עד העונג הבא

לקראת סיום הרבע השלישי התקשר אלי חבר טוב, עורך שלי בעבר, אוהד מכבי 50 שנה, ואמר: "יואב, אני יושב בבית ומתענג. אני לא יודע אם אי פעם הייתה קבוצת במכבי שעינגה אותי כך. הקבוצה הגדולה של שאראס, פארקר, וויצ'יץ' ובאסטון הייתה יותר מוכשרת, אבל הקבוצה הזו לא פחות מרשימה". מעניין מה הקהל בנוקיה חושב. על פניו הוא נהנה מאוד.

מכבי משחקת יפה, ביחד, הגנתי והתקפי, חכם. היא מנצחת בבית בהפרשים אפילו יותר משכנעים מבעונות הגדולות באמצע העשור. נכון שאין כאן את הסטאר קוואליטי של AP, שאראס, ניקולה ומייס, אבל יש משהו יותר אמיתי: קבוצה שנבנתה עם אתוס נכון, מחשבה, כזו שהצליחה ליצור דומיננטיות, למרות שלא מככבים בשורותיה ארבעה שחקני NBA.

גם בימיה הגדולים מכבי לא רצחה כך קבוצות בהגנה. או הכניסה כל כך הרבה כדורים פנימה (שימו לב, כל משחק מתחיל באין-ספור החדרות כדור לביג סופו ואליהו). או הייתה כל כך נטולת אגו (בכל זאת, היה את שאראס). במובנים רבים, עונה זו מסתמנת כאחת המוצלחות של מכבי אי פעם. והיו למועדון הזה כמה עונות מוצלחות. וזה די מדהים, כשמביטים בשחקנים.

ביג סופו כבר היה בחזקת סוס מת ביוון, אף קבוצה באירופה כמעט לא הגישה לו הצעה טובה, מכבי הימרה עליו חרף פרשנים רבים שחשבו שהיא עושה את טעות חייה ומבצעת אקט פאתטי.  ג'רמי פארגו הגיע מגלבוע/גליל. בקיץ כמעט אף קבוצה אירופית לא חשקה בו, ובוודאי לא קבוצת NBA, למרות שזכה כאן באליפות (עוד בינגו של מכבי). דורון פרקינס הוא אקס מכבי חיפה והליגה היפנית. ליאור אליהו נתן עונה די זוועתית בקאחה לבוראל. אפילו דייויד בלאט לא ממש מצא את עצמו (או הצלחות) בשנים האחרונות באירופה. אבל מכבי לקחה את ההימור על המאמן ונתנה לו לבנות קבוצה. ומה שבינתיים אנחנו רואים הוא מעל ומעבר לכל ציפיה.

יש עוד חששות: תלות מוגברת בשחורציאניטיס, חוסר יציבות התקפית של פרקינס, אנמיות ופחדנות התקפית של אידסון, הגנה לא דומיננטית של אליהו. אבל למרות החששות, מכבי רוצחת כל יריבה בבית. למרות החששות והחסרונות, היא במאזן 2:11 באירופה. מחד, מכבי צריכה לקבל מחמאות עצומות גם אם תפסיד בכל משחקי היורוליג מעתה. מאידך, אם לא תעפיל לפיינל פור, אז אנשיה ואוהדיה בצדק צריכים להיות מאוד מאוכזבים כיוון שהקבוצה הזו כל כך מרשימה ואובר-אצ'יברית.

הבעיה היחידה של מכבי אינה תלויה בה. פשוט, היא עדיין לא הצליחה לייצר משחק ביתי אחד מותח לרפואה העונה. אולי זה כן באשמתה, ואולי זה פשוט שמרבית קבוצות היורוליג נראות כמו בדיחה. המשחקים האחרונים נגמרים למעשה כבר ברבע הראשון. כל היתר הוא גארבג' טיים. אם הייתה השנה יותר דרמה, אז לא רק הקהל היה מקבל חוויה יותר מרגשת, אלא גם מכבי הייתה נזכרת כקבוצה יותר עצומה. כשהכל נראה קל מדי, גם ההישג באופן אוטומטי מתכווץ.

כל התבוסות האלה יכולות לגרום לאנשים רבים להשתעמם. אבל כנראה שלא לכולם. לראיה: החבר שמתקשר אלי כשהמשחק בהפרש של 35 נקודות מול חבורת הולוגרמות מביכות, ועוד טוען שהוא מתענג.