני בפתח המועדון. מטמיני המטען כיוונו אותו לחבר הפרלמנט וליד אִדו, ממקורבי חרירי, שחלף בסמוך למקום. במשחקי יורו 2008 נחלק ציבור יושבי הכורסה בלבנון בצורה ברורה. הסונים העריצו את טורקיה, הארמנים התפללו לנפילתה, המארונים עודדו את צרפת והשיעים את גרמניה. הכתומים, חסידיו של הגנרל הנוצרי מישל עוון, תמכו בהולנד. הדרוזים, כדרכם, נדחקו לפינה - אנגליה שלהם אפילו לא העפילה למשחקים.
עונת האליפות של אל-עהד לא עברה בשלום. קטטות ביציעים בין סונים לשיעים, או בין דרוזים לשיעים, היו עניין שבשגרה. בעיצומה של העונה הופסקו המשחקים לכמה שבועות, בגלל מהומות הדמים שפרצו במאי 2008 בין חמושי חזבאללה לתומכי משפחת חרירי ולדרוזים, שנציגיה הרכיבו את הקואליציה. הקרבות פרצו בביירות, התפשטו לצפון ולהרי השוּף, והפכו להיות העימות החריף ביותר מאז מלחמת האזרחים. העימות התרחב אף לצפונה של לבנון, לאיזור ההר ולערים צור וצידון, וגבה את חייהם של 81 בני אדם.
שנה אחר כך הפסידה חזבאללה בבחירות לפרלמנט. האליפות של אל-עהד נותרה פרס ניחומים.
• מתוך ספרו של ג'קי חוגי "אלף לילה.קום: העולם הערבי היום", שיצא לאור בהוצאת ספריית מעריב