את הניצוצות הראשוניים למה הייתה יכולה להתפתח מכבי ת"א העונה קיבלנו במפגש הכפול מול אולימפיאקוס, אבל 20 הדקות הראשונות שלה מול מכבי חיפה במחזור הפתיחה כבר היו תצוגת תכלית של מאגר כשרון שרק חיכה להתחבר ולהתפוצץ. מין תמצית מרוכזת של כמה מפחיד צריך וחייב להיות חלק קדמי שכולל את יצחקי, קולאוטי, בוזגלו ומדוניאנין. אבל פוטנציאל לחוד ומציאות לחוד. יצחקי נפצע והשאיר את כולנו לדמיין איך סגנון המשחק ובעיקר טור ההבקעות של הקבוצה היה יכול להיראות איתו. ארבעה ימים לאחר מכן הגיע טקס המלכת היורש עם הצמד היפהפה של אלירן עטר מול פ.ס.ז', אבל אז גם נקבע שפני מכבי יהיו העונה כפניו של עטר – סופר מוכשרת, מפוצצת בפוטנציאל, אבל גם גחמתית, מבולבלת ויציבה פחות או יותר כמו הפיוז של נופר מהאח הגדול.
זה לא שמכבי עובדת בפורמט של טבחים בצה"ל ומופיעה שבוע כן שבוע לא. הקוטביות שלה שונה ועם זאת די קלה להסבר. היא מתאפיינת בפחד במה לא מוסבר מול יריבות הצמרת, שעליו כבר דובר רבות, לצד אחוזי הצלחה חולניים מול הקטנות, ואין כמו מספרים להמחיש בדיוק עד כמה מוזרה העונה של הצהובים. חמישה הפסדים, תוצאת תיקו אחת ואפס ניצחונות (נקודה בודדה מ-18 אפשריות) בתוספת ליחס שערים מביך של 10:2. זה המאזן של מכבי מול היריבות ממקומות 1-6. ומה עם הקבוצות שמדורגות כעת במקומות 7-16? ובכן, שם התמונה שונה לחלוטין: מתוך 14 משחקים שקיימה נגדן, מכבי ניצחה ב-13 ועשתה 40 נקודות מ-42 אפשריות (95.3 אחוז) עם יחס שערים של 4:27. כל זה בזמן שמכבי חיפה מאבדת 12 נקודות יקרות לבית"ר, הפועל ב"ש, הפועל חיפה ואשדוד, והפועל ת"א נופלת בדיוק מול אותן יריבות (פרט לב"ש). המשמעות: בניגוד לסטיגמה, מול הבונקרים דווקא הולך בסדר גמור לצהובים, תודה ששאלתם. אלה הקבוצות שבאות לשחק כדורגל שעושות למכבי בעיות.
פרט להיותו לחלוטין לא הוגן ספורטיבית, לקיזוז יש תכונה בולטת נוספת – הוא זרק לפח את הקלישאה שאליפות לוקחים נגד הקטנות וקבע מציאות חדשה: המפגשים איתן טובים לשיפור עמדות ולא יותר מזה. בסופו של יום, בין אם תרצה או לא, על הצלחת אתה תילחם ראש בראש עם 5 היריבות הכי חזקות שיש לליגה להציע. רק קבוצה אחת מתמודדת איתך מעשית על התואר? אין בעיה. נסה להביס יריבות שרק מחכות לתפוס כותרות ותשומת לב למשך שבוע שלם אחרי שתקעו מקל בגלגל של אימפריה כזו או אחרת בשלב הכי קריטי של העונה או לחלופין – רוצות להוכיח שהן לא באו לפתוח רגליים, גם אם הדבר האחרון שבא להן זה להילחם על המענק הכספי מלוזון עבור זכיה הירואית במקום חמישי.
אז מכבי עדיין חזק בעניינים אחרי 20 מחזורים בגלל היכולת להתחמק ממוקשים, אבל קשה להתעלם מכך שמשהו עדיין חסר לה בכדי שתיתפס בעינינו, ובעיקר בעיני עצמה, כמועמדת אמיתית לזכיה באליפות. ברמה העיתונאית-קלישאתית קוראים לזה 'הצהרת כוונות', ברמה הפרקטית – ניצחון על יריבה רצינית אותה תפגוש גם באפריל-מאי. בזמן ששאר קבוצות הצמרת שואבות בטחון להמשך הדרך מניצחונות על מתמודדות לתואר בעונה הסדירה (הפועל ניצחה את מכבי חיפה שגברה על קרית שמונה שניצחה את הפועל וכו'...), מכבי היא היחידה שעלולה להגיע לפלייאוף בלי אמונה ממשית ביכולת שלה להוציא נקודות, שלא לומר לנצח, את הגדולות. שלוש נקודות בדרבי ועונה שלמה מקבלת טוויסט כל כך גדול עד שצמצום הפער בטבלה לנקודה בלבד מהפועל ולשתיים מחיפה (אחרי קיזוז) יהיה רק בונוס על הישג מקצועי משמעותי ראשון בליגת העל.
ואם על הדשא ניצחון על הפועל יהווה עבור מכבי סחיטת לגיטימיות כמועמדת לאליפות, אפשר רק לתאר מה הוא יגרום למועדון כולו ברמה המנטלית. מכבי ניצחה רק שני דרבים מתוך ה-18 האחרונים והפסידה ב-12, כשב-3 מ-4 המפגשים בשנה האחרונה היא הצליחה לספוג שער כרבע שעה מהפתיחה. הניצחון האחרון שלה הושג לפני שנתיים ו-11 חודשים, וכדי למצוא את זה שלפניו תצטרכו ללכת אחורה בזמן 4 שנים ו-4 חודשים. בנובמבר האחרון היא סחטה 3:3 בטוטו מהרכב של הפועל שכלל בדקות הסיום את כפיר אייזנשטיין, גל מאיו, משה דננבאום ורוביק ז'ז'יאן. תעברו שוב על רשימת השמות הזו, תשאלו פעם נוספת 'מי???', ואז תבינו. זה לא קוף שיושב למכבי על הגב. זאת גורילה. אם הלילה ב-23:00 היא תשנה מיקום, ייתכן שפיק הברכיים ילבש אדום בדרבי הבא.